"ג'ינג'י" בפוסט הלפני אחרון מסין:  "כל כך הרבה דברים קרו בשבועיים האחרונים שאצטרך שבועיים כדי לספר אותם"

מאת:רועי ג'ינג'י סדן

לא קרה שום דבר רע, רק דברים טובים או קשים שיעשו אותי יותר חזק. אני לא רוצה להתלונן בפניכם על שום רגע אלא פשוט לשתף אתכם. חציית מונגוליה התיכונה, בעונה הזו של השנה, זה לא בדיוק הדבר הכי קל שעשיתי עד כה… היה כל כך קר עד שאפילו רעדתי מקור בזמן שרכבתי. את הלילות העברתי בנקודות רענון של נהגי משאיות ("מלונות") והמקומות הללו הם באמת משהו לדבר עליו.

"אני יודע שאני אתגעגע לאתגרים כאן"

לאורך כל הרכיבה שלי בעולם עד כה, היחסים שלי עם נהגי המשאיות היו יחסי אהבה שנאה. אבל בסין ,כמו בסין, הכול יותר קיצוני ולכן גם היחסים שלי עם הנהגים. דווקא בדרכים הצרות והמנשבות, נהגי המשאיות בצד השני של הכביש כל הזמן חותכים אותי. בזמן שהם מנסים לעקוף את המשאיות שבאות ממול, ובזמן שאני מנופף להם ממרחק בכדי שיראו אותי, הם פשוט מנופפים לי בחזרה ביד אחת וביד האחרת הם מדברים בטלפון הנייד. זה מצחיק לכתוב את זה עכשיו אבל בזמן הרכיבה, כבר כמה פעמים, הייתי קרוב להפוך ולהיות חלק מהתעלות שליד הכבישים.

אחרי שאוכלים ושותים הם נפרדים ממני לשלום ועולים חזרה למשאיות המפלצתיות שלהם…

בנקודות הרענון של המשאיות כל הנהגים מסתכלים עליי כאילו שאני משוגע אם אני רוכב בקור כזה. הם תמיד מציעים לי טרמפ איתם עד לבייג'ינג' וכשאני מסרב לכך בנימוס הם מזמינים אותי לאכול ולשתות איתם יחד. לבלות ולאכול איתם היה די משונה. זה ממש מפחיד לראות מה הדלק שלהם בשביל להתרענן. הם שותים כאן וודקה כמו מים בזמן שאני שותה בכלל מים חמים. אולי זאת הסיבה שבגללה הם חושבים שהם בכלל נהגי מרוץ. במשאית יש בדרך כלל שלושה אנשים: הנהג, העוזר שלו ועוד בחור אחד. אני לא יודע מה התפקיד של הבחור השלישי. אולי הוא בכלל הברמן של המשאית.

אפילו מצאתי שאני מחכה לעשן החם של המשאיות כדי להרגיש שוב קצת אוויר חם בפנים שלי

לחדרים כאן יש את "הקסם" של תחנת רכבת בהודו אבל לי זה לא מפריע כי אני לא צריך יותר מזה. עכשיו, בלילות, אני מצליח להבין למה המורה שלי בתיכון תמיד רצתה שנשים את המזגן בשיעורים שלה לטמפרטורה קרה. כשקר נשארים ערים. אין בחדרים שירותים אבל הם נותנים לך דלי בשביל להשתין. אם אתה צריך לעשות משהו "יותר כבד" מזה אז חבל בגלל שאתה צריך ללכת לשירותים הציבוריים ויש לי דבר אחד להגיד על זה: אפילו אם מישהו יחרבן עליי, אני לא אלך לחרבן שם שוב! בלילה אחד השתמשתי בדלי שקיבלתי בשביל להשתין וגיליתי שיש בעיה שאני יכול לתאר אותה הכי טוב בשיר: "יש חור בדלי, הו ג'ינג'י הו ג'ינג'י…" אז "תיקנתי" את החור בדרך הסינית הטיפוסית וזרקתי את הדלי מהחלון.

