קוראים לי יעל ואני חברה של עדן. את עדן זכיתי להכיר דרך השחייה, לחברות שנמשכה הרבה שנים גם מעבר לה. בשחייה, בגלל שיש הרבה ילדים בגילים שונים וברמות שונות, לא תמיד מייצרים אינטראקציה עמוקה ומיוחדת עם כל שחיין שפוגשים בדרך. כשרק פגשתי את עדן המחשבה הראשונה שהייתי לי היא שהיא ממש גבוהה ולמה היא שלוש שנים מתחתיי ומטר מעליי. אבל ככל שעברו השנים אני ועדן המשכנו להתקרב ולפתח חברות עמוקה ומשמעותית.
גיליתי על הבנאדם המיוחד שהיא ועל כוח הרצון, ההתמדה, ההשקעה והאהבה שהייתה לה לספורט שחיבר והפגיש בינינו.
לכתבות נוספות בנושא:
זוכרים את עדן: משחה מיוחד נערך ברעות לזכרה של סרן עדן נימרי
"עדן נגעה בכל כך הרבה אנשים עם המעשה ההרואי שלה"
ממשיכים בדרכו: כ-100 שחיינים השתתפו ב"משחה ירוני" לזכרו של ירון צ'יטיז
אני ועדן חלקנו אהבה משותפת למשחי הגב ופחות אהבה, אבל בלית ברירה למשחים הארוכים, ואת רוב האימונים והמקצים שלנו שחינו ביחד. באימונים, עדן אהבה לעבוד קשה. היא אף פעם לא התפשרה על זמנים איטיים יותר או זמני יציאה קלים יותר, תמיד כיוונה יותר גבוה וכמה שיותר מאתגר. כשכרמל המאמן היה מנסה לשים אותה בקבוצה עם זמני יציאה קלים יותר, היא תמיד סירבה ואמרה לו שהיא רוצה להיות בקבוצה הכי מהירה, גם אם זה אומר שעוקפים אותה או שתהיה לה רק שנייה של מנוחה על הקיר.
עדן נימרי ז"ל עם יעל דניאלי והחברות ברעות | צילום: פרטי
עדן ידעה להוציא מאנשים את המקסימום שלהם. לא היה צריך יותר ממבט או מאיזה 'יאללה' קטן לפני שדוחפים מהקיר כדי לדעת ששתינו עכשיו הולכות לתת 110 אחוז אחוז מעצמנו. כשהתבגרנו והיינו כבר נחשבות "זקנות" בשחייה, כרמל היה נותן לנו לבחור כל אימון אם אנחנו רוצות לשחות בקבוצה של ה"דיס" או של ה"מיד" (למי שלא יודע הדיס זאת הקבוצת מרחקים, בדרך כלל עם האימונים הכי נוראיים וקשים שיש, והמיד בדרך כלל שוחים סגנונות אישיים ובעיקר שמחים שהם לא בדיס).
אז כשכרמל היה נותן לנו את הבחירה אם אנחנו רוצות לשחות גב ביחד במיד או ללכת להקיא בדיס, היינו מסתכלות אחת על השנייה ושוקלות איך נבחר את גורלנו היום. רוב הפעמים בחרנו בדיס, וזה לא כי אנחנו אוהבות כאב, זה כי רצינו לשחות את מה שהכי קשה ומאתגר לנו וזה היה חלק בלתי נפרד מהאישיות של עדן.
בסוף אימוני הבוקר, עדן תמיד רצתה להישאר עוד ולעבוד על הזינוק בגב. היו ימים שהייתי צריכה להוציא אותה פיזית מהמים כי לא הספיקו לה מיליון הזינוקים שעשינו וזה שאנחנו כבר שלוש שעות בבריכה ושעוד כמה שעות אנחנו חוזרות לעוד אימון.
