נמרוד כהן מסביר למה דווקא בחורף, רכיבת עומק בלב המדבר העצמתי היא אחת החוויות הכי מזככות וחזקות שתוכלו לזמן לעצמכם על שני גלגלים
מאת:נמרוד כהן | צילום: רן גנור * פורסם לראשונה במגזין interval מס' 04
נווה במדבר
אז מה יש לנו מנגד, שמחזיק אותנו פה כמו מכורים? ובכן, חברות וחברים, יש לא מעט. צריך לזכור שמזג האוויר שלנו פשוט נפלא, וכל אירופאי מצוי היה קורא לזה "365 ימי רכיבה בשנה". יחד עם זאת, קחו בחשבון כי עונת הרכיבה האידיאלית בישראל היא דווקא בחורף הקצר, אז הטמפרטורות סבירות ולא ניצלים בשמש, הכל ירוק ויפה מסביב, והאחיזה לרוב מעולה במקום הדרדרת החלקלקה של ימות הקיץ. בתוך כל הטוב הזה, צף לו למעלה אחד מנכסי הטבע המרשימים והייחודיים ביותר שיש לארץ ישראל להציע – המדבר. זה יכול להיות הנגב, מדבר יהודה, הערבה או הרי אילת, אבל רכיבת עומק בלב המדבר העוצמתי היא אחת החוויות הכי מזככות וחזקות שתוכלו לזמן לעצמכם על שני גלגלים, ותיירי אופניים מכל העולם כבר עלו על זה.
כל המרואיינים לכתבה הזו, המליצו כטיפ מקדים לא לחסוך בציוד בעת טיול עומק מדברי. פרט למים ולכלי תיקון תקרים, מדובר גם על צמיגים חלופיים, ערכות קפה, ביגוד חם, בנדנות וגופיות תרמיות, מגנים, סוללות חלופיות, מפות סימון שבילים (ולא רק מכשירי GPS), לצד קרם הגנה ומשקפי שמש. יורם חן, המוביל טיולי אתגר והרפתקה רכובים בכל העולם, מודה שאם היה חייב לבחור ביעד אחד בלבד לטיולים, היה בוחר במדבר הישראלי, "האפשרות לערוך טיול עומק, מסע אפי, טכני ומשמעותי, בלי לראות כביש, בניין או עמודי חשמל, אפשרית רק במדבר. לטפס אל נקודת תצפית ולראות לנצח – זה רק במדבר. השביל המדברי הוא 'מעבר' (ובערבית: נאקב), זהו התוואי ההגיוני ביותר באותו תא שטח, שביל עתיק, אשר שימש במשך מאות שנים את המקומיים, בדרך לבור המים או למעבר הכרחי, החוצה את הרכס. במדבר, השביל חכם מן ההולך בו, והוא יוביל אותך בבטחה בעומק השטח".
מהו המסלול המדברי האהוב עליך?
הוא מתקשה לענות על כך, אך מוסיף כי, "המרקם, המסלע והטופוגרפיה המדבריים שונים באופן קיצוני מאזור לאזור ומספקים חווית רכיבה אחרת. צפון מדבר יהודה הוא עגול ורך, עם גבעות חוואר, שיפועים חריפים ומסלע מועט. דרום מדבר יהודה מסולע וטכני יותר, עם רכיבה תובענית מאוד והפרשי גובה דרמטיים בירידה לים המלח. הר הנגב מאפשר רכיבה זורמת יותר, בערוצי נחלים פתוחים, בערבה העליונה יש מקומות שמזכירים את מה שניל ארמסטרונג ראה כשנחת על הירח, ואילו הרי אילת פשוט אימתניים, גם במושגי חו"ל. לכן קשה לבחור במסלול שהוא 'הכי'. יחד עם זאת, יש כמה קלאסיקות, כמו אחד המסלולים מערד לים המלח, ובהם 30 קילומטרים, שבמהלכם 'מאבדים' 1,100 מטרים, חוצים 3 אגני ניקוז וזורמים בנחל בוקק המדהים, עד לסינגל המוטרף של מעלה זרון".
