במאמר שפורסם לאחרונה מצוטט סקר שנערך בבריטניה בקרב כ-13,000 רצים חובבים, ובו 74% מן הרצים דיווחו כי חוו שיפור במצבם הנפשי וקרוב ל-90% מהרצים דיווחו ש"רמת האושר שלהם" התגברה כתוצאה מהשתתפות בקבוצות ריצה. הממצאים של הסקר מדהימים בכל קנה מידה היות ומדובר באחוזים גבוהים במיוחד, ובכיווניות חד משמעית אשר אינם שכיחים בסקרים או מחקרים בדרך כלל. כמי שעוסקים בספורט בעצמם ועוסקים בחיבור המופלא "גוף נפש" תקופה ארוכה, הממצאים הללו אינם בגדר הפתעה עבורנו, הם משקפים את העלייה המשמעותית במספר העוסקים בפעילות גופנית ואת החיפוש אחר איכות חיים גבוהה אשר חלק גדול ממנה משקף אורח חיים פעיל ובריא.
נרשם שיפור במצב נפשי | צילום: pixabay
הפעילות הספורטיבית המשותפת ממלאת את הצורך החברתי
במחקרים קודמים כתבנו על השימוש בפעילות גופנית ככלי טיפולי בקרב אנשים עם קשיים רגשיים ואחרים. בקרב כל אחת מן האוכלוסיות המיוחדות בהם נבדקו שינויים בשביעות הרצון או תחושת הרווחה הנפשית מדווח שיפור. כמובן שהאחוזים נמוכים יותר מאשר בקרב אוכלוסיות בלתי מאובחנות ומדובר, כמובן, במספרים קטנים הרבה יותר. תחושת "שיפור במצב נפשי" משקפת את תחושת העילוי שיש בתום ריצה, כאשר אנשים עומדים ביעדים ובאתגרים בעצמם. היא משקפת אכן את החברותא ואת הפיכת ספורט הריצה, בעיקר ברמת החובבים, מספורט אינדיווידואלי לספורט קבוצתי על כל היתרונות שבקבוצה: תחושת השייכות לפני, תוך כדי ואחרי, ההתארגנות והבילויים המשותפים, כולל טיולי ריצה ונסיעות לתחרויות בחו"ל. בעולם המודרני ובמיוחד בקבוצות גיל בהן אנשים במצב בו הם נחשפים פחות ופחות לאנשים חדשים או לחברויות חדשות, ההשתתפות בפעילות ספורטיבית משותפת, ממלאת את הצורך החברתי, שהינו בסיסי על פי התאוריה של מסלאו (פסיכולוג).
על תיאוריה זו ישנם מספר רמות בחייו של האורגניזם. בעת שהוא ממלא רמה אחת יהיה צורך למלא את הרמה שבאה אחריה (ראה פירמידת מסלאו מטה):
1. רמה ראשונה – צרכים פיזיולוגיים
2. רמה שנייה – צורך בביטחון
3. רמה שלישית – צורך השתייכות
4. רמה רביעית – צורך בהערכה חברתית
5. רמה חמישית – צורך במימוש עצמי
בנוסף, נציין, שריצה קבוצתית "מוציאה אנשים מהבית" – היא "מחייבת" לשאוף אוויר צח, ספיגה של ויטמין D שחסר לרבים היום עקב הישיבה הממושכת במשרדים המוארים בתאורה שאינה טבעית וגמיעה של מרחקים וחשיפה לתצורות נוף שונות, וכל זאת בעולם האמתי ולא הוירטואלי או זה של מסלול הריצה במכון הכושר.
