מאת:טל ויסמן
טריאתלון ת"א. תחרות גדולה, קרובה (מאוד) לבית, התייבשתי בה לפני שנתיים ולפני שנה קנאתי מאוד באלו שהתחרו בה (אני הייתי פצועה ולכן לא השתתפתי). כל האמור לעיל לא השאיר ספק שהשנה אני משתתפת ומסיימת.
מתוך הסכם שעשיתי עם עצמי, אני בתחרויות העונה לא מסתכלת על השעון. לשמחתי, שעון הפולאר שלי יכול להראות כל מיני מספרים בתצוגה, שלא קשורים לשעה או לסטופר. אז באותה גישה של "אני פה בשביל ליהנות", ובכל זאת, לא כל יום סוגרים את דרך נמיר לרכיבה, נרשמתי לתחרות, אופטימית ומלאת מוטיבציה ליהנות.
כבר כשנרשמתי, בישר לי המזכ"ל שהזינוק של המקצה שלי- ספרינט, יהיה בשעה 8:00. "8:00?!?!" שאלתי אותו בחרדה,מה. "חם ולח ב- 8:00"."כן, 8:00" ענה המזכ"ל, "ותגידי תודה שאת לא בעילית ומתחרה בלוס אנג'לס. אז היית מוזנקת ב- 14:00". עכשיו נזכרתי למה אני לא בעילית.
הגולש בישר לי כל יום במהלך השבועיים שלפני התחרות ש "יש גלים מדהימים לגלישה. גלים גבוהים". יופי, רק זה היה חסר לפחדנית ים שכמוני.
"אל תדאגי", אמר המזכ"ל, "ביום חם יש ים גבוה אבל אין גלים".בשלב הזה כבר לא ידעתי מה עדיף. אבל נאמנה לתכנית המקורית ליהנות, הגעתי ביום שבת בבוקר לנמל. מבט חטוף על הים והבנתי שיהיה יום חם.
כמו נפטון עולה מהים – טל ויסמן
צלם: מיכל פלג – מקומות
450 איש מזנקים במקצה שלך הוא בדרך כלל ערובה למספר פגיעות, ברמה כזו או אחרת, בגוף. שמתי המשקפת מתחת לכובע, כמעט והצטיידתי בכפל"ד ושכפ"ץ (אבל זה בניגוד לתקנון כי השכפ"ץ מציף) וזינקתי. לתדהמתי הרבה, לא בעטו בי, לא הרביצו לי ואף אחד לא ניסה לשחות עלי. למעשה, אפילו שברתי שיא אישי בשחייה, ושחיתי חתירה.
באופניים נגזרו עלי 3 סיבובי פרסה כשלנתיב משתלבים רוכבי האולימפי. שורת הנפגעים בצידי הדרך פגעה לרגע באופטימיות שלי, אבל 2 פרסות טובות והשכבה ממש יפה (השכבה, לא השטחה. לא נפלתי!) של האופניים בשלישית (ותודה לאופנוען שלימד אותי) הזכירה לי שאני עדיין נהנית.
בשלב מסוים, רכב לצידי רוכב שאמר לי שעשה עלי דרפטינג כמה דקות. "עלי?" שאלתי. "היום מותר, לא?" ענה לי הרוכב. "היום אכן מותר", אמרתי לו, "אבל למה עלי?". ובינינו- זו היתה המחמאה הכי גדולה שיכולתי לקבל על הרכיבה שלי. בכבוד.
בריצה כבר הורגש החום. הבנתי כמה חם כשעוברים ושבים בפארק הסתכלו עלינו, חבורת המתנשפים המיוזעים, במבט מלא חמלה. "חם היום" אמר לי מישהו. באמת?? לא שמתי לב.
בקו הסיום חכה יובל חץ האחד והיחיד בקריינותו הייחודית, ואילן פלאצ'י מאמני היקר.
היה שווה.
למרות החום, הריצה הארוכה מהים לשטח ההחלפה, הפרסות, המוני הטריאתלטים בכל מסלול, אני את המטרות שלי השגתי:
1. נהניתי.
2. שחיתי חתירה בים.
3. פירססתי כמו שצריך (אפילו יצאה לי השכבה אחת).
4. וסיימתי בלי להתייבש.
צעדים קטנים שלי, הצלחה גדולה למאמן. מי שלא עשה- הפסיד.
