הסיפור של לורנה צ'מטאי (24) כאילו נלקח מספרי האגדות: צעירה מקניה שהגיעה לארץ כדי לעבוד אצל הקונסול הקנייתי, התחילה לרוץ כמעט במקרה והפכה לרצה הטובה ביותר בארץ, כזאת שמנצחת כמעט בכל תחרות שבה היא משתתפת. על הדרך היא מצאה גם מאמן וגם אהבה – וכמו באגדות, מדובר באותו בחור, דן סלפטר בן ה-28. בראיון משותף מספרים בני הזוג על הדרך שעברה בשנים האחרונות ועל התכניות לעתיד. גם המילה "אולימפיאדה" מוזכרת, אם כי עדיין כחלום רחוק.
"היו לנו הרבה ריצות משותפות, והידידות הפכה לזוגיות" צילומים: אלבום פרטי
עוד כתבות בנושא
צ'מטאי פרצה בבכי בסיום: "אני רק רוצה לייצג את המדינה, אני מבטיחה שאעשה כמיטב יכולתי"
המרתוניסטית לונה צ'מטאי תקבל אזרחות ישראלית ותשתתף בריו 2016
רגב ממליצה: שרת הספורט מירי רגב המליצה לשר הפנים דרעי, שיעניק ללונה צ'מטאי אזרחות
"לורנה התחילה לרוץ רק לפני כשלוש שנים", מספר סלפטר, "וזאת בלי עבר מיוחד בתחום הריצה, למרות שהיא מגיעה מארץ הריצה. אחד המאמנים ראה אותה רצה והפנה אותה לאחת האגודות. שנה מאוחר יותר נפגשנו – אני והיא, וזה כל הסיפור על קצה המזלג".
זוגיות במקום מרתון
"לורנה ידעה שאני מאמן והקשר בינינו התחיל כקשר ידידותי", הוא מפרט. "היא אמרה לי שהיא רוצה לרוץ במרתון טבריה, שעמד להתקיים חמישה חודשים לאחר מכן וביקשה שאאמן אותה. אני הייתי אז בעיקר אתלט וגם בתחילת דרכי כמאמן, וכבר אימנתי מספר קטן של נערים. באותו שלב היא רצה ריצות למרחקים בינוניים. מרתון לא יצא מזה, אבל קשר רומנטי – כן. התחלתי לאמן אותה, היו לנו הרבה ריצות משותפות, והידידות הפכה לזוגיות".
לורנה עבדה אצל הקונסול הקנייתי במשך כארבע שנים. בינואר 2013 השליחות שלו הסתיימה, דן ולורנה כבר היו אז במערכת יחסים רצינית. הקונסול רצה שלורנה תחזור איתו ועם המשפחה לקניה, כדי לחתום את תקופת השהייה פה מבחינתו, ודן הצטרף לביקור בארץ מולדתה. מכיוון שלורנה יצאה מהארץ וסיימה את עבודתה פה, בעצם לא היה לה אישור חוקי לשהייה בארץ והזוג החל לפעול כדי להסדיר את הנושא ולאפשר ללורנה לקבל אישור עבודה כאתלטית. "במשרד הפנים לא אוהבים שעובדים יוצאים ונכנסים", מספר דן, "ולמרות שחשבתי שזה יהיה פשוט יותר, הם הכשילו את העניין ולורנה לא קיבלה אישור לחזור לארץ".
נחים לאחר חצי מרתון עמק המעיינות. "פעלנו לקבל את האישור בערוץ הזוגי"
לאחר התייעצות עם עורך דין שמצוי בתחום, הוחלט שמכיוון שהקשר בין בני הזוג רציני, כדאי להתחיל תהליך של הכרה בהם כידועים בציבור וכך לורנה תקבל אישור קבוע וזאת במקום לחדש בכל שנה את האישור בערוץ הספורטיבי. "קבעו לנו פגישה למאי ואחרי יומיים לורנה קיבלה את האישור – זה הלך מהר רק בגלל שפעלנו לקבל את האישור בערוץ הזוגי". מכיוון שאינה אזרחית ישראל, צ'מטאי לא יכולה לייצג את המדינה בתחרויות בין לאומיות. בתחרויות מקומיות היא יכולה לייצג את האגודה שלה – מכבי תל אביב.
בנוסף, אסור היה לצ'מטאי לעבוד, מאחר שהיא היתה במעמד של תיירת. בתשובה לשאלתי הם עונים כי מבחינה כלכלית לורנה נמצאת בחסותו של דן והמשפחה שלו. חברת אדידס נותנים לה חסות והיא מקבלת מהם ביגוד ונעליים.
היתרון בכך הוא שצ'מטאי יכולה להקדיש את כל כולה לריצה וזאת בניגוד לעבר, בו האימונים היו רק כשהעבודה אפשרה זאת. "השאיפה היא להגיע לרמות הגבוהות ביותר", אומר סלפטר, "מדובר בדרך מאוד ארוכה, אבל אפשרית".
