פעם, לפני שנים רבות בימי קדם, הרבה לפני שחברות מסחריות פיתחו את נעלי הריצה המודרניות ולפני שהתחלנו לרוץ עם נעליים סגורות או סניקרס, היו רצים בסנדלים, בכל תנאי מזג אוויר, בלי גרביים מנדפות ובלי מדרסים. הרבה לפני שהמלים "מנימליזם" או "ריצה יחפה" בכלל הומצאו, נהגו לרוץ עם סנדלים מעשה עבודת יד לכל מקום. שליחים שרצו ממקום למקום להעביר הודעות, ציידים שנהגו לרדוף אחרי הצייד שלהם וכדומה, נהגו לנעול סנדלים מיוחדים, כל שבט או תרבות והסנדל הייחודי לו. כיום, אלפי שנים אחרי שתרבות הסנדלים עברה מן העולם כמעט, ישנה חזרה אל הפשוט והמוכר, השיבטי והבסיסי ביותר.

"תהליך ההסתגלות הוא לא קצר במיוחד למי שרוצה לרוץ בשטח על אבנים" | צילום: רמה בן טובים

האם איבדנו את הקשר שלנו לקרקע?

עם צאתו של הספר "נולדנו לרוץ" של הסופר כריסטופר מקדוגל, נחשפנו לעלילותיו של שבט הטראומרה (Tarahumara) שחי בקניוני הנחושת בצפון מקסיקו ונוהגים לרוץ ריצות ארוכות מאוד שלפעמים אף עורכות שעות רבות, כשעל כפות רגליהם סנדלי ההוראצ'ס בלבד. מקדוגל בספרו מעלה השערות כיצד זה יתכן שאנשי שבט הטראומרה יכולים לרוץ שעות רבות בדרכים לא פשוטות כשעל כפות רגליהם הגנה מינימלית דמויית סנדליים ואינם נפצעים ואילו אנו רצים עם נעלי הי-טק משוכללות, מדרסים יוקרתיים ומוצאים את עצמנו לא פעם מושבתים עקב פציעה. אולי אנחנו איבדנו את הקשר שלנו לקרקע? ליכולת של כף הרגל להיות חופשייה ומשוחררת?

"חשוב לא לקחת מידה גדולה מדי או קטנה מדי ולבדוק טוב טוב שהמידה מתאימה". רן פרגמין | צילום: רן פרגמין

בשנים האחרונות קיים באזז, אומנם קטן ונישתי, אבל עם המון אמונה מאחוריו. תרבות הריצה היחפה, החזירה אל הכותרות את הסנדלים, כן, כן, אותם אלו שרץ איתם פידיפידיס ואותם אלו שרצים איתם הציידים בשבטים באפריקה או במקסיקו. ריצה עם סנדלים עדיין נחשבת לנחלתם של "משוגעים" לדבר או לכאלו שרצים ריצות יחפות, אבל נראה כי לאט לאט מתרחב מעגל הרצים ובדף הפייסבוק של קבוצת "נולדנו לרוץ" מופיעות לא פעם תמונות של רצים עם סנדלים. אפילו בתחרות ריצת כביש הארוכה ביותר בעולם, הספרטתלון, הצליח לסיים בשנה שעברה רץ בשם Claus Rasmussen כשעל רגליו סנדליים בלבד כשהוא רץ 246 ק"מ על אספלט.

"עם סנדל התחושה היא כמו עור שני"

יצאנו לברר על התופעה המעניינת עם רן פרגמין, רץ מנימליסטי ובלוגר של ציוד ריצה וטיולים שכתב סקירה מקיפה על סנדלי ריצה ועם בני הלוי, אחד מהרצים הבולטים והמובלים בתחום הריצה היחפה בישראל.

בני הלוי, "זה הדבר הכי קרוב לריצה יחפה שאני מצאתי" | צילום: באדיבות בני הלוי

הלוי, רץ כבר שנים רבות יחף או עם ויברם פייב פינגר- FVV וההתאהבות שלו עם העולם המינימליסטי החלה בעקבות דורבן שהוא סובל ממנו ולא מצא מנוח. עבור הלוי, סנדלים דומים מאוד לריצה יחפה וגם מהווים הגנה על כף הרגל מפני אבנים וכדומה "זה הדבר הכי קרוב לריצה יחפה שאני מצאתי" הוא מסביר "והכי פחות משפיע לי על הסגנון והביו מכניקה. התחושה הסוביקטיבית שלי, כשאני רץ עם נעליים והסולייה עבה ומבודדת, זה משפיע לי על סגנון הריצה, משפיע על התזמון, תחושת הקרקע ועם סנדל התחושה היא כמו עור שני, כאילו כרכתי עור יותר עבה על כף הרגל".

