אליפות העולם באתלטיקה נפתחה אמש (שבת) בסערה. הדרמות הגדולות הגיעו על המסלול, כשגם ב-10,000 מטר לנשים וגם ב-4X400 שליחים מיקס קיבלנו נפילות של המובילות ההולנדיות מטרים ספורים לפני קו הסיום. בין לבין, סיפור אנושי יוצא דופן וכמעט שיא עולם בהדיפת כדור ברזל, כשראיין קראוזר האדיר עשה זאת שוב.
לכתבות נוספות בנושא:
אל' העולם באתלטיקה נפתחה עם שתי נפילות הולנדית, זהב הירואי לקראוזר ושיא עולם אחד
יום אחרי יום: באילו תחרויות הכי כדאי לצפות באליפות העולם באתלטיקה
שיאן ישראל במרתון גשאו איילה נפצע ולא ישתתף באליפות העולם
סיפאן חסן הייתה הראשונה ליפול בריצה הארוכה, אולם נראתה כמי שלא לוקחת קשה מדי את הנפילה ואובדן הזהב לגודאף טסגאי וסיפרה בסיום: "נגענו קצת אחת בשנייה ופשוט איבדתי שיווי משקל, ונפלתי. הרגשתי בשליטה, עם הרבה אנרגיה, לחצתי בכל הכח ב-100 המטרים האחרונים וממש ב-20 האחרונים נגענו זו בזו". על כך שהסתכלה לאחור: "לא נפלתי כי הסתכלתי אחורה, דברים כאלה קורים, בין אם ארצה בכך או לא. זה לא סוף העולם".
על כך שסטתה מהמסלול כדי לחסום את טסגאי: "אני חושבת שסוג של ניסיתי לגרום לה לעבוד קשה יותר. אתם יודעים, זה רק משחק, ספורט זה משחק. ואני חושבת שאולי פשוט היא לא הייתה מאושרת מזה ונגענו קצת זו בזה. זה מה שזה". האם היא חששה שהיא עשויה להיפסל על סטייה מהמסלול: "לא, כי אם את מלפנים את יכולה לעשות מה שאת רוצה. את צריכה לעבור מסביבי. גם גם הייתי נפסלת, לא היה איכפת לי. אם זה היה קורה הייתי אומרת 'אוקיי, אני אלמד מזה'".
פמקה בול, שהשתטחה על המסלול בסיום השליחים ואיבדה את הזהב ואת שיא העולם לארה"ב, נראתה כמה שמקבלת את הנפילה הרבה פחות טוב מחברתה לנבחרת. היא אמנם ניסתה לחייך בראיון בסיום, אך היה ניכר כי זהו חיוך מריר למדי. היא ניסתה להסביר את הנפילה: "האמת שהרגשתי מעולה, אני לא בטוחה מה קרה, במטרים האחרונים נתתי הכל, הרגשתי את החומצה הלקטית כמו שקורה לכולנו, ולא יכולתי לסיים כמו שאני עושה בדרך כלל".
"אני חושבת שחטפתי התכווצות בשריר כשהרגשתי שהייתה מישהי לצדי… הדבר הבא שקרה זה שהייתי על המסלול. זה לא מה שרציתי, אבל זה קרה". לגבי המשך התחרות שלה: "אני מרגישה מעולה, היום לא יכולתי להראות את זה, אבל למזלי יש לי עוד הזדמנות בעוד כמה ימים ב-400 משוכות, ארצה להשיג את הנקמה שלי שם".
ההודף הגדול בהיסטוריה
ראיין קראוזר כבר קיבע את מעמדו בטופ העולמי עוד לפני אליפות העולם, אולם נראה שכמו בכל סיפור אמריקאי, צריך דרמה טובה כדי להעצים עוד יותר את ההישג הספורטיבי. לפני מספר שבועות, גילה קראוזר כי הוא סובל משני קרישי דם ברגלו. הוא קיבל טיפול תרופתי וקיווה שהרופאים יאפשרו לו להגיע לבודפשט, אולם לא בטוח שאפילו הוא ציפה לנצח בצורה כל כך מרשימה, עם הדיפה אחרונה בשיא תחרות של 23.51 מטר, רק חמישה סנטימטרים משיא העולם שלו.
"זו הייתה תקופה מאוד מאתגרת" סיפר קראוזר: "הייתי צריך לשנות לגמרי את האימונים שלי מאז שגיליתי את קרישי הדם. בלי ספרינטים, בלי אימונים פליאומטריים, בלי ספרינטים, מאוד מוגבל עם המשקולות. ממש לא אידיאלי. החלק העיקרי של הטייפר שלי הוא פליאומטרי וספרינטים, אז הייתי מאוד מוגבל. בעצם הפעם האחרונה שהדפתי חזק הייתה בליגת היהלום. היה לי מזל שיש לי צוות רפואי כזה נהדר סביבי, שעזר להביא אותי לכאן בבטחה, התאים לי את הטיפול התרופתי הכי טוב שאפשר, בהתאם למגבלות ההתאחדות העולמית וכל נושא בדיקות הסימום. בסופו של דבר, הבעיה הגדולה הייתה הטיסה, הצוות הרפואי שם לפניי את כל המספרים והסיכונים וההחלטה הייתה שלי".
על הכאבים מהם סובל: "הפעילות הגופנית לא משפיעה לי על הכאבים, זה פשוט כאב רציף שאני צריך להתנהל איתו. הייתה לי תקופה שהכאב היה חזק במיוחד, ועכשיו כשהכאב קל הייתי צריך להיפטר מהרגלים שפיתחתי תוך כדי כאב. כספורטאי ותיק, אני יודע שמותר לך לעשות טעות בתחרות, פשוט אל תעשה את אותה טעות פעמיים. ואני עשיתי חמש טעויות שונות בכל חמש ההדיפות הראשונות שלי והזריקה השישית הייתה הכי קרובה למושלמת שאי פעם הייתה לי. בהתחשב בהכנות שהיו לי, ובכך שהכח שלי ירד בתקופה הזאת, זו הייתה הזריקה הכי טובה שלי אי פעם".
