קשה להאמין שנעלי הוקה נמצאות בישראל שנה אחת בלבד. נראה שלכל מקום אליו הולכים רואים אותן. החברה הצעירה הספיקה לקחת תחת חסותה רצים למרחקים ארוכים וגם ארוכים מאוד כמו קובי אורן, רומן ספיבק, יאיר ישראל ושגב אפלבוים ואפילו הטראתלטית אנטונינה רזניקוב נראתה רצה עם הנעליים בחצי ישראמן-נגב האחרון. לכל הספורטאים הללו עבר עשיר והרבה פודיומים והשגים. יצאנו להכיר את מי שמנהל את המותג ביד רמה, מאיר קנר יחד עם שותפו גונן הרפז.
נעלי הוקה הומצאו בצרפת ויצאו לשוק בשנת 2010 ושמו על המפה תפיסה חדשה בעולם הנעליים – מקסימליזם. הוקה ניסתה לתת מענה לרצי אולטרה בשטח ובכלל, רצים למרחקים ארוכים בשטח משתנה. הם יצרו נעל שמשלבת שיכוך מלא, אך לטענתם ללא איבוד אנרגטי. הם בנו תבנית שדומה לכיסא נדנדה וכך בנו את האב הטיפוס הראשון שמאוד הצליח בקרב רצי האולטרה. תוך שנתיים המוצר הגיע לארצות הברית והפך לפופולרי בבירת האולטרה שטח, הלוא היא קולורדו. ב-2012 החלה החברה לייצר גם דגמים לכביש כמו הבונדי.
קנר טוען שהוקה זה לא טרנד, זו תפיסה שתמיד תישאר "המקסימליזם שהוקה מביאה זה קונספט שכבר תפס".
מאיר קנר, דירקטור בחברת ניו-ראן, יבואנית מוצרי ספורט, איש שב"כ לשעבר, בעלי שני תארים מוינגייט בתחום מדעי הספורט, מאמן ריצה ומתחרה בעברו, מתגורר בטבעון.
ספר על חברת ניו-ראן, יבואנית נעלי הוקה:
"חברת ניו-ראן בימים אלו מסיימת את השנה הראשונה לפעילותה. ישנה שותפה נוספת שהיא חברת 'קולנוע חדש', יבואנית קרוקס, בלנסטון המגף האוסטרלי ועוד עשרים מותגים שונים, חברה מאוד גדולה וותיקה. השותף השני הוא גונן הרפז, מאמן טריאתלון ושחייה בבית הלוחם בירושלים, מאמן נכים. שנינו אנשי מקצוע מתחום הספורט. מה שמיוחד בנו, שחברו יחד אנשי מקצוע מתחום הספורט ומהצד השני עם ניסיון של עשרים שנה ביבוא. יש לנו יכולות ורסטיליות, גם מבחינת שיווק, פירסום, שנוע והפצה. מן הצד השני ישנו נושא המקצועיות כיוון שהוקה היא נעל מיוחדת ושונה וכיום רצים שואלים הרבה שאלות וצריך מישהו שיענה להם. יש 20 חנויות מקצועיות בארץ שאנחנו משווקים בהן את נעלי הוקה. אנחנו לא עובדים עם רשתות אבל מוכרים בורטהיימר בהרצליה פיתוח כחנות דגל. חנויות בפריסה מצפון עד דרום. יש ביקוש הולך וגדל בקרב אורטופדים ואנשים שסובלים מבעיות אורטופדיות או פציעות".
כמה שנים בחברה?
"החברה קיימת שנה. עשינו פיילוט, הבאנו 200 זוגות מאירופה, ליקטנו את מה שהיה במלאי. הנעליים נחטפו והבנו שיש לנו משהו חזק ביד ועשינו הזמנה מאוד גדולה, זה היה סוג של הימור ובפברואר שנה שעברה קיבלנו את המשלוח הגדול הראשון ומאז אנחנו ממריאים. אני חושב שכמעט כל הנעליים היום הן טובות מאוד ויש יופי של מוצרים. בשנה אחת הצלחנו להיכנס מאוד חזק לשוק".
לחץ בעבודה מ-1 עד 10:
"ביום יום זה מגיע ל-7 ולפני אירועים ותחרויות זה מגיע ל-10 וגם 11. אנחנו פריקים של מקצוענות ובכל אקספו אנחנו לא מתפשרים על כוח אדם ואנחנו שם סביב השעון. בנייט ראן מכרנו לפחות פי ארבע מהחברה השנייה אחרינו, כמויות אדירות של נעליים ואין רגע שאתה נח".