עדן נימרי ז"ל עם יעל דניאלי והחברות ברעות | צילום: פרטי
היא רצתה לעשות את הכי טוב שאפשר – לא משנה כמה זמן, מאמץ, והשקעה זה ייקח. דוגמה טובה לזה הייתה עליות מתח. כשנצר הצטרף לאגודה הוא ניסה מאוד לשנות את העובדה שרוב הבנות בקבוצה לא מצליחות לעשות מתח. אז הוא אמר לנו לעשות מתח אחרי האימונים עד שזה ישתפר. עכשיו כמובן שכל בנאדם רגיל אחרי 3 שעות אימון לא יישאר אקסטרה זמן ובמעט כוח שנשאר לו גם יעבוד על עליית המתח שלו. אבל עדן היא לא בנאדם רגיל, ואחרי כל אימון הייתה הולכת למוט של המתח, ושאר הבנות אחריה, ועושה מתח כמה שהצליחה באותה הרגע, עם עזרה או בלי עזרה, ומנסה שוב ושוב עד שתגיע למטרה שהיא קבעה לעצמה באותו היום. כמובן שבסוף ההתמדה וההשקעה הזאת הצליחה ואני לא זוכרת מה היה השיא שלה אבל משחיינית שלא מצליחה לעשות מתח אחד היא הגיעה לרמה שהיא עושה סטים שלמים.
יש לי עוד המון דוגמאות ורגעים שיחזקו את כל מה שכבר שיתפתי עד עכשיו, ואני בטוחה שלעוד הרבה אנשים שהכירו אותה. אני חושבת שמה שהיה מאוד מיוחד בעדן זה שהיא ידעה גם להסתכל מעבר לשחייה, ותמיד היה לה חשוב שנצחק ונהיה ביחד קודם כל בתור חברות. בתחרויות ובמחנות אימונים כשהיינו חוזרות גמורות לחדר, היא רק רצתה ללמד אותנו ריקוד חדש, או להראות לנו משהו מצחיק, או ללכת איתנו לאנשהו לחקור. היא לא נתנה למשחה או אימון לא טוב להרוס לה או לנו את היום.
עדן נימרי ז"ל עם יעל דניאלי על הפודיום | צילום: פרטי
כשמפסיקים לשחות ומתחילים את החיים האמיתיים, זה קל מדי לתת לחברויות מהשחייה לדעוך כי הדבר העיקרי שחיבר ביניכם במשך כל השנים האלה כבר לא בתמונה. אבל עדן אף פעם לא נתנה לזה לעצור אותה. היא תמיד דאגה לשלוח הודעה, להתקשר, ולהיפגש גם כשהייתה לה רק חצי שעה פנויה מהיום שלה. בשנים האחרונות אני גרתי בארצות הברית והייתי חוזרת לארץ רק פעם בשנה לקיץ. וכמובן שכל פעם שחזרתי היינו מוודאות שאנחנו נפגשות כמה שאפשר בזמן המוגבל שהיה לנו. עדן תמיד ידעה לפנות מהזמן שלה גם אם היא חוזרת גמורה מהבסיס וגם אם רותם בן הזוג שלה נמצא אצלה אחרי שהיא לא ראתה אותו שבועיים, היא הייתה עוזבת הכל ונפגשת איתנו כי זה היה לה לא פחות חשוב, וגם לנו כמובן.
אני רוצה להגיד תודה לכל מי שהגיע להיות חלק ממשהו שהיה בלתי נפרד מעדן והוא השחייה והבריכה הזאת ברעות. אני מקווה שהצלחתי להעביר לכם את מה שעדן בשבילי ועוד בשביל רבים אחרים.
את הטקסט הנ"ל הקריאה יעל דניאלי בטקס לזכרה של עדן, שנערך בשישי האחרון לפני המשחה המשותף ברעות, בהשתתפות רבים מחבריה ובני משפחתה
עדן נימרי ז"ל עם יעל דניאלי | צילום: פרטי