צ'מטאי היא רצה מגוונת: בסתיו ובחורף היא רצה מרחקים שבין 10 ק"מ לחצי מרתון ולקראת האביב מתמקדת במרוצי מסלול שסביב ה-5,000 מ'. "התכנון השנה הוא לנסות להתמקצע בריצת 3000 מ' מכשולים. כשהיינו בקניה, לורנה עשתה תחרות אחת כזאת, רק כדי להתנסות ולהרגיש. לדעתי יש לה פוטנציאל טוב להצליח בריצות כאלה, כך שזו אחת המטרות כרגע", מוסיף סלפטר.
קשה לומר שלצ'מטאי יש מתחרות אמיתיות בארץ, בטח לא במרחקים שמעל 800 מ'. ב-2013 היא רצה 800 מ' ב-2:10:20 דק', 1500 מ' ב-4:29:85 דק', 3000 מ' ב-9:26:47 דק' ו-5000 מ' ב-16:23:64 דק'. במרוץ השטח במזכרת בתיה היא סיימה 10 ק"מ ב-34:48 דק'. "מבחינתה, התחרויות הן בעצם אימונים", מחייך סלפטר.
"כשאני מנסה ללחוץ קצת על נושאים מקצועיים אני פוחד שזה יפגע במערכת היחסים"
איך אתם מסתדרים כמאמן ומתאמנת שהם גם בני זוג? אין חיכוכים, אי הסכמות? לורנה מקבלת את כל מה שאתה אומר לה לעשות?
"האמת היא שזה עובד לנו מצוין", הוא עונה בהחלטיות. "אחותי ראתה אותנו פעם מתאמנים ונדהמה עד כמה באימון אני רציני ו"קשוח" איתה, ואז כמה דקות אחר כך אנחנו חוזרים להתנהג כמו בני זוג. כמובן שזה לא טריוויאלי וזה דורש משנינו המון בגרות. אנחנו מודעים לעובדה שזה יכול לחצות את הגבולות ולהזיק, אבל בינתיים אנחנו מסתדרים עם זה ולא מביאים את האימונים הביתה. לפעמים, כשאני מנסה ללחוץ קצת על נושאים מקצועיים אני פוחד שזה יפגע במערכת היחסים, אבל אין מה לעשות, אני המאמן שלה ושנינו עומדים באתגר הזה".
איך המשפחה שלה מקבלת את השהות שלה בארץ ואת ההצלחה שלה?
"כשנסענו לקניה עם השגריר, זאת היתה הזדמנות לפגוש את המשפחה שלה. הם מאוד שמחים בשבילה. אנחנו נמצאים איתם בקשר על בסיס שבועי, מתכוונים לבקר מדי פעם בקניה, אבל הבסיס שלנו יהיה בישראל – בעיקר כי אני לומד פה (סלפטר הוא סטודנט לתואר ראשון בחינוך גופני בוינגייט, שנה ד', א.ה) ואנחנו רוצים לדאוג למעמד שלה בארץ".
האם הפוטנציאל שלה יכול להיות ממומש בצורה הכי טובה בארץ?
"אני לוקח אחריות על כל האימונים של לורנה ואני יכול לומר שיש עוד הרבה עבודה לפניה והרבה דברים שהיא יכולה לשפר לפני הצטרפות לקבוצה מקצועית בקניה. כמובן שאנחנו מתכננים לבקר בקניה ולהתאמן שם, כי שם אפשר להגיע לאימונים מאוד מקצועיים, ואני נמצא בקשר מקצועי עם אנשים בקניה. באופן אירוני משהו, דווקא כשהיינו שם ואנשים ראו אותי מאמן אותה, הם שאלו אותי אם הם יכולים להיעזר לי. כשרון טבעי לא מספיק, צריך גם הכוונה, ושם יש המון אנשים שיש להם את היכולת – אבל לא את האמצעים להתאמן בצורה מקצועית". גם מבחינה אישית, טוב לה בארץ. החברים שלי מקבלים אותה מעולה, ממש כאחת משלהם, ובמשפחה שלי היא בת בית. היא לא נתקלת ביחס עוין או מוזר".
מה לגבי השתתפות באולימפיאדה?
"המטרה היא קודם כל להצליח בתור אתלטית ולזה יש עוד ערוצים חוץ מלייצג מדינה מסוימת. קודם צריך להגיע לרמות האלה, לפני שמתלבטים איזו מדינה לייצג". כשאני ממשיכה להקשות הוא מודה שללורנה אכן יש חלום לרוץ באולימפיאדה. בבגדים של איזו מדינה? "כל מדינה שתסכים שהיא תייצג אותה".
אתה בעצמך אתלט. מה לגבי החלומות שלך?
"הייתי רוצה להתמקד בעצמי, אבל אני כל כך נהנה לאמן שנשאבתי לזה לגמרי. אבל אני ממשיך באימונים שלי וזה משתלב טוב באימונים של לורנה ואנחנו יכולים לרוץ יחד".
