רביעיית השליחים הישראלית ב-4X100 חופשי למשחקים האולימפיים נראתה כבר סגורה לחלוטין. לכולם היה ברור שהשיאן הישראלי תומר פרנקל בפנים, ויחד איתו גל כהן גרומי ודניס לוקטב החזקים. המקום הרביעי ברביעייה היה שייך לרון פולונסקי המגוון, ולא היה נראה שמישהו יכול להתקרב לתוצאה שהשיג באליפות העולם בפוקואוקה – 48.83 שניות עם זינוק שליחים.
לכתבות נוספות בנושא:
תפתחו יומנים: לו"ז הישראלים המלא בענפי הסבולת במשחקים האולימפיים
והרי התחזית למשחי הנשים: בבריכה יהיה סוער, מהיר ומרגש
משחי הנשים בפריז 2024: הקרבות הגדולים על הפודיום
אלא שאז, כמו משום מקום (ועד כמה זה משום מקום תבינו בהמשך הכתבה), הגיע אלכסיי גליבינסקי ('לושה' בפי חבריו), ובאליפות אירופה חלומית מבחינתו השתחל ממש ברגע האחרון לתוך הרביעייה. בגיל 19, השחיין מהפועל ירושלים הפך לגבר הצעיר ביותר בנבחרת השחייה האולימפית ולדור שני במשפחה של שחיינים אולימפיים, וזאת שנים ספורות אחרי שבכלל היה מחוץ לענף.
אלכסיי גליבינסקי | צילום: סימונה קסטרווילארי, איגוד השחייה
"פרשתי לשנתיים, פשוט חשבתי שמיציתי את השחייה", סיפר גליבינסקי לשוונג רגע לפני המשחקים: "האמת שהחלטתי לחזור מסיבה ממש מוזרה. קצת אחרי שפרשתי הגיע לקבוצה שלנו בהפועל ירושלים שחיין חדש, עולה מרוסיה, סמיון גריונטל. הוא שחה מאוד מהר וליאוניד (שייחט – ג.ד) המאמן שלי בא אליי ואמר 'תראה איזה שחיין הגיע לפה'. הוא התחיל לספר לי על התוצאות שלו, ונהייתה לי מוטיבציה לעקוף אותו. איכשהו חזרתי לאט לאט ופשוט רדפתי אחריו, זו הייתה המטרה שלי, ואז זה גם התחיל להצליח לי. בעקבות זאת החלטתי לנסות להמשיך בשחייה".
בצומת הדרכים בה עמד גליבינסקי לפני הגיוס, הוא החליט בסופו של דבר לנסות לקבל מעמד של ספורטאי ולהמשיך לשחות. במקביל, הוא בחר לעזוב את ירושלים בה גדל ועבר להתאמן במרכז המצוינות במכון וינגייט: "שחיתי שנה בירושלים אחרי שחזרתי", הוא משתף: "ואז בדיוק לאוניד החליט להפסיק לאמן. הייתה לי החלטה אם אני נשאר שם, בבריכה קטנה עם פחות תנאים, או עובר לווינגייט. ידעתי שיהיו לי שם תנאים יותר טובים, יותר מתחרים, וגם שמעתי דברים טובים על המאמן כרמל לויתן, אז החלטתי ללכת על זה. הייתי לחוץ הרבה מאוד זמן שאולי זו לא ההחלטה הנכונה, אבל בסוף נראה לי שזו הייתה החלטה טובה".
החלטה טובה זה אנדרסטייטמנט. בשיתוף פעולה מלא וצמוד של האגודה שלו, בראשות המאמנת ימית ליבסטר, עבר גליבינסקי לווינגייט והקפיצה מאותו רגע הייתה מטאורית ממש, כשהוא קיזז בערך שנייה וחצי ב-100 חופשי תוך שנה אחת בלבד. את הקרדיט הוא בוחר לתת למאמן שלו: "אני חייב לציין שזה היה הרבה תלוי בכרמל. מה שטוב בו זה השיחות שהוא עושה. בכל שיחה שהוא עשה איתי הוא אמנם חופר, אבל נותן מוטיבציה. הוא ממש האמין בי, ונראה לי שזה משהו שהיה חסר לי, הייתי צריך שמישהו יאמין בי. ממש לקחתי את עצמי בידיים".
הדרך בה הגיע לאליפות אירופה בה השיג את הכרטיס לפריז הופכת את סיפור הסינדרלה למופלא עוד יותר. רבים לא יודעים, אך גליבינסקי כלל לא קבע קריטריון לאליפות ב-100 חופשי, אלא ב-200 מעורב אישי. "לושה הוא שחיין מאוד מגוון, והבנו שמבחינת קריטריון יהיה לו יותר קל לקבוע אותו ב-200 מעורב מאשר בחתירה. המשחקים האולימפיים בכלל לא היו בתכנון עוד בשלב ההוא", מספר מאמנו כרמל לויתן: "הלכנו על זה, והוא אכן קבע את הקריטריון בדצמבר, אך מאז לא ממש נגענו במעורב, אלא התמקדנו בחתירה, ב-100 וב-200 במקביל. אחרי הטריילז הבנו שיש לו סיכוי אמיתי ב-100 חופשי והוא בא ממוקד מטרה, והשיג אותה".