אמונה והדלי

לפני שנכנסתי לאזור של העיר הגדולה הייתי צריך עוד לטפס ברכיבה. מה שזה אומר, שאם מטפסים אז הולך להיות יותר קר. השם של הרוחות שמנשבות באזורים הללו הוא "רוחות סיביריות". זה אומר שהן באות מהמישורים הקרים של סיביר ובדרך אוספות עוד משבים קרים במישורים המזרחים של מונגוליה ורק אחר כך הן מצליפות לי על הפנים שלי. אני אומר לכם, ההצלפות הללו כמעט ועשו לי נוקאווט. היה לי קרח על הזקן שלי וחציתי נהרות קפואים עד שהגעתי בלילה אל המקלטים מפני הרוח.

קרח על הזקן שלי

עכשיו, אני צריך שאתם תשתמשו בדמיון שלכם כי גם לי סיפור כזה לעולם לא יכול לקרות בחיים האמתיים. אם בחורה מונגולית תיגש אליי ותבקש ממני, בעדינות, להוריד את הבגדים שלי, אז ייקח לי "קצת" זמן לעשות את זה:
–   5 שכבות של חולצות + ז'קט חם.
–   4 שכבות של מכנסיים.
–   2 זוגות גרביים.
–   2 צעיפי ראש וכיסוי ראש.
–   2 צעיפים נוספים ו 2 זוגות של כפפות.
ולומר לכם את האמת, לא אכפת לי כמה טוב היא תראה (תזכרו, אתם משתמשים בדמיון שלכם), אני אומר לה ללכת מפה ולעזוב אותי לבד. החוצפה שיש לנערה הזו .
נכון שהוא דומה לג'ורג' קלוני?

מחליק על הדרך

לקח לי בערך יומיים לרכב מסביב לעיר בייג'ינג' אבל זה היה בסדר. לא לקחתי את הדרכים עם התנועה הכבדה וחוץ מזה, מסביב לעיר יש כבישים טובים (6 טבעות של כבישים מסביב לעיר…) ועכשיו לא ממש קור מקפיא אלא רק קר מאוד מאוד אז זה בסדר. בשבועות האחרונים דחפתי את עצמי יותר מדי ועכשיו אני חלש אז אני צריך יום בשביל לנוח כדי שהגוף שלי יחלים. סין יכולה להגיע לך ממש לעצבים וגם זה לא מקום קל לרכב בו.
אני כבר עייף מלהיות עייף כל הזמן…

בסופו של יום עמוס.

אני לא זוכר מתי היה לי יום משעמם במקום הזה וכבר הספקתי לרכב כאן, בסין, יותר מ 5,000 קילומטרים (יותר משרכבתי בכל אירופה). בעוד שבוע מהיום אני אגיע "לפגישה הגדולה", איפה שהאוקיינוס פוגש בחומה הגדולה. הנקודה הזו תהייה נקודת הסיום שלי בסין ובאסיה בכלל. עכשיו אני כבר לא יכול לישון מרוב התרגשות… היבשת החמישית שלי היא גם יבשת הבית שלי אחרי הכול…
כשהדפסתי את הפוסט הזה באנגלית ובדקתי את טעויות הכתיב והדקדוק שלו קראתי שוב את הסיפורים. אני יודע שאני אתגעגע לאתגרים כאן, לאנשים המדהימים שפגשתי ולמקומות היפים והמיוחדים שהייתי בהם. אני מתחיל להתגעגע לדברים האלו עוד לפני שאני עוזב אותם וממשיך את החלום שלי. אני מתגעגע אליהם עוד בזמן שאני איתם.

"אני יודע שאני אתגעגע לאנשים המדהימים שפגשתי"

אל תשכחו לתקן את החור בדלי שלכם.
רועי ג'ינג'י סדן.
סאן הא
מחוז בייג'ינג'.
סין.
אסיה.
העולם.