במרתון ירושלים האחרון פורסם בפייסבוק פוסט של משתתפת שרצה את המרחק המלא עם בנה בן ה-15 וזה גרם לתגובות שליליות רבות. חשוב לציין שבשלושת המרתונים הגדולים בארץ: טבריה, תל אביב וירושלים, התקנון אוסר על רצים מתחת לגיל 18 להשתתף באופן רשמי. מסתבר שבארצות הברית מדובר בתופעה מוכרת, אפילו טרנד, והדעות לגבי זה חלוקות בדיוק כמו התקנונים של המרתונים השונים. בניו יורק ובוסטון למשל אפשר להתחרות רק מעל גיל 18, בשיקגו ניתן להירשם מגיל 16 עם אישור מההורים, למרתון מרין קורפס אפשר להירשם מגיל 14 ולמרתון יוסטון מגיל 12 וכן, יש כאלה שעושים את זה.
ההתפתחות ההדרגתית במרחקים היא חלק מספורט הסבולת, כך הורגלנו | צילום: pixabay
עוד כתבות בנושא
מדוע אימון ילדים דורש מאמנים מקצוענים?
"חייבים שבישראל הרבה יותר ילדים יעסקו בספורט"
האם מומלץ לילדים להתאמן בהיקפים גדולים?
מחקים את ההורים
כל מי שעוקב אחרי התפתחות של ספורטאים מקצוענים בתחום הסבולת יודע שבדרך כלל מדובר במסלול מאוד ברור. בריצות למרחקים ארוכים מתחילים את הקריירה על מסלול האתלטיקה, וככל שמתבגרים מגדילים את המרחקים. לאורך השנים התרגלנו לראות שחלק מהרצים שמסיימים את הקריירה בריצות המסלול עוברים למרתון. כך גם בטריאתלון. אצל הילדים המרחק גודל מעט בכל קבוצת גיל, אצל הנוער כבר עוברים למרחק הספרינט אבל מתמקדים בו כמה שנים עד שעוברים להתחרות באולימפי. מי שרוצה להמשיך, ממשיך לאחר מכן למרחק של איש ברזל. העניין הוא שהרבה מאוד דברים השתנו בשני העשורים האחרונים. היום, לא כל ילד שמתעניין בריצה למרחקים ארוכים חולם להגיע למשחקים האולימפיים, וילדים שנחשפים לטריאתלון מבינים מהר מאוד שבענף הזה אפילו לחלום על משחקים אולימפיים זה יומרני. מצד שני הם מאוד נהנים מהעיסוק הזה, ויודעים שהטריאתלון יעזור להם להשיג הרבה מטרות אחרות בחיים.
זה ברור שיש הרבה טריאתלטים צעירים שחולמים להפוך לאליסטר בראונלי, אבל יודעים מה? יש גם הרבה שבכלל לא יודעים מי זה. כל מה שהם רוצים זה להיות כמו ההורים שלהם, או החברים מבית הספר, או האנשים עם הסיפורים המיוחדים שהם קראו עליהם בשוונג. ובאשר לילדים שאוהבים לרוץ למרחקים, גם לרובם די ברור שהם לא בנויים גנטית להיות היורשים של מו פראח או אליוד קיפצ'וגה. אבל הם ראו את אבא או אמא שלהם חוצים קו סיום של מרתון, הם חוו את ההרגשה הזאת מהמקום הקרוב ביותר, והם מרשים לעצמם לפנטז על תסריט הפוך שבו הם יהיו אלה שיחצו את קו הסיום.
לתוספי תזונה בשוונג-שופ לחצו כאן
איש ברזל בגיל 13
הדעה השמרנית מקשרת באופן מיידי ילדים שרצים מרתון או כל אתגר סבולת אחר להתעללות. הדעה הזאת נובעת קודם כל מהיגיון בריא, ובעשור הקודם גם חיזק אותה הסיפור של הילד ההודי בודיה סין, שרץ 65 ק"מ כבר בגיל 4 ותועד בצילומים שיש שיגידו שהם היו קשים למראה. זה היה מקרה של ילד ממשפחה ענייה במדינת עולם שלישי שאומץ על ידי מאמן שעשה אתו מה שרצה.