"העונה המומלצת היא מסוכות ועד לפסח", מוסיף מניסיונו רן גנור, מגנור טיולי אופניים, "או מאוקטובר ועד למארס, ואם התמזלנו בחורף גשום, הגבים והנחלים מתמלאים, ואולי אף נחזה בשיטפון". גנור חושף את צפונות המדבר גם בפני רוכבים פחות הרפתקנים ומיומנים, וממליץ על שני מסלולים, המעבירים את החוויה המדברית, על הנופים המרתקים, השקט, השלווה והעוצמה, מבלי לקחת את הרוכבים אל הקצה. הראשון הוא חריץ בחוואר: 30 ק"מ של הנאה, ברמה קלה עד בינונית. המסלול יוצא מעין תמר דרך אמציהו ואביה, עד מעוק צין וגבי חצרה (ותודה על המסלול לאלי סט) – הדרך חזרה עוברת בסינגל מדהים, כיף טהור באורך 14 ק"מ. המסלול השני הוא נחל סדום-נחל פרצים: המסלול הקלאסי למתחילים. מטפסים את נחל פרצים לכיוון מערת הקמח, עוברים להר סדום, עם טיפוס בינוני לתצפית מרהיבה לעבר ים המלח, וגולשים חזרה בפיתולי נחל סדום המהנים. 25 ק"מ של הנאה צרופה".
טיפ מדברי
את הסיבוב שלי אצל המאסטרים של המדבר, סיימתי אצל ירון פדות, או yaronp, כפי שהוא מוכר בקרב קהילת הרוכבים הוירטואלית. פדות דווקא לא מתפרנס מהובלת טיולים, אלא כאיש היי-טק, אך הוא מרכז מידע על מסלולי רכיבה בכל רחבי הארץ, באתר שלו, ומוביל קבוצות רוכבים כבר שנים. לא סוד הוא, שהתוואי המדברי, וגם האקלים והטמפרטורות, יכולים להיות אכזריים ומסוכנים. חילוץ ממסלול מדברי אינו פשוט ומיידי כמו חילוץ מיער בן שמן, ואפילו קליטה סלולרית אינה מובנת מאליה. משום כך מעניק לנו פדות מניסיונו ונותן כמה טיפים לטיול מדברי בטוח ומוצלח, שיעזרו לכל רוכב מתחיל או בעל ניסיון.
1. הכנה דקדקנית בבית: אי אפשר להגזים בהכנה מראש. יש לבדוק מה עשו לפניך, להביא מודיעין, קבצי GPS, מפות וסיפורי דרך ולהתייעץ עם המומחים. זה רעיון רע להיות הראשון שרוכב מסלול מסוים. מבחינת הציוד והאופניים – הם יעברו התעללות ברכיבה מדברית, לכן מומלץ לטפל ולבדוק הכל מספר ימים לפני הטיול ולא ברגע האחרון.
2. פקטור בטיחות של 30%: השבילים המדבריים יותר טכניים, ולכן קצב ההתקדמות איטי. קצב סביר לרוכבים ממוצעים במדבר הוא 5-7 קמ"ש – כלומר, מסלול של 30 ק"מ יכול לקחת 5-6 שעות.
5. היו צנועים: המדבר משקר. לצד המרחבים האינסופיים, עם הקווים הרכים והיפים, יש שבילים טכניים ולא שגרתיים. טיול מדבר הוא לא המקום ללמוד טכניקה חדשה. השתדלו לרכוב ב-70-80% מהיכולת הטכנית שלכם, כדי שיוותרו שולי בטחון נאותים, שירחיקו אתכם מנפילה או פציעה.
כל המרואיינים לכתבה המליצו לא לחסוך בציוד, בעת טיול עומק מדברי. פרט למים וכלי תיקון תקרים, דובר גם על צמיגים חלופיים, ערכות קפה, ביגוד חם, בנדנות וגופיות תרמיות, מגנים, סוללות חלופיות, מפות סימון שבילים (ולא רק מכשירי GPS), לצד קרם הגנה ומשקפי שמש.
אז עכשיו, מצוידים בכל הידע הזה, לכו אל המדבר, אחי. הצוקים יריעו, השמש הגדולה תזרח – ואנחנו נרכב באושר אל עבר השקיעה.
נמרוד כהן
עיתונאי אופניים, בעלים ומנהל של "עז הרים – הדרכות והפקות"