מה חדש בחברה? על מה עובדים בימים אלה?
"ייצרנו קשר עם ארצות הברית והבאנו דוגמאות של מוצר אימון שטוב לאימוני כוח, סבולת ומהירות. סידרה של מכשירים שעדיין לא חושפים את השם".
מה היעדים המקצועיים לשנה הקרובה?
"עד סוף השנה מתכננים לשווק את הוקה בארבעים חנויות. כרגע אנחנו עומדים על עשרים. שילשנו את כמות הנעליים שנמכור. כרגע הביקוש גדול מההיצע".
מה האתגר הכי גדול בשוק הישראלי היום?
"לשווק מוצר שמאמינים בו ושימשיכו להאמין בו. לגרום למצב שהלקוחות שקונים הוקה ימשיכו להאמין במוצר ולרכוש אותו. המוצר משתפר כל הזמן. להגיע ליותר ספורטאים, אנחנו לא ברמה של אדידס או נייקי אבל להגיע ליותר לקוחות".
עוד כתבות בנושא:
מבחן שוונג || נעלי ריצה של הוקה מדגם בונדי 3
מבחן שוונג | נעלי ריצה מבית ניוטון לדגם Gravity
רץ האולטרה קובי אורן שניצח בצרפת: "אפשר להגיד שזה היה המרוץ שהכי סבלתי בו אי פעם"
מה שונה בניהול המותג בישראל לעומת חו"ל?
"שיטות הניהול משתנות ממדינה למדינה. מעניין לראות שיטות ניהול שונות, בכל מדינה הניהול הוא בדרך כלל על פי המאפיינים המקומיים. אנחנו מאוד גמישים עם הלקוחות שלנו, בעיקר עם הסיטונאים. אנחנו מאפשרים לחנות לקחת טווח רחב של דגמים ואם אחרי חודשיים – שלושה דגם אחד לא עובד אז אנחנו לוקחים אותו חזרה, אנחנו לא מחייבים, זה לא קורה באירופה".
מה מבדיל אתכם מהמתחרים?
"הנעל עצמה והתפיסה. אין נעליים כאלה".
פרגן למתחרה אחד שלכם.
"ניוטון. אני נמצא איתם באירועים ופעם בכמה שעות אני מגיע אליו או הוא מגיע אלי ושואלים מה נשמע ואיך הולך. אני מאוד מעריך את התפיסה העיסקית שלהם. הם משווקים במחירים של ארה"ב והם עובדים על מחיר אחיד. הם מדברים על היכולות של הנעל ולא מספרים ניסים ונפלאות, רצתי עם ניוטון אז אני יודע".
באופן אישי – עושה ספורט? איך הגעת לספורט?
"מוטי ליברמן היה המורה שלי לחינוך גופני והוא ראה שאני רץ טוב והציעה לי להצטרף לחוג אתלטיקה בכרמיאל, שם גרתי. ההשגים הגיעו, גם ברמה האישית שלי וגם ייצגנו את בית הספר במרוצי שדה והוא תבע בי את כל האהבה לריצה. בטריאתלון שהגיע לארץ בשנת 1985, הייתי אז קצין בלבנון, אני זוכר שהתקשר אלי ואמר לי שיש משהו חדש בארץ, בוא תעשה איתי. עשיתי את הטריאתלון הראשון בחורשים ונדבקתי בחיידק הטריאתלון ועשיתי הרבה מאוד תחרויות עד שהגעתי לאיש ברזל. אחרי הצבא התגייסתי לשב"כ ושם בין התפקידים שלי הייתי מפקד ומכשיר לוחמים. הכשרתי דורות של לוחמים במערך האבטחה הממלכתי של המדינה. במהלך השירות בשב"כ למדתי תואר ראשון ושני בוינגייט בחינוך גופני ומדעי הספורט והכיוון היה יותר למדעים, פיזיולוגיה של המאמץ וביו מכניקה. כשפרשתי היה לי ברור מה אני הולך לעשות. היום אני גם מאמן וגם מייבא נעליים".
משתתף בתחרויות?
"בשנתיים האחרונות אני לא מתחרה. אני אדם מאוד תחרותי ואני רואה אדום בעיניים כשאני מתחרה וכמאמן יש פה דיסוננס. אני מחשיב את עצמי כמאמן שמאוד מסור למתאמנים שלו ואני לא חושב שזה נכון מבחינה מקצועית להתחרות ולהתאמן בתחרויות יחד עם המתאמנים שלך. התפקיד של המאמן בתחרות זה לתמוך: