היום (ד') יצא לדרך המשחה לצליחת הכנרת הראשון מסוגו לנשים דתיות שיוקדש כולו למען ילדים עם מוגבלות מסדנת שילוב. כתבת העיתון 'מקור ראשון', ריקי רט, פגשה את הוגה הרעיון, ויויאן גלזר, אם לילד בעל צרכים מיוחדים שסיפרה לה על הכול
מאת:ריקי רט
מה מוכנה אם לעשות למען ילדיה? לטוס לחלל, לצעוד במדבר, לחצות את הים? במקרה של ויויאן גלזר לפחות את אחד מהדברים למען בנה וחבריו, בעלי צרכים מיוחדים. אלחנן (אלחי) בן ה-19, בנה של ויואן, מתגורר בסדנת שילוב הממוקמת בראש צורים ומאפשרת לצעירים בעלי מוגבלות לקיים אורח חיים עצמאי, תוך לקיחת חלק בחיי הקהילה. בסדנת השילוב הם לומדים לעבוד, לכלכל בית, לכבס, לנקות, לערוך קניות, לנהל חיים עצמאיים בתוך הקהילה. כשהתעורר הצורך להרחיב את סדנת השילוב לשתי דירות הוסטל נוספות בעלות של כמיליון שקל, חשבה ויויאן מה היא, כאמא, יכולה לעשות למען בנה וחבריו.
ויויאן ואלחי בבריכה: "אין אי אפשר, יש איך אפשר" / צילום: מירי צחי
יום הולדתה ה-50 המתקרב, הביא אותה לרעיון שהחל "כהזוי" לדבריה, ולבסוף קורם עור וגידים בימים אלו ממש. ויויאן רוצה לשחות 3.5 ק"מ במסגרת צליחת הכנרת, כדי לגייס מיליון שקלים עבור סדנת השילוב, והיא לא הולכת לעשות את זה לבד. מחר, ביום רביעי, ה-16 ביוני בשעה שש בבוקר יזנקו איתה למימי הכנרת עוד עשרות נשים, שכל אחת מהן גייסה תרומות עבור הזכות להשתתף בצליחה. אירוע צליחת הכנרת מתקיים בישראל מזה למעלה מ-50 שנה, אך זו הפעם הראשונה שאירוע כזה יותאם לשחיינית הדתית.
יש הרבה דרכים לגייס כסף, למה דווקא צליחת הכנרת?
"אני שוחה מגיל מאד צעיר, ותמיד הייתי מסתכלת על הפרסום של צליחת הכנרת ויודעת שכאשה דתית לא אוכל לקחת בו חלק. כל הזמן דיברתי עם חברות שמתישהו אנחנו חייבות לעשות את זה, והרגשתי שעכשיו, לקראת גיל 50 הרגשתי זה הזמן. חשבתי איך לציין את יום ההולדת במשהו משמעותי. לא בעוד סעודה במסעדה עם בני המשפחה או בעוד אלבום, ואז הגעתי לרעיון של הצליחה. החלטתי אם לא עכשיו אימתי?"
כשהחליטה להוציא לפעול את המיזם, איש מקרוביה לא הרים גבה. "כולם מכירים אותי כטיפוס ספורטיבי. בגוש עציון בו אני מתגוררת נושא הספורט מאד מפותח, וגם לאישה דתית יש אפשרויות רבות להתאמן. יש כאן בריכה נפרדת וחדר כושר נפרד. יש מענה להרבה סוגי ספורט בצורה יוצאת מן הכלל".
בשבועות האחרונים היא מתאמנת ביתר שאת כדי להגיע במקסימום כושר למקצה עצמו. האימונים מתבצעים בבריכת השחייה בגוש עציון, ומכיוון שהצליחה מתבצעת בחודש יוני, בו מימי הכנרת שקטים יחסית, היא מקווה שהמשימה לא תהיה קשה יותר. "ברגע שאת מחליטה שאין לך גבולות, יש לך לאן לרוץ. השמיים הם הגבול. אני תמיד אומרת: אין "אי אפשר", יש איך אפשר?"
