המשחקים האולימפיים כבר הגיעו לסיומם, עונת 2024/25 אמורה להיפתח רשמית בעוד 10 ימים בדיוק, אולם עתיד השחייה הישראלית נמצא כעת בסימן שאלה גדול, מבחינה מקצועית וניהולית כאחד. התלונות של שחייני הנבחרת על ההתנהלות בפריז היו רק קצה הקרחון בבעיותיו של איגוד השחייה, אשר עומקן מגיע הרבה מתחת לקרקעית הבריכה.
לכתבות נוספות בנושא:
מיקור חוץ או הזנחה פנימית: הרהורים על השחייה הישראלית על רקע פריז 2024
נפתחה תיבת פנדורה: ביקורת קשה של השחיינים נגד התנהלות המשלחת בפריז
הבריכה של הפועל גליל עליון ספגה פגיעה ישירה: "אנחנו יתומים מבית"
עוצרים עד הבחירות
ראשית, לאחר המשחקים האולימפיים, כמעט כל משרות האימון והניהול של שלוש נבחרות ישראל שנמצאות תחת איגוד השחייה לא מאוישות, וגם לא קיימת שום ועדת איתור או הליך אחר לקידום הנושא. לנבחרת ישראל בשחייה למעשה אין מאמן בפועל כבר תקופה ארוכה (מאז עזיבתו של אהוד סגל בסוף 2022). מי שהוביל את הנבחרת בשמונת החודשים האחרונים, אייל עילם, מונה כמנהל הנבחרת ומאמן משימה, ולא קיבל את התואר "מאמן נבחרת" בשום שלב (מה שהקשה מאוד כמובן גם על עבודתו בפועל).
גליבינסקי, גרומי, לוקטב ופרנקל בשליחים | צילום: סימונה קסטרווילארי
בנבחרת השחייה במים פתוחים תפקיד המאמן הראשי לא מאויש, לאחר שאמיר עופר סיים את תפקידו עם תום המשחקים האולימפיים, כאשר גם בענף השחייה האמנותית המאמנת הראשית סבטלנה בלכר צפויה לעזוב. גם בתפקידים שמעל המאמנים הכל נעצר לפי שעה. היועץ המקצועי דייויד מארש והמנהל המדעי ראסל מארק מסיימים את חוזיהם, וכמוהם טום ראשטון, שהוגדר כמאמן משימה והדריך בשנתיים האחרונות את אנסטסיה גורבנקו. העונה, כאמור, מתחילה בעוד ימים ספורים והפתרון לא נראה באופק.
עוד קל לראות שימים ספורים לפני פתיחת העונה, טרם פורסם לוח התחרויות לעונה הקרובה, על אף שהוא מוכן כבר למעלה מחודש. שני הנושאים הנ"ל מצריכים אישורים של הנהלת האיגוד, אולם זו לא התכנסה זמן רב וגם לא צפויה להתכנס, עד לאחר הבחירות הקרובות.
אמיר עופר. אין לו מחליף במים הפתוחים | צילום: גיא יחיאלי, איגוד השחייה
מתי באמת הבחירות יתקיימו?
הבחירות להנהלה נקבעו ל-3 בספטמבר, מיד לאחר פתיחת העונה הרשמית. אלא שלפי שעה, כלל לא בטוח שייערכו במועדן. נכון לכתיבת שורות אלה, לא ידוע כלל מי המועמדים לראשות האיגוד, ויתרה מכך אין הסכמה על חלוקת המנדטים לפיה הבחירות ייערכו. למעשה, על הפרק עומדים בשלב זה שישה ערעורים שונים על החלטות ועדת המנדטים.
אגודות מרכז מכבי, לראשונה בהיסטוריה, זוכות ליתרון בספירת הקולות, אולם הערעורים מגיעים משני צידי המתרס. לפי ניסיון העבר, גם אם ועדת הערעורים תדחה את כל העתירות, סביר כי לפחות חלק מהגורמים המערערים יפנו לערכאות הבאות (בית הדין של איגוד השחייה ולאחר מכן אף בתי משפט אזרחיים). הליך זה, אם אכן יתקיים, עשוי לקחת כמה שבועות לכל הפחות. המסקנה – במצב זה סיכוי גבוה שהבחירות יידחו ולא ייערכו במועדן. ועד אז, כנראה שהענף כולו ימשיך להיות ב"הולד".
מכבי חיפה עם גביע האליפות | צילום: גלעד קוולרצ'יק, איגוד השחייה
פסימיות זהירה
לכאורה, הכל מתנקז כאמור לבחירות שם ישנם כבר גורמים במרכזי "מכבי" ו"הפועל" אשר מבטיחים שהכל ייפתר בהסכמה. בפועל, משיחות עם גורמים בתוך הענף ובסביבתו, קיים חשש גדול מהעתיד לבוא, גם לאחר הבחירות, וקשה לראות כיצד יחל תהליך ההבראה הנחוץ כל כך.
וכאן אנו מגיעים לחלק של אותו קרחון שמרבית האנשים לא רואים. לאחר כשלוש שנים של מאבקים פנימיים, איגוד השחייה למעשה מרוקן כיום כמעט כולו מתוכן. אין כל חזון צופה פני עתיד; אין כל אסטרטגיה לשנים הקרובות; אין אף תכנית מקצועית, ולא הפשטנית ביותר, בין אם לנבחרת הבוגרת ובין אם לפיתוח צעירים; אין צוות מקצועי, בין אם זר ובין אם ישראלי, שיקבל את המפתחות להצעיד את הענף קדימה; אין מי שיסייע לאגודות, שחלקן נמצאות במצוקה אמיתית בצל המלחמה; ובעיקר, לא עושה רושם שיש איזו כוונה לשנות את הדברים הללו ולהתחיל לפעול לטובת השחייה הישראלית.
הציטוטים היוצאים בימים האחרונים אחרי תלונות שחייני הנבחרת מדברים על אופטימיות זהירה וכוונות טובות לתקן ולשפר את המצב. אולם מתחת לפני השטח, כל מי שמעורים עמוק בשחייה הישראלית נשמעים אחרת – מודאגים עד עמקי נשמתם מעתיד של ענף שהיה עד לא מכבר בפריחה, חוששים כי הרע מכל עוד לפנינו ולא רואים את האור בקצה המנהרה. פסימיות זהירה, או אולי… לא כל כך זהירה.