הלוי טוען שעם סנדלים הוא מרגיש יותר את הקרקע וסנדלים בסגנון הוראצ'ס עם שרוך בין האצבעות, שמאפשרים את הצטרפות צידה של כף הרגל למהלך הריצה, מה שבדרך כלל מוגבל על ידי נעליים וגם בFVV- קיימת אחיזה שלא מאפשרת לרגל לזוז צדדים ויוצרת הגבלה בתנועה.

פרגמין עצמו אינו רץ עם סנדלים אך ביום יום הולך עם סנדלים מנימליסיטיות. טוען שאנשים רבים מתבלבלים וחושבים שהשאיפה היא להיות יחפים, אבל לטענתו, מה שחשוב הוא שתהיה הגנה על כף הרגל, מינימלית, אבל הגנה "אם רצים במקום חם או בדרום אמריקה בטורס דל פיינה אז צריך משהו שישמור על הכף רגל, מינימלי או לא" אומר פרגמין "סנדלים תפסו את הפופולאריות הגדולה בזמננו, מהשבט במקסיקו . אני לא חושב שיש לזה יתרון דרך אגב, אני חושב שזה מה שהיה. יש אנשים שהכייף שלהם זה לחזור למקום השבטי, כמובן שיש את עניין הרגל המאווררת, אבל לרוץ עם חוט בין הבהונות זה לא הדבר הכי נוח בעולם".

כתבות נוספות בנושא
נולדנו לרוץ? אז איך זה שאתם לא רצים יחפים
"נולדנו לרוץ" – הספר שיוציא אתכם לריצה
ארגז כלים || 10 דברים שאף אחד לא יגלה לך על אולטרה מרתון

לאנשים ישנה נטייה לחשוב שכל סנדל הוא מנימליסטי, אולם לא תמיד כך הדבר, ישנם סנדלים שאינם מנימליסטים בכלל ולכן חשוב לבדוק את הדברים לעומק לפני רכישה.

אך לא כל הנוצץ זהב ובריצה בשטח עם סנדלים, קל מאוד להיפצע כיוון שהבהונות חשופות לפגיעה מסלעים או ענפים. יש אפס תמיכה ואפס שיכוך שזה גם יתרון אך מהווה גם חיסרון גדול עבור רצים שאינם מורגלים לכך.

סנדלי ריצה צילום: Steven Sashen

ישנו מגוון רחב של דגמי סנדלים והבחירה היא לפעמים לא קלה, אבל ישנם כמה כללי אצבע או בוהן שכדאי לכם לזכור לפני שאתם רצים לרכוש לכם זוג סנדלי ריצה: "המידה חשובה", מדגיש פרגמין, "חשוב לא לקחת מידה גדולה מדי או קטנה מדי ולבדוק טוב טוב שהמידה מתאימה". פרגמין מדגיש את חשיבות סמיכות רצועת הסנדל לבהונות "אם היא קרובה, בניגוד למה שרגילים בהתאמה של סנדל להליכה שבו הרצועה יושבת קרוב לעור בין הבהונות, בסנדל של ריצה צריך שזה יהיה קצת יותר רחוק כי הרגל זזה והסנדל עולה באויר ומאבד אחיזה ואם זה קרוב מדי זה פשוט עושה חתכים בין הבהונות".

חשובה ההתאמה של הסנדל לכף הרגל וחשוב מאוד לשים לב היכן עוברת הרצועה בין הבהונות, " זה לא רק להתרגל למנימליזם" אומר פרגמין "זה להתרגל לתחושה של סנדל על הרגל. מי שמתכוון לרוץ איתם בשטח, כבר נשברו כמה בהונות".

הלוי דווקא אוהב את הסנדלי ההוראצ'ס מדגם הטראומרה שיש להם שרוכי עור, "זה מרגיש לי כמו גידים חיצוניים", הוא מסביר."חשוב שהסולייה תהיה דבוקה לכף הרגל כמו עור שני" מדגיש הלוי ומספר על התחושה שיש לו עם הסנדלים שלו "בסנדלים המודרניות לא נותנות את זה, הסנדל יותר רופף על הרגל".

