לגל נבו עד יש מה לתת, עמית עברי הוכיחה שיש לנו שחיינית צמרת, מרק חינאווי הוכיח שיש עתיד, והכוכבים הגדולים בעולם הוכיחו שיש שחייה אחרי מייקל פלפס. אבל מה בעצם אומר פלפס?
מאת:דני בורשבסקי
בקיץ 2012 יעקב טומרקין הציב רף גבוה עם ההישג הטוב ביותר של שחיין ישראלי במשחקים האולימפיים – מקום 7 בגמר 200 גב בלונדון. בנוסף, עמית עברי הפכה לשחיינית הישראלית הראשונה שמשיגה חצי גמר במשחקים האולימפיים ומצבה של השחייה הישראלית נראה מצוין כי באותו חודש לא היו הרבה ענפי ספורט שהוגדרו כמוצלחים. מספר חודשים לפני כן ישראל דורגה במקום התשיעי בטבלת המדליות של אליפות אירופה בשחייה עם מדליית זהב היסטורית (של יונתן קופלב ב-50 גב) וארבע מדליות ארד.
הרבה דברים היו צריכים לקרות כדי ש-2013 תוגדר כמוצלחת עבור השחייה הישראלית אחרי כל כך הרבה הישגים. החדשות הרעות הן שכמות ההישגים ירדה, החדשות הטובות הן שקרו הרבה דברים מעודדים אחרים בשחייה הישראלית.
עוד כתבות בנושא
הקאמבקים
| בגיל 26 ואחרי שלא הצליח להעפיל לגמר במשחה החזק שלו (400 מעורב אישי) במשחקים האולימפיים בלונדון, נדמה היה שגל נבו הולך אחורה. מצד אחד, התוצאות שלו עדיין היו לא רעות לתקופה שאחרי עידן החליפות, אבל מצד שני, נוצר פער גדול מדי בינו לבין הצמרת העולמית וכל זה אחרי שבאליפות העולם ב-2011 ברומא הוא הצליח לסיים שישי ב-400 מעורב. באליפות העולם שנערכה ב-2013 בברצלונה הוא לא הצליח להפעיל לגמר בשום משחה, וזה שיקף בצורה הברורה ביותר את הירידה ביכולת שלו, כשאנשים מסביב כבר החלו להרהר אם נבו יוכל ללכת על קמפיין אולימפי נוסף. דווקא בתקופה הזאת הוא נעזר בספונסר חדש, ונראה שבסוף 2013 השקט התעשייתי הזה עזר לו. אחרת, איך אפשר להסביר שדווקא בסיומה של שנה בינונית מתחילתו, הוא קבע את ההישג הטוב ביותר בקריירה שלו בבריכות קצרות כשסיים במקום השני בגמר ה-400 מעורב אישי באליפות אירופה, והיה רחוק בשתי מאיות בלבד ממדליית הזהב. | 
גל נבו צילום: שי נבו
|
קצת מוזר לקרוא לזה קאמבק כי הכל קרה בשנה אחת, אבל אי אפשר להגיד שזה לא, ומי שעוקב אחרי נבו לאורך השנים יודע שהרווחנו אותו בחזרה באליפות הזאת.
גם עמית עברי רשמה סוג של קאמבק. אחרי ההצלחה שלה במשחקים האולימפיים בלונדון הייתה לה ירידת מתח גדולה, ובשילוב עם ה"טיול שאחרי" החזרה שלה לבריכה לא הייתה הכי חלקה. גם אצלה זה בא לידי ביטוי באליפות העולם בברצלונה, שם היא לא עלתה מהמוקדמות בשום משחה וההישג הוטב ביותר שלה היה דווקא במשחה ה-100 חזה בו קבעה שיא ישראלי. באוקטובר האחרון עברי המריאה כחלק ממשלחת מצומצמת לגביעי העולם בדובאי וקטאר ושם הצליחה לפרוח כשזכתה במדליות כסף וארד במשחי 100 מעורב ו-100 חזה מול ליין-אפ מכובד מאוד של שחייניות. באליפות אירופה בבריכות קצרות בחודש שעבר סיימה עברי במקום השמיני בגמר ה-200 מעורב אישי ובראיון לשוונג היא נשמעה אופטימית לקראת השנים הקרובות ואמרה: "את הציפיות שלי אני שומרת לעצמי".