אולם, לפי מחקרים אחרונים בישראל הפעילות הספורטיבית הנפוצה ביותר היא דווקא ההליכה. וחשוב לציין, כי גם ההליכה הופכת להיות פעילות ספורטיבית חברתית. פעמים רבות היא מתחילה ברמה הזוגית והיום ישנן גם קבוצות הליכה שחלקן מלוות את הפעילות במוזיקה הבוקעת מרמקול קבוצתי. הליכה קבוצתית מאפשרת תקשורת קלה יותר מן חברי הקבוצה, מאפשרת שיחה ומכאן שעונה, אפילו במידה טובה יותר, מריצה על הצורך החברתי. לו היו נשאלים, אנו מניחים כי גם הלכים היו מדווחים על שיפור במצבם הרגשי ושביעות הרצון באותם אחוזים, מאותם טעמים, היציאה "החוצה" והחברה. אמנם, האדרנלין והאנדורפינים ברמות נמוכות יותר אך עדיין משתחררים (בחלק מהמקרים) "ועושים את העבודה".
נציין, שלעצימות המאמץ האירובי השפעה לא מעטה על הפרשת אנדורפינים. במידה והדופק בפעילות נמוך באופן יחסי (מתחת ל- 65% מהמרבי), ההשפעה על הפרשת אנדורפינים, נמוכה לעומת ביצוע הפעילות האירובית בדופק גבוה יותר ובד בבד אם היא מתבצעת בדפקים גבוהים ממש או בסוגי אימונים כמו אינטרוולים ואחרים. ברם, פעילות אירוביות אחרות כמו: רכיבה על אופניים, שחייה וכדומה, ייתכן שלא תושג אותה הפרשת אנדורפינים, בחלק מהמקרים בשל הפסקות יזומות כאלה ואחרות במהלך הפעילות (מה שלא יכול לקרות למשל בריצה, אזי הפעילות נמשכת על בסיס קבוע). לכך השלכות, כאמור לעיל, על התחושה החיובית והייחודית ואף – התמכרות לפעילות גופנית המכונה: "Runner high".
אימון קבוצתי שהנו עצים עשוי להביא גם לתוצאות טובות | צילום: צלמי שוונג
היתרון באימוני איכות בקבוצה
לבצע אימוני הפוגות, פארטלק איכותיים (בדופק גבוה) בקבוצה לעומת ביצוע באופן אישי והקשר להתמדה בפעילות גופנית, לא פשוט כלל לבצע אימוני איכות באופן עצמאי. מדובר על אימונים בהם הדופק גבוה ואף מרבי. מעטים הם אלה שיעשו זאת ללא מסגרת קבוצתית, אימון אישי אולי, הדרכה מקצועית מסודרת ועוד. לכך השלכות, מן הסתם על פרמטרים שונים כמו: שיפור יכולת גופנית, הפרשה מהותית של אנדורפינים בפעילות כה עצימה, ההיבט החברתי והתמיכה (בדומה למה שנעשה בקרוספיט) ועוד. לכן, אימון קבוצתי שהנו עצים עשוי להביא גם לתוצאות טובות גם מבחינת התחושה הכללית, ההתמדה ועוד וחשוב להביא זאת בחשבון. נציין, גם שביצוע אימוני איכות כרוכים באי נוחות פיזיולוגית, מן הסתם כמו: ריכוז חומצת חלב בשירים הפועלים, כאבי שרירים מאורחים (ייתכן) לאחר המאמצים הגופניים העצימים ואולי אף – בחילות והקאות במקרים מסוימים. לא מתאים לכל מתאמן ובטח במידה והנו מתאמן באופן עצמאי ללא מסגרת.
מקורות: תאוריית הצרכים
ד"ר איתי זיו (Ph.D) | עוסק בתחום הפעילות גופנית, ספורט וחדרי כושר למעלה מ- 30 שנה. מנהל תחום חינוך והסברה בסוכנות למניעת סימום בספורט. מנהל קורסי הכשרה מתקדמים לאנשי מקצוע במכללה האקדמית בוינגייט.
דגנית גלסמן | פסיכולוגית חינוכית מומחית ופסיכולוגית ספורט