כרמל לויתן ואלכסיי גליבינסקי | צילום: סימונה קסטרווילארי, איגוד השחייה
"רגע לפני אליפות אירופה, כרמל שוב עשה לי שיחה", מספר גליבינסקי: "ופשוט נכנסתי למקצה ב-100 חופשי בהרגשה שונה לגמרי… לא היה לי את זה בחיים, פשוט באתי ליהנות, וזה היה המשחה הכי מהיר שלי אי פעם. שחיתי 49.49 שניות באישי ואז פשוט כל 100 שקפצתי למים פשוט נהניתי. לא היה לי לחץ, לא כלום, פשוט כיף. במיוחד בשליחים, זה עוד יותר נותן את הדרייב הזה".
ובשליחים באותה אליפות בבלגרד, הוא הרים את הרמה אפילו יותר. בגמר ל-4X100 חופשי הוא קבע 48.60 שניות ולאחר מכן בשליחים מיקס הוסיף אף 48.44 שניות כדי להראות שלא היה מדובר בהבלחה חד פעמית: "אחרי השליחים מיקס החברים לנבחרת התחילו להגיד לי 'תהנה באולימפיאדה', אבל אני לגמרי עדיין לא ידעתי שאני שם. האמת שהייתי לחוץ, חיכיתי לזה נורא, לא יכולתי לישון בלילות".
אלכסיי גליבינסקי עם רומנו, גורבנקו ומורז באליפות אירופה | צילום: סימונה קסטרווילארי, איגוד השחייה
מי שבישר לו את ההודעה לאחר לאחר החלטה משותפת של צוות המאמנים, היה מאמן ומנהל הנבחרת אייל עילם: הוא קרא לי ללובי ביום האחרון של התחרות, חייך אליי, והאמת שלא ידעתי למה לצפות. הוא שאל אותי: 'ממה להתחיל, מהחדשות הטובות או הרעות?' אמרתי לו להתחיל מהרעות, אז הוא אמר לי: 'בפריז יהיה חם'. הוא עשה את זה יפה ואני כמובן מאוד התלהבתי".
נראה שזה נועד להיות עבור גליבינסקי עוד מלידה. אביו הוא השחיין האולימפי ואדים אלכסייב, שסיים במקום השישי בסיאול 1988 ב-200 חזה, עת ייצג את ברית המועצות – ולאחר עלייתו לישראל העפיל לגמר אולימפי היסטורי עם השליחים 4X100 מעורב באטלנטה 1996, יחד עם איתן אורבך, דן קטלר ויואב ברוק. גליבינסקי מספר איך אביו הגיב לבשורה שגם בנו יהיה אולימפי: "הוא התרגש נורא, אמר שהרבה אנשים התקשרו אליו באותו היום. לא ראיתי אותו כזה שמח בחיים שלי, זה היה ממש כיף לראות את אבא שלי ככה, מחייך כל היום. הוא פגש אותי בשדה תעופה ונתן לי חיבוק שונה, כמו שהוא אף פעם לא נתן לי".
ואדים אלכסייב עם רביעיית השליחים באטלנטה | צילום: מתוך הפייסבוק של איתן אורבך
אחד הטיפים החשובים שנתן לו אלכסייב הוא דווקא מחוץ לבריכה: "הוא סיפר לי שאחד המקצים שלו במשחקים היה יום אחרי טקס הפתיחה, ושזה היה לו ממש קשה לשחות ביום שאחרי, זה ממש הרג לו את הרגליים. הקטע הוא שגם אני הולך לשחות יום אחרי טקס הפתיחה. רציתי ממש לצעוד, אבל הבנתי שלא אוכל לעשות את זה, כי המשחה יותר חשוב כמובן".
המטרה של כל רביעיות השליחים הישראליות היא העפלה לגמר, משימה לא פשוטה בכלל, במיוחד ב-4X100 חופשי. גליבינסקי אולי נהנה מהעובדה שהוא הצטרף מאוחר למשלחת ולא ממש מתעסק בחישובים: "האמת היא שאני לא כל כך מבין בתוצאות של הנבחרות האחרות. אז אני אתן הכל עבור הנבחרת ומה שיהיה יהיה".
אלכסיי גליבינסקי עם השליחים באליפות אירופה | צילום: סימונה קסטרווילארי, איגוד השחייה