שילוב כדרך חיים
אלחנן (אלחי) גלזר נולד לפני 19 שנה, ותוך זמן קצר התגלה כי הוא סובל מבעיות התפתחותיות שונות. באותם ימים התגוררו בני משפחת גלזר, ההורים וששת האחים, במעלות. מפגש עם נעה מנדלבאום, גננת מגוש עציון ששילבה בגן שלה ילדים רגילים וילדי חינוך מיוחד, גרם למשפחה לעזוב מקומות עבודה ולימודים, בית וחברים, ולעבור לגוש עציון. "כשאלחי עמד לעלות לכיתה א', פגשנו את נעה והיא סיפרה לנו על בית הספר שהיא מקימה בגוש. ישר התחברנו לרעיון. אבל מכיוון שאלחי הוא הקטן במשפחה, התייעצנו עם שאר הילדים שהיו אז כבר בוגרים יחסית. הם ענו פה אחד- אם זה יעזור לאלחי, הם מוכנים לעבור".
המשפחה עברה לאלון שבות ואלחי התחיל ללמוד בבית הספר. "רעיון השילוב מעניק תרומה הדדית לשני הצדדים", מספרת גלזר. "אי אפשר לתאר במילים מה זה עשה לאלחי. הוא פרח בבית הספר. וידענו שלמרות כל מה שהשארנו מאחור, הכל היה כדאי".
איך משלבים ילד מיוחד בעולם של ילדים רגילים?
"היום כשאני בעלת ניסיון אני מחלקת את העולם של צרכים מיוחדים לשלוש קבוצות- ילדים שנולדים עם צרכים מיוחדים, כאלה שהפכו לבעלי צרכים מיוחדים בעקבות תאונה, וילדים שבעקבות מחלה הפכו להיות בעלי צרכים מיוחדים. כל אמא מחליטה להתמודד ברגע האמת. מי שקטבעת שלה ולילד שלה אין גבולות, תוכל להגיע לאן שהיא רוצה. יש לה לאן לרוץ".
אבל איך קובעים איפה עובר הגבול או איך ניתן לחצות אותו?
"החוק החשוב הוא לא להחליט עבור מישהו אחר מה הגבולות שלו. הרבה פעמים שואלים ילד בגילאי הגן מה הוא ירצה לעשות כשיהיה גדול. הילד עונה אך המבט המזלזל של הגננת או ההורים מורידה לו את המוטיבציה. לפני כמה שנים היה ילד שחור בארה"ב שאמר שהוא רוצה להיות הנשיא. כולם זלזלו בו, אבל הוא הצליח. לכן בכל מה שילד יחליט, צריך לתמוך בו. להשפעה על תגובה שלילית יש המון גלים".
הגישה החינוכית של ויויאן מאמינה בשילוב כדרך חיים, ולכן כשבגר, השתלב אלחי בסדנת השילוב בראש צורים. מדובר בדירה שבה מתגוררים שישה בחורים בשנות העשרים לחייהם. המקום מהווה בשבילם בית ומאפשר להם לעבוד, ללמוד ולנהל אורח חיים עצמי תוך כדי לקיחת חלק בחיי הקהילה בראש צורים. "סדנת השילוב מאפשרת לנערים להשתלב בחברה על ידי הקניית מיומנויות לחיי היום יום בתחומי הדת, עבודה וקשרים חברתיים", מסבירה גלזר. "השילוב בקהילה מחזק את תחושת השייכות, מעודד התחשבות בזולת, מחויבות חברתית ואחריות להיות חלק פעיל ותורם בה".
רשימת מכולת עם צרכי הילד
עם השנים ובעקבות הביקוש הרב התעורר הצורך להרחיב את סדנת השילוב. כיום ישנם עוד עשרה בחורים המעוניינים להשתלב במסגרת, אך אין עבורם מקום. עלות הקמת שני הוסטלים נוספים היא כמיליון שקל, אותם מתכננת גלזר לגייס באמצעות גיוס תרומות לאירוע צליחת הכנרת.
"רעיון הסדנה מביא להעצמה של אותם ילדים", אומרת גלזר ."הם לא רק תורמים לעצמם, אלא גם לסביבה שלהם. הם נותנים לאחרים. אחד מהם למד להיות מדריך לרכיבה טיפולית, אחר מלמד ילדים איך לבצע פעולות שונות בבית. הם מקבלים הרבה מהחבר'ה, אבל לא פחות מכך מעניקים הלאה. ותחושת הענקה היא רבת משמעות עבורם".
כחלק מהרצון לתרום לילד ולחבריו אימצה גלזר תיאוריות מעולם השיווק המוכר לה במסגרת עבודתה כיועצת פיתוח עסקי לחברות ישראליות המעוניינות להשתלב בשווקים בחו"ל. "בשיווק מלמדים אותך לנסות את מה שאת מעוניינת למכור אצל 21 אנשים כדי שאחד מהם יגיד לך את ה'כן' המיוחל. ולכן גם 'לא' זאת תשובה. היא מקדמת אותך אל ה"כן".