בעולם המערבי, מסתבר, קורים דברים לא פחות הזויים. יותר נכון, היום רובנו מתייחסים אליהם כהזויים, מה יהיה בעתיד? ימים יגידו. כך למשל, ילד אמריקאי בשם האנטר לוסי הפך לפני 10 שנים לאיש הברזל הצעיר ביותר אחרי שבגיל 13 השלים תחרות של 3.8 ק"מ שחייה, 180 ק"מ של אופניים ו-42.2 ק"מ של ריצה. הוא עשה את זה קודם כל כי שני ההורים שלו היו אנשי ברזל והוא רצה להיות דומה להם. הוא חזר לאותה תחרות במרילנד שהיתה היחידה שהסכימה לאפשר לו להתחרות בגיל הזה, ושיפר את התוצאה שלו מדי שנה מ-15:30 שעות בגיל 13 ועד ל-11:47 שעות בגיל 16.
הסיפור מהודו הגיע לכל העולם, השאלה אם זו היתה דוגמה טובה | צילום: pixabay
אחרי שנכתבו עליו הרבה מאוד כתבות שעסקו בעיקר בביקורות על הגיל שלו, לוסי סיפר שהוא חולם לייצג את ארצות הברית במשחקים האולימפיים, שם מתחרים בטריאתלון אולימפי למרחקים של 1.5 ק"מ שחיה, 40 ק"מ רכיבה ו-10 ק"מ ריצה. בגיל מתבגר הוא התחיל לכוון לזה, אבל למרות שעד היום הוא טריאתלט פעיל בזירה הבינלאומית, לוסי לא הצליח להגיע למשחקים האולימפיים. באליפות העולם עד גיל 23 בקיץ האחרון הוא סיים במקום ה-36, הרחק מבני גילו הישראלים שחר שגיב שסיים עשירי ורון דרמון שסיים 16. הם בניגוד אליו, עשו את המסלול הרגיל שהתייחסנו אליו בפתיחת הכתבה.
וזו ככל הנראה הסיבה לכך שגופי ספורט מקצועיים לעולם לא יעודדו ילדים להתחרות במרחקים ארוכים, כי מבחינה מקצועית מדובר בתהליך בנייה לא נכון. רצים צריכים לעבוד על טכניקה ומהירות בשנות ההתבגרות שלהם, וכך גם טריאתלטים שגם צריכים לצבור ניסיון של שנים בהתנהלות בתחרות כל כך מורכבת. לוסי לא שייך לצמרת העולמית כפי שחלם להיות, בודיה סין ההודי, עבר לגור בפנימיית ספורט לאחר שמאמנו נרצח, אבל היום כשהוא בן 17 הוא אפילו לא שייך לצמרת הרצים בפנימייה שלו.
מה הנזק?
אבל כפי שציינו, בעידן שבו לא כולם חולמים להיות אלופי עולם, השאלה הנשאלת היא האם ספורט סבולת למרחקים ארוכים מאוד מזיק לילדים? ה"טרוף" של השתתפות של ילדים במרתונים בארצות הברית תועד כבר ב-1977 כשילד בן 8 השלים את מרתון ניו יורק, אבל ברגע שמקרים מסוג זה החלו לצוץ בתדירות גבוהה יותר, מארגני המרתונים השונים קבעו תקנונים. בשנת 2001 פורסמה המלצה של התאחדות המנהלים הרפואיים של המרתונים הבינלאומיים (IMMDA) ובה נכתב שצריך לאפשר רישום למרתון רק מגיל 18 ומעלה. ההמלצה התבססה על מאמר של אחד מחברי ההתאחדות, ד"ר סטיבן רייס, שכתב שילדים חשופים יותר לפציעות כתוצאה מפעילות יתר כמו באימונים למרתון וחיזק את הטענה שלו כשהוסיף שהצעדים של הילדים הם קצרים יותר ולכן הזעזוע שהרגליים שלהם סופגות במרתון ובאימונים למרתון הוא גדול יותר. הוא גם הוסיף ואמר שמבחינה מנטלית, גם אם הילדים ממש רוצים לעשות את האתגר הזה, הם לא מספיק בוגרים כדי להיות כנים עם עצמם לגבי העומס שהם מרגישים וזה גם משהו שיכול להזיק להם.
