יחד עם השקיעה של האירוע ההיסטורי שהיה בסוף השבוע האחרון בישראל ולקראת היעד הבא של אנשי הברזל הישראלים – הישראמן, רציתי לשתף בסיבות שבגינן אני כל כך אוהב את הישראמן המקומי שלנו.
על אף שיצא לי להשתתף במספר לא קטן של תחרויות בעולם ביניהן גם אליפות העולם בהוואי, יש לי מקום מאוד מיוחד בלב לתחרות הישראמן הישראלית.
התחרות הזאת היא לא עוד תחרות, היא הרפתקה מטורפת שמביאה עמה כל כך הרבה אלמנטים וכל כך הרבה רגשות ותחושות שאף תחרות אחרת לא הצליחה לעורר בי. זה מתחיל כמובן בהכנה לתחרות ובעיקר במחנות האימונים בחורף באילת. אילת בחורף היא פשוט עיר אחרת לגמרי. השקט המטורף, הנופים המשוגעים, הים הרגוע והתכול ובעיקר המרחק מכל הרעש של המרכז הם שהופכים את האימונים באילת למסע מדהים.
אין עוד תחרות כזו בעולם
השילוב בין הקור העז, העליות המפרכות, הימים הארוכים בדופק גבוה ועיר החופש של ישראל הם שהופכים את מחנות האימונים שם להרפתקאות בפני עצמן.
לגבי התחרות עצמה, אין עוד כזו בעולם! לא סתם יש לה שם שהולך עמה לכל מקום בעולם. אפילו באליפות העולם בהוואי, כל מתחרה שתספר לו שאתה מישראל, ישר יגיד לך משהו על הישראמן הידועה כאחת התחרויות הקשות בעולם. תחרות שמשלבת באותו יום, את הים האדום שהוא אחד המדהימים בעולם, הרי אילת הצבעוניים והעוצמתיים, מדבר שומם שבו זה רק אתה והסבל שלך מהול בנופים עוצרי נשימה.
באותם רגעים בהם אתה מצליח להרים את הראש, אתה נפעם כל פעם מחדש מהיופי הזה.
כשסיימת את הרכיבה המטורפת הזאת ואין לך מושג איך אתה הולך לרוץ מרתון עכשיו, תוך כדי שאתה שובר את הרגליים בירידה חזרה לאילת, אתה שוב נתקל בנוף המרגיע של ים סוף ואתה שוב מתמלא אנרגיות מטורפות.
זה לא עוד איש ברזל
ואז אתה מגיע לאילת שנשארו לך 30 ק"מ של ריצה "מפנקת" והאנרגיות שאתה מקבל מהמשפחה, החברים והתושבים שמעודדים מעיפים אותך קדימה. בכל קילומטר שמרגיש כמו 20 אתה חושב לעצמך שאתה אשכרה הולך לסיים את הישראמן המלא! זה לא עוד איש ברזל, זה מרגיש כמו איש ברזל ורבע, וכשתנאי מזג האוויר לא איתך, זה יכול להרגיש גם כמו שניים!
לסיים את הדבר הזה גורם לך להלך על עננים במשך חודש אחרי התחרות. הישראמן זאת תחרות שבאמת ובאמונה שלמה נראית לך בלתי אפשרית, וכשאתה מסיים אותה, אתה מבין שאשכרה אין דבר שהוא בלתי אפשרי!
אני אהיה שם על קו הזינוק, ממליץ בחום לכל מי שנמצא בענף הזה, להיות שם גם. התחרות הזאת מכניסה ליום אחד כל כך הרבה רגשות ומחשבות, כל כך הרבה כאב שלעתים מגיע גם לדמעות ומצד שני כל כך הרבה אושר וגאווה!
ישראמן מלא , למעשה איש ברזל ראשון בגיל 57, שינה לי את החיים.
נגעתי בשמיים ועזבתי הטריאטלון. כל תחרות או אימון נראים אחרת אחרי הישראמן.
מתאמן לבד ויודע שאני יכול לעשות כל מה שאני רוצה!
בהצלחה!!! אין על המדינה שלנו.