מרתון פלסטין הוא אירוע ריצה שכולל מקצים שונים, למרחק של מרתון מלא, חצי מרתון, 10 ק״מ ו-5 ק״מ. האירוע הראשון נערך בשנת 2013, והתחיל כיוזמה של ארגוני זכויות אדם במטרה לעודד את תרבות הריצה המקומית, למשוך תיירות בין לאומית ולעורר מודעות לקשיי התנועה איתם מתמודדים הפלסטינים. לאחר שנים מעטות הרשות הפלסטינית אימצה את המרוץ, והוועד האולימפי הפלסטיני הפך לאחראי עליו. כך שזה אירוע ספורטיבי שהוא גם פוליטי, והוא פונה גם אל האוכלוסייה המקומית, גם אל הקהילה הבין לאומית שחיה בפלסטין ובישראל, גם אל תיירי ריצה וגם אל דעת הקהל העולמית.

המרוץ מתרחש בבית לחם, עיר שהיא מוקד של צליינות ותיירות נוצרית, שהיא מעין מובלעת פלסטינית הדחוסה בין ירושלים לגוש עציון, מוקפת בחומות, מחסומים וגדרות. הזינוק הוא מכיכר כנסיית המולד, בלב העיר, יורד משם לעבר מחסום 300, נקודת המעבר לירושלים השכנה, מתחם קבר רחל המבוצר וחומת ההפרדה מעוטרת הגרפיטי. משם הוא פונה ונכנס לתוך מחנה הפליטים עאידה, חולף דרך שער שבראשו פסל מפתח ענק, סמל החלום של הפליטים לחזור לבתיהם, ודרך רחובותיו הצרים, שהעוני ניכר בהם. אחר כך המסלול חוזר לכביש הראשי ומטפס לעבר דהיישה, מחנה פליטים נוסף. סיבוב בתוך הכפר אל ח׳אדר, טיפוס תלול אל מחסום נוסף, התוחם את העיר מדרום ואז חזרה לכיכר כנסיית המולד.

מדליית ההשתתפות במרתון פלשתין | צילום: אורי יואלי

זה לא מסלול קל, עם הרבה גבעות שחלקן תלולות, ורצי המרתון המסכנים עושים אותו פעמיים. בדרך ניצבים שוטרים ואנשי מנגנוני בטחון חמושים רבים, ויש הרבה תחנות לחלוקת בקבוקי מים, מיץ ובננות, מאוישות על ידי מתנדבים ומתנדבות במדי חובשים. כולם אדיבים מאוד ושמחים לעזור, אבל מדי פעם מכוניות שדרכן נחסמה חוצות את מסלול הריצה. התחושה היא שהאירוע, למרות ההפרעה שהוא גורם לחיי היום יום, מתקבל בסך הכל באהבה ובהערכה על ידי הרחוב. במרחקים הקצרים יש שיעור משמעותי, למעלה מ-50% על פי המארגנים, של משתתפות, חלקן הגדול בכיסוי ראש ובבגדים צנועים. הריצות העממיות והקצרות הן חגיגה גדולה ומבולגנת. תרבות הריצה והספורט אינה מובנת מאליה בתוך מקום עני ומסובך כמו פלסטין. זה גורם לאירוע להיות שמח במיוחד. עצם קיומו, כנגד כל הסיכויים, הוא הישג.

אני משתתף בריצה הזו כבר בפעם השלישית. זה מאפשר לי להביע עמדה של תמיכה בזכות לחופש תנועה ולחוות את החברה הפלסטינית מנקודת מבט יוצאת דופן. למרות שאיני מסתיר את זהותי איני מזדהה מרצוני כישראלי, בין השאר כי איני רוצה לתפוס מקום שאינו מיועד לי: זה אירוע שמיועד לפלסטינים ולמי שתומכים במטרה הפלסטינית. אני אמנם איני אוהב לאומנות, לא פלסטינית ולא ישראלית, אבל מרגיש קרבה גדולה אל רצים ורצות שרוצים בחופש. אני דובר ומבין ערבית ברמה בסיסית, אבל לפחות בבית לחם אנגלית מאפשרת תקשורת כמעט מלאה. במחסום, בדרך פנימה והחוצה מבית לחם, על מסלול הריצה עצמו, אני זהה לכל אדם או רץ אחר. לעולם לא נתקלתי בשנאה גלויה כלפי.

רצתי את חצי המרתון בשנת 2016 ו-2019, הייתי רשום להשתתפות בשנת 2020, אבל אז התפרצה הקורונה והאירוע בוטל. כעת העיר מנסה להתאושש, ולחזרתו של המרתון אמור להיות חלק בכך. זו עיר מוכה, בה פועלים קשי יום צועדים אל ומהמחסום בצד כבישים נטולי מדרכות, מכוניות מפוארות נוסעות בפראות לצד חמורים שנושאים מים וכלבים משוטטים, חוץ לארץ, מדינת עולם שלישי במרחק של 70 ק״מ מביתי. אני שמח על האפשרות לקחת חלק באירוע הזה ומקווה שיצליח לשרוד.