איך החברה יכולה לסייע למשפחה עם ילד בעלת לקות?
"הרבה פעמים הסביבה רוצה לעזור אבל לא יודעת איך. אני מציעה לכל אמא, לכל משפחה לעשות רשימה כמו שעושים לסופר עם כל הצרכים של הילד והצרכים שלך כאמא ושל המשפחה. רק אם תפרטי את הצרכים הללו לכדי רשימה מסודרת, תוכלי לבקש עזרה מאחרים. מי שלא יודעת לבקש, לא יכולה להגשים את מטרת העל שלה".
מעבר לכך גלזר ממליצה לא להפוך את הבעיה לנושא מרכזי בבית. במיוחד לא מול הילד. "ברגע שאת יודעת שלילד יש בעיה, את לא צריכה לדבר עליה לפניו ולא נון סטופ מול הסביבה. לפעמים מה שקורה הוא שהילד מגשים את הציפיות ממנו אפילו בתת-הכרה. גישה חיובית כלפיו וגם לעצמנו יכולה להביא לתוצאות נהדרות ".
שחיינית מחוץ למים
לא רק כושר גופני נדרש מויויאן גלזר לצורך הוצאת מבצע צליחת הכנרת לפעול, אלא גם ובעיקר כושר לוגיסטי. צליחת הכנרת היא אירוע השחייה העממי הגדול בישראל. האירוע מתקיים בכנרת מדי שנה בספטמבר. נכון ל-2009 התקיימו 56 צליחות מאורגנות. זו הפעם הראשונה שתתקיים צליחה המתאימה לנשים דתיות.
בדומה לצליחה הרגילה גם בצליחה הזו יתקיים טקס סיום בחוף צמח, אליו צפויים להגיע בני משפחתם וחברים של השחייניות. "ישנם הרבה מאד פרטים שצריך לסדר לקראת האירוע", מספרת גלזר. "אנחנו עסוקים מאד בכל הסידורים הטכניים- קבלת רישיונות, הצבת שילוט, גיוס משאבים ועוד. ועוד לא דיברנו על מזג האוויר והים ישתפו פעולה. המטרה שלנו תמיד נמצאת לפני עינינו. אני מקווה שעוד נשים, למרות חייהן העמוסים תעצורנה קצת, יקדישו זמן, ויצטרפו".
אחת הנשים שעומדות לקחת חלק בצליחת הכנרת היא מיכל פלס, שעברה תאונת דרכים קשה לפני עשור, ואחריה עברה תהליך שיקום ארוך. כיום היא נעזרת במקל לצורך הליכה. לשחות היא מצליחה כמעט ללא הגבלה. היא מתכננת ליטול חלק במקצה הקצר יותר, שאורכו 1.5 קילומטר.
"אני אוהבת את הרעיון הזה, הן של ה"שילוב" והן של המשחה עצמו. אני מרגישה שדווקא אני, 'כאילו' מוגבלת ובעלת צרכים מיוחדים, יכולה לתרום לדבר כזה. אני מרגישה בזה שילוב אמיתי שלי בחברה. זו הרגשה נפלאה ואני רואה בה אתגר גדול. אני, 'הנכה' המוגבלת, או כל תואר כבוד אחר שרוצים להוסיף לי, יכולה להשתתף במשהו "ספורטיבי" כמו כולם. אני מרגישה שזו דרך מיוחדת לתרום".
מה עושה מי שלא מסוגלת לשחות ובכל זאת רוצה לתרום?
ויויאן: "חשבתי מה לעשות עם מי שאינה חובבת שחייה ובכל זאת רוצה לתרום. אחרי הכל, לא כולן משוגעות לדבר כמוני. החלטנו להציב גם שחייניות וירטואליות. נשים שתגייסנה תרומות, אך לא תשתתפנה בשחייה בפועל. אחרי הכל זה רק ספורט. אמנם חשוב לנו ליצור חיבור בין נשים דתיות לספורט, ועבורי שחיה היא משהו לנפש ולא רק לגוף, אבל חשוב לא פחות לגייס תרומות, גם משחייניות שרוצות להישאר מחוץ למים".
הכתבה פורסמה לראשונה בעיתון 'מקור ראשון'
למעונינים לתרום לסדנת שילוב גם דרך הסלולארי – שילחו ב – SMS את הסיפרה 10 למספר 6226 ותרמתם 10 ש"ח לילדי הסדנא, בעלות שיחת SMS רגילה. לתרומה בכרטיס אשראי דרך אתר ישראל תורמת.