לעמנואל מוטאי נוצר הרגל מגונה – להפסיד. הקנייתי בן ה-26 הגיע רביעי במרתון לונדון 2008, למרות תוצאה של 2:06:15 שעות, בשיקגו 2008 הוא הגיע שישי. בלונדון 2009 הוא ירד מ-2:07 שעות ושוב הגיע רביעי. באליפות העולם במרתון, בברלין 2009, הוא – שני. בלונדון 2010 – שני. במרתון ניו-יורק לפני חמישה חודשים, הכתיב עמנואל מוטאי במהירות מטורפת את המהלך העיקרי לאורך השדרה הראשונה, אך סיים – גם הפעם – שני. מוטאי, מפוצץ מכישרון ויכולת, לא הצליח להריח ניצחון במרתון גדול
מאת:חגי אשלגי
ג'פרי מוטאי בן ה- 29 אימץ ב-2010 את ההרגל המגונה של בן ארצו עמנואל. אפילו עם תוצאה מרהיבה של 2:04:55 שעות במרתון רוטרדם, הצליח ג'פרי מוטאי להפסיד לבן ארצו פטריק מקאו. חצי שנה אחר כך, בסתיו 2010, הוא הפסיד שוב למקאו עם 2:05:10 במרתון ברלין.
לאליפות העולם במרוצי שדה לפני מספר שבועות, הגיע ג'פרי מוטאי כאלוף הבלתי מעורער של נבחרת קניה וכמועמד המרכזