יש מרוצים שבהם כדאי יותר להסתכל קדימה ופחות על השעון, לבחור ליהנות מהאוויר ולא לסבול מהעליות, ולהפוך את האתגר גם לטיול ולא רק לתחרות. מרתון ירושלים הוא אחד מהם. לפני שמזנקים אליו, חשוב לעשות שני דברים: 1. להבין שזה לא המקום לנסות ולשבור בו שיאים. 2. ללמוד מראש את המסלול ובעיקר את מיקומן של העליות הקשות שלו.
עוד כתבות בנושא
איך מתכננים את הריצה נכון במרתון ירושלים?
איך לשפר את הריצה בעליות לקראת מרתון ירושלים?
כל מה שרציתם לדעת על עליות וירידות במרתון ירושלים
לצורך העניין, הכנו עבורכם ניתוח של מסלול מרתון ירושלים, שהטיפוס המצטבר בו מגיע לכ-620 מטר, אבל הנופים והאווירה בהחלט שווים את זה.
קילומטרים 1-10
אחרי שמבלים את ההמתנה שלפני הזינוק בגן סקאר, יוצאים ממנו לרחוב רופין, משם מזנקים. אחרי כ-700 מטרים, מסלול המרתון נפרד מהמסלולים האחרים, והרצים פונים שמאלה כדי להקיף את האוניברסיטה העברית – גבעת רם. הריצה באוניברסיטה מתחילה במגמת ירידה, אבל אחרי כ-2.5 ק"מ מתחילה העלייה הקשה הראשונה במסלול בקרבת מתחם מעונות האלף. למעשה מתחילה כאן מגמת עלייה של יותר משני קילומטרים שמסתיימת רק אחרי היציאה מהאוניברסיטה, אבל החלק הקשה של העלייה הוא באורך של כ-400 מטרים בתחילתה.
אחרי שיוצאים מהאוניברסיטה מתחברים לרח' נתנאל לורך שבו ירוצו גם רצי חצי המרתון, ממשיכים לרח' יצחק רבין (כאן כבר נהנים מירידה) ואז שוב נפרדים ממסלול החצי כשפונים ימינה לשד' הנשיא בן צבי. זה קורה אחרי כ-5 קילומטרים. ב-5 הקילומטרים הבאים מבצעים בעצם הקפה של השכונות קרית וולפסון וקוממיות. הקטע הזה מתאפיין בעליות וירידות – לא מהאימתניות שיש במסלול הזה אבל זה בהחלט מקום שצריך לשמור בו כוחות ולא לטפס חזק מדי כי הקטעים הקשים באמת מגיעים בהמשך. עליות שחשוב לציין בין הקילומטרים 5 ל-10 הן ברחוב טשרניחובסקי ופיכמן, והחדשות הטובות הן שיש ירידה מפנקת ברחוב ז'בוטינסקי. אחרי ההקפה המדוברת, חוזרים בעצם לציר שמחבר בין קו הזינוק לרחוב יפו, ומתחברים אליו מחדש ברח' המלך ג'ורג' אחרי 10 קילומטרים של ריצה.
קילומטרים 11-21
ברח' המלך ג'ורג' רצים במגמת עלייה, ואז פונים ימינה אל אחד החלקים היותר כיפים במסלול שהוא הריצה על רחוב יפו. כאן נהנים מריצה של כ-800 מטר על פסי הרכבת הקלה. זה גם אחד המקומות היפים להצטלם בהם, והצלמים אכן ימתינו לכם שם ממש לפני היציאה לכיוון העיר העתיקה. בסוף הרחוב פונים שמאלה לרח' הצנחנים וגם כאן דובר בחלק ייחודי רק למרתון – הריצה להר הצופים וחזרה. מדובר בקטע של יותר מ-11 קילומטרים שיש בו שתי עליות קשות. הראשונה מתחילה בין קילומטר 14 ל-15 בשדרות חיים בר לב (כביש 1 העירוני). מדובר בעלייה ארוכה שהיא רק ההכנה לעלייה היותר קשה אבל היפה ביותר במרוץ – העלייה של הר הצופים. אחרי שפונים מבר-לב לכיוון מזרח, מבצעים הקפה של של קרית האוניברסיטה הר הצופים, במהלכה יש טיפוס קשה באורך של כ-450 מטר מהבסיס הצבאי ועד למנזר. זה קורה בין קילומטרים 17 ל-18 וכשמסיימים את העלייה הזאת ונהנים מנוף הרים מדהים (ובדרך כלל גם די.ג'יי שממתין בנקודה הגבוהה ביותר) מתחילים במגמת ירידה בדרך חזרה לעיר העתיקה. יהיו כמה עליות בדרך, אבל אפשר יהיה לנשום אוויר בירידה הארוכה בשד' בר-לב בדרך לחצי המרחק.