ואולי המודל לחיקוי זו האמא שסיימה מרתון ולא מו פראח? | צילום: pixabay
אבל מדובר בהמלצה, ולא כולם ממש התייחסו אליה. למשל, המנהל הרפואי של מרתון טווין סיטיס במינסוטה, ד"ר וויליאם רוברטס, חקר את הנושא של מרתוניסטים ילדים מאחר והמרתון בו הוא עובד מאפשר לילדים להשתתף. בין השנים 1982 ל-2007 סיימו את המרתון הזה 310 ילדים בין הגילאים 7 ל-17. לפי הממצאים של ד"ר רוברטס, רק ב-4 מקרים ילדים נזקקו לטיפול באוהל הרפואי שנמצא במתחם הסיום ובאף אחד מהמקרים לא נדרש אשפוז. לפיכך טען רוברטס: "לא מצאתי שום עדות לכך שמרתון מזיק לילדים. מה שמצאתי זה שעם אימונים נכונים המרתון בהחלט יכול להיות בטוח עבור ילדים שיש להם מוטיבציה גבוהה מאוד. זה לא אומר שאני ממליץ לכל הילדים לרוץ מרתון כי עדיין לא נעשו מספיק מחקרים על השפעות ארוכות טווח".
יותר ילדים עוסקים בספורט סבולת
השפעות ארוכות טווח זה מושג שכל אדם שבחר בספורט סבולת למרחקים ארוכים להנאתו, נאלץ לחיות אתו. יש כאלה שמכחישים את זה, ויש כאלה שאומרים שגם אם זה נכון, הבריאות הנפשית שלהם לא פחות חשובה וזה מה שעושה להם טוב. וצריך גם לזכור שלצד הטענות על נזק לטווח הארוך שעלול להיווצר, מנגד קורה גם משהו טוב שבארצות הברית קשה להתווכח אתו, וכנראה שגם בארץ. מספרם של הילדים שעוסקים בספורט סבולת כמו ריצה למרחקים ארוכים וטריאתלון עולה באחוזים יפים, וזה לאו דווקא קורה בגלל דברים שרואים בטלוויזיה, אלא בגלל דוגמאות שמקבלים מהבית או, כפי שציינו מקודם, מסיפורים מיוחדים כמו של ג'יימס לורנס האמריקאי שאיתגר את עצמו ב-50 טריאתלונים למרחק איש ברזל ב-50 ימים רק כדי להכביר את המודעות להשמנת ילדים.
המרוצים העממיים שמתקיימים בארץ ובעולם (ומרתון לצורך העניין עונה על ההגדרה של מרוץ עממי) זוכים לחשיפה גדולה יותר מדי שנה, וכך גם של ילדים שעלולים לחרוג מתחומי העניין הפופולארים ולרצות לעשות משהו מטורף – שזה בדיוק מה שעובר על כל מבוגר שבאמצע החיים מחליט להיות מרתוניסט או איש ברזל. אז יהיו כאלה שיקראו לזה בריא, יהיו שיגידו שזה נזק ושההורים לא אחראים, אבל מה שבטוח זה ש"הטרנד" הזה שכבש את ארצות הברית, יורגש בשנים הקרובות יותר גם בארץ, באופן טבעי. כשזה יקרה, ואנחנו נרצה שוב להיות מקוריים, נוכל לספר לכם על הילד האמריקאי קולבי וונטלנדט שבגיל 12 רץ אולטרה מרתון של 160 ק"מ ובגיל 15 כבר ביקש להשתתף בספרטתלון (בעידוד הוריו האולטראיסטים) או על ווינטר וינצקי שבגיל 14 רצה מרתון באנטרקטיקה ובגיל 15 כבר השלימה 7 מרתונים ב-7 יבשות שונות.