סנדלר לסנדלי ריצה

מריוס באומנס, מורה לספורט ומאמן כושר, מכין כתחביב סנדלי ריצה. הוא רץ כמה שנים עם סנדלים בשילוב עם נעליים מנימליסטיות כיוון שהסנדלים אותם הוא מכין אינם נותנים לו מענה לכל תוואי שטח והסוליה שלהם דקה כך שבמקומות עם אבנים או מדבר הוא דווקא מעדיף נעליים מנימליסטיות. "זה מאוד היגייני במיוחד בקיץ לרוץ עם סנדלים" אומר באומנס "זו הרגשה אחרת, חשוף לאויר והתחושה היא אחרת. יש כל מיני סנדלים מכל מיני חומרים. זה לא באמת אחיד יש הבדלים. לא ניסיתי דברים אחרים. היה לי זוג סנדלים והכנתי משהו מאוד דומה. הבעיה היא הסתגלות כף הרגל. בקיץ אני הולך איתם ביום יום וכשבא החורף אני שוב בנעל סגורה ואז כל תהליך ההסתגלות הזה מחזיר אותי אחורה. תהליך ההסתגלות הוא לא קצר במיוחד למי שרוצה לרוץ בשטח על אבנים".

"עם סוליות סטנדרטיות של סנדלים, לא הרגשתי בטוח בשטח טכני" | צילום: Steven Sashen

אתם בטח תוהים איפה אפשר לרוץ עם סנדלים? הלוי ממליץ על שטח טכני קל, "בטיפוסים הרגשתי קצת פחות בטוח" הוא מספר "בכרמל, במקומות שיש הרבה סלעים וצריך לטפס ולרדת הרגשתי פחות בטוח עם ההוראצ'ס. לסולייה אין אחיזה בסלע וזה עלול להחליק, אבל אפשר לבחור סוליה יותר טובה. אבל עם סוליות סטנדרטיות של סנדלים, לא הרגשתי בטוח בשטח טכני".

כמו בכל דבר, גם במעבר לריצה עם סנדלים צריך לעשות את הדברים בצורה הדרגתית ומבוקרת על מנת לא לגרום לפציעות מיותרות

עקרון ההדרגתיות

הפיזיוטרפיסט יובל דוד חושב שהריצה עם סנדלים דומה מאוד לריצה המינימליסטית, ההבדל הוא ברצועות שעוברות בסמוך לעור ועלולות לגרות אותו ולגרום לזיהומים. כמובן שקיימת הכנה חשובה לפני שמתחילים לרוץ עם סנדלים בדיוק כמו בריצה יחפה.

"אחת הבעיות דווקא של ריצה עם נעלים שלפעמים אנחנו מרימים את האצבעות. לפני הרבה שנים הייתי ביפן והם רצים עם כפכפים. היינו רצים עשרה ק"מ ברחובות טוקיו, אני הייתי רץ יחף והם עם כפכפים, זה היה בשנת 86'. ברגע שעושים את זה בצורה הדרגתית, אין שום בעיה עם זה. הבעיה היא כשמתלהבים ונכנסים לעניין בצורה מהירה מדי. כמו בכל דבר יש אנשים שזה מתאים להם יותר ויש כאלו שזה מתאים להם פחות וזה הרבה עניין של לנסות. אחד הדברים שיודעים על כף רגל שעם הגיל יש יריד ברקמת השומן של כף הרגל. כף הרגל גדלה, למה? כי יש היחלשות של הרקמות והיא גם מתרחבת וגם מתארכת. אנשים שמתחיליםבגיל מבוגר, עניין ההדרגתיות צריכה להיותיותר איטית מאשר בחור צעיר".

טיפ לרץ המתחיל עם סנדלים?
"ללכת איתם ביום יום לפני שרצים איתם" ממליץ הלוי "אני ממליץ למתחילים ללכת בהתחלה על דגם מסחרי ואחרי שלומדים אותו אפשר לעשות לבד. חשוב להסתגל לשרוכך שבין הבהונות ולוקח כמה שבועות להסתגל אליו, אפשר לשים פלסטר כמו בנעל חדשה. צריך להיות מספיק מתח בשרוך הזה כדי שהסולייה לא תהיה רופפת".

"הטיפ הכי חשוב הוא סבלנות" אומר באומנס "זה מאוד מפתה כי פתאום אתה מרגיש שאתה עף וזה מפתה לעשות מרחקים ארוכים כמו שה\עושים עם נעל רגילה וזו טעות כי קל להיפצע, גם אם לא מרגישים. אתה יכול לרוץ ולהרגיש נפלא ואחרי יום יומיים תרגיש".