ניצחונות משותפים במרוצים למרחקים, כפי שקרה בישראמן האחרון, בו דן אלתרמן הישראלי ודייגו ואן לואי הבלגי הוכרזו שניהם כזוכים בתחרות איש הברזל, הם נדירים. בעולם האופניים, למרבה הפלא, זה קרה פעמיים, ובתחרויות לא פחות חשובות מזו שהתרחשה באילת – פריז-רובה וליאז'-בסטון-ליאז', שניים מ"המונומנטים" – חמשת המרוצים החד-יומיים החשובים בעונת האופניים. איך זה קרה?
פריז-רובה 1949 – מאהה וקופי
במקרה של פריז-רובה היה מדובר בהרבה בלאגן, קצת פוליטיקה ואחד – פאוסטו קופי, גדול הרוכבים של איטליה בכל הזמנים. המרוץ המכונה "הגיהנום של הצפון", מתקיים ברציפות (למעט במלחמות העולם ובתקופת הקורונה) מאז 1896. מדובר בכ-250 ק"מ של בוץ, חצץ ואבני מרצפת, שיוצא מאזור פריז ומסתיים בוולודרום של רובה, סמוך לגבול הבלגי. בעיני רבים מדובר במרוץ הקשה ביותר בכל עונה.
ב-1949 המרוץ הוכרע בספרינט לקו הסיום בין אנדרה מאהה הצרפתי לפראנס לינן הבלגי. אבל בזמן שמאהה – רוכב מוכשר שניצח בכמה מרוצים קטנים יותר – היה באמצע הקפת הניצחון שלו, הודיעו בכריזה שהמנצח הוא בעצם סרסיי קופי, אחיו הצעיר והמוכשר פחות של פאוסטו קופי. סרסיי היה דומסטיק טוב, אבל בוודאי לא רוכב שמישהו חזה שינצח במונומנט.
התברר, שכאשר מאהה, לינן ורוכב נוסף הגיע לוולודרום, הם עקבו בטעות אחרי שיירת המכוניות, ולא נכנסו בכניסה הראשית לוולודרום. "היה קהל בכל מקום שחסם את הדרך", סיפר מאהה בראיון ב-2007. "לא ידעתי לאן ללכת והכווינו אותנו למקום שבו המכוניות של הקבוצות חונות. זה לא היה כמו היום עם הטלוויזיה. היה בלאגן שלם, חסמו לנו את הדרך, ושוטר כיוון אותנו".
בעוד הרוכב הנוסף בחבורה נפל ושבר את דוושות האופניים, השניים הבינו את הטעות שעשו והצליחו להכנס לאצטדיון מכניסת העיתונאים, שהיתה בצידו השני של המסלול מהכניסה הרשמית. הם טיפסו במדרגות ליציע העיתונאים ומשם ירדו למסלול ורכבו לקו הסיום. קופי הצעיר הוביל את קבוצת הרודפים שהגיעה לקו הסיום זמן קצר לאחר מכן.
אבל לסרסיי היה גב רחב. פאוסטו מאוד רצה שאחיו ינצח והוא לא התכוון לעבור על המקרה בשתיקה. הוא הגיש תלונה לשופטים על כך שהצרפתי לא רכב את המסלול המדויק וכתוצאה מכך מאהה נפסל וסרסיי הוכרז כמנצח. למרות זאת, המארגנים הצרפתים החליטו בכל זאת להעניק את הפרסים הכספיים למאהה וללינן. כמה ימים לאחר מכן ההתאחדות הצרפתית הכריזה על הצרפתי כעל המנצח. "אין אפשרות אחרת", קבע נשיא ההתאחדות הצרפתית.
ג'ינו ברטלי ופאוסטו קופי | צילום: Unknown מתוך ויקיפדיה
האיטלקים ערערו להתאחדות האופניים העולמית, שהודיעה בצעד חריג בחודש אוגוסט, ארבעה חודשים לאחר המקרה, שהמרוץ מבוטל ואף אחד לא ניצח, כפוף להכרעה סופית בחודש נובמבר. לחצים, בהם גם איומים מצדו של קופי הבכור לא להשתתף בטור דה פראנס, הובילו בסופו של דבר לפשרה – ובנובמבר 1949 – שבעה חודשים לאחר סיום המרוץ – הוכרזו שני הרוכבים כמנצחים.
סרסיי נהרג שנתיים לאחר מכן בתאונת רכיבה, שלאחריה גם אחיו כבר לא היה אותו דבר. מאהה סיים שלישי בפריז-רובה ב-1952 ונפטר ב-2010 בגיל 90. עד יומו האחרון הרגיש שגנבו לו את הניצחון.
ליאז'-בסטון-ליאז 1957 – דרייק ושובן
ליאז'-בסטון-ליאז', "הגברת הזקנה", מונומנט האופניים הוותיק ביותר, נוסד ב-1892, וכולל בתוכו מספר רב של עליות קשות. המנצח ב-1957 היה ז'רמיין דרייק, רוכב קלאסיקות בלגי מצוין, שניצח בעבר בפריז-רובה, מילנו-סן רמו, ובפלאש ואלון.
הוא ניצח באותו יום לאחר קרוב לשבע שעות וחצי של רכיבה. אולם, הוא נפסל לאחר שחצה מסילת רכבת בצורה בלתי חוקית במקום לעצור ולחכות שהמחסום יורם. הניצחון הוענק לבן ארצו פראנס שובן, אולם לבסוף השופטים החליטו שדרייק, שניצח בהפרש של שלוש דקות, היה מנצח גם אם היה מחכה, והשניים הוכרזו כמנצחים יחד.