דור העתיד
|
כל מאמן בכל ענף ספורט יכול להמתין קריירה שלמה ליום שבו ינחת עליו הספורטאי המושלם, או לפחות הכמעט מושלם. אחד שלא רק שיהיה מוכשר, גם תהיה לו נכונות לעבוד קשה, להקדיש את חייו לספורט, וכדי לעשות את זה הוא יהנה מתמיכה ענקית של כל בני משפחתו. מדובר במוצר נדיר, אבל השחייה הישראלית נהנית כיום ממוצר כזה. קוראים לו מרק חינאווי. הוא בן 16 מיפו ולפני מספר שנים "נפל" על מאמן השחייה של הפועל בת ים מאיר לויה.
מי שעוקב אחרי תחרויות הגילאים בשחייה יכל לזהות התקדמות יוצאת דופן כבר לפני שנתיים מכיוונו של חינאווי, אבל 2013 הייתה השנה שבה פרץ לתודעה. השחיין, שמתמחה בסגנון החתירה למרחקים הארוכים (400 עד 1,500), זכה בשתי מדליות זהב במשחקי הנוער האולימפיים האירופיים בהולנד, כשבשני המשחים החזקים שלו הוא קבע שיאים ישראליים לגילאי 16 ו-18. התקשורת הארצית התחברה מאוד לסיפור של הנער הערבי-נוצרי מיפו שמשמיע את ה"תקווה" כמעט בכל תחרות נוער שאליה הוא מגיע בחו"ל, אבל השחיינים והמאמנים מזהים בו פוטנציאל אדיר ואמיתי, ואפילו כבר למשחקי ריו 2016. |
|
חינאווי מגיע ממשפחה מבוססת, שמשקיעה כספים רבים כיד לדאוג כל הצרכים שלו כספורטאי, ולאנשי הצוות המקצועי שאמונים עליו נותר רק לאמן אותו בראש שקט, ו"לעבור איתו בשלום" את גיל ההתבגרות שבמקרים רבים מסתמן כבעייתי אצל ספורטאים כשרוניים. המטרה של חינאווי בשנת 2014 תהיה לשבור את שיאי ישראל לבוגרים במשחי החתירה הארוכים ולהשתלב בסגל הישראלי לאליפות אירופה לבוגרים ב-2014.
אליפות ללא מייקל פלפס
עדיין לא ידוע אם מייקל פלפס יעשה קאמבק. בנובמבר האחרון דיווחו בארצות הברית על כך שפלפס הצטרף לתכנית בדיקות הסמים של הספורטאים האולימפיים במדינה, מה שמרמז על כך שיש לו כוונות להתחרות במשחקי ריו 2016. בפועל, פלפס לא הצהיר על כך ולצורך העניין מעמדו כרגע הוא עדיין של שחיין פורש. בקיץ 2013 חשבנו שזה יבוא לידי ביטוי באליפות העולם בברצלונה, אחרי הכל זו הייתה האליפות הראשונה מאז 1999 שבה פלפס לא השתתף. אז אולי היו כאלה שהתגעגעו לראות שחיינים עם 8 מדליות זהב על הצוואר או לפחות 7, אבל השחייה העולמית ממשיכה להוכיח שהיא לא תלויה בפלפס בדיוק כפי שהיא לא תלויה בחליפות משפרות ביצועים. מיסי פרנקלין עמדה בציפיות כיורשת הנשית של פלפס עם 6 מדליות זהב, וקייטי לדקי הוכיחה שהיא שחיינית החתירה הטובה בעולם עם 4 מדליות זהב ושני שיאי עולם מדהימים.
מים פתוחים
אין ספק שהשחייה במים פתוחים רשמה התקדמות רצינית בארץ. ברמה העממית, המשחים שהתקיימו לאורך העונה רשמו אליהם מספרים יפים של משתתפים ונהנו מגידול משמעותי. ברמה המקצוענית, שני ספורטאים ייצגו את ישראל באליפות העולם שהתקיימה בברצלונה. שחר רסמן בן ה-22 סיים במקום ה-11 המכובד במקצה הלא אולימפי ל-25 קילומטרים ובמקום ה-46 במקצה ל-10 קילומטרים. יובל ספרא בן ה-20, שנחשב לשחיין המים הפתוחים הישראלי הבכיר כיום, סיים במקום ה-36 במקצה ל-10 קילומטרים ובמקום ה-17 במקצה ל-5 קילומטרים. בנוסף, הוא זכה במדליית הארד בתחרות במסגרת הסבב האירופי בהונגריה. ספרא ורסמן מתאמנים כיום במסגרת המכללות בארצות הברית, ויהיה מעניין לעקוב אחריהם בתחרויות של קיץ 2014.
בתמונת השער: גל נבו. צילום: BASWIM
2.1.2014
דני בורשבסקי עיתונאי שחולה ספורט וכותב על זה