קילומטרים 21-30
אחרי שחוזרים על אותה הדרך מגיעים לאזור קילומטר 22 ומכאן מתחילה הריצה לכיוון העיר העתיקה, אליה מגיעים לקראת הקילומטר ה-24 ולפני שנכנסים עליה רצים בעלייה משער שכם ועד לשער יפו שממנו נכנסים. הריצה בתוך העיר העתיקה היא למרחק של 600 מטר, צריך לשים לב שהיא צפופה ועל לבנים כך שהיא צריכה להיות שלווה ורגועה. זה לא ממש המקום להגביר או לעקוף. אחרי שעוברים ברובע הארמני, יוצאים מהעיר העתיקה דרך שער ציון ואז נהנים מירידה לכיוון בריכת הסולטן, עד שפונים ימינה לדרך חברון. זה המקום להזכיר שהחלק הזה של המסלול מתאפיין במספר העליות הארוכות הגדול ביותר.
אז אחרי שמורידים דופק ומחזירים אוויר בירידה שאחרי העיר העתיקה, צריך להתכונן לשתי עליות קשות. הראשונה היא העלייה של הסינמטק בקילומטר ה-25 שאורכה הוא כחצי קילומטר. העלייה השנייה היא של רח' ז'בוטינסקי בקילומטר ה-26 שיש בה חלק תלול וקשה של 350 מטר. בסוף העלייה הזאת מגיעים לבית הנשיא ומשם נהנים מנוף מרהיב של עיר דוד. עוד בשורה טובה היא שהקילומטרים הבאים יהיו הרבה יותר רגועים לקראת החלק האחרון של המרתון. בשלב הזה מקיפים את המושבה הגרמנית דרך הרחובות שופן ודובנוב, ואז רצים ישר ודרומה על רחוב עמק רפאים דרך כל המסעדות ובתי הקפה, ונהנים מריצה מישורית במקום נעים ומוצל עם הרבה מעודדים בצדי הדרך.
בסוף הרחוב חוזרים שוב צפונה לכיוון המושבה הגרמנית מדרך הרכבת לכיוון מתחם התחנה הראשונה, חוצים את רח' בית לחם ואז שוב משנים כיוון וחוזרים לרוץ דרומה – הפעם לכיוון דרך חברון.
קילומטרים 31-42.2
החלק האחרון של המרתון מתחיל באזור הדרומי ביותר של המסלול. רצים דרומה על דרך חברון, ובין קילומטר 31 ל-32 פונים ימינה לרח' דניאל ינובסקי ובו רצים כ-900 מטר במגמת עלייה לאורך טיילת ארמון הנציב, עד שמבצעים פרסה וחוזרים על אותה הדרך בחזרה לדרך חברון. כשחוזרים לדרך חברון ממשיכים לרוץ דרומה, בקו מקביל לשכונות תלפיות וארנונה. מבצעים את הקטע הזה הלוך וחזור וזה מצטבר יחד למרחק של 2.7 קילומטרים. בקטע הזה רואים בדרך הלוך את הרצים המהירים יותר, ובדרך חזור את הרצים המהירים פחות – וזה משהו שיכול לעודד בדיוק בזמן שמתחילים להרגיש את הקושי האמיתי של המרתון.
אחרי 36.5 ק"מ חוזרים לאותה צומת של דרך חברון פינת ינובסקי, אבל אז פונים שמאלה לרח' יהודה ורצים לכיוון מערב. זה מתחיל בירידה, וזה בדיוק הזמן להתכונן לעלייה הקשה ביותר של מרתון ירושלים – העלייה של כובשי קטמון. זה קורה בין קילומטר 38 ל-39. זה מתחיל ב-250 מטרים של עלייה מתונה, אבל ממשיך במרחק פחות או יותר זהה של עלייה תלולה בשיפוע של 8-9 מעלות. חשוב מאוד לזהות את העלייה כבר בתחילתה, להיכנס לקצב רגוע, להקטין צעדים כדי לחסוך אנרגיה ולהשתדל להסתכל פחות על האנשים מסביב שברמה מסוימת של זמנים יעברו להליכה.
קצת אחרי שעוברים 39 קילומטרים מסיימים את העלייה הזאת ופונים שמאלה לרח' טשרניחובסקי, שם נהנים מירידה לרח' פיכמן שהיא כל כך במקום. חשוב לזכור שאמנם כל העליות הקשות כבר היו, אבל בין קילומטר 40 ועד לשער הסיום הדרך מתאפיינת בגבעות, שאולי בריצה רגילה לא היו מטרידות יותר מדי רצים אבל בחלק הזה של המרתון הן בהחלט מורגשות. זו הסיבה שלא כדאי לרוץ חזק מדי בירידה של טשרניחובסקי. ליתר דיוק, בין קילומטרים 41 ל-42 יש מגמת עלייה של כחצי קילומטר, וגם כשנכנסים לשביל בגן סאקר הדרך היא לא הכי ישרה. מצד שני, במקום הזה כבר שומעים ומרגישים את האווירה של קו הסיום, והמוח בדרך כלל מצליח לשדר לגוף לרוקן את המחסנית האחרונה שלו עד לדריכה על השטיח בגן סאקר.
מדוע אין את 'סיפור הדרך' של ריצת 10 ק"מ??
שלום רב. אשמח ובוודאי עוד רבים ישמחו מאוד לסיפור דרך גם עבור חצי מרתון ירושלים. תודה רבה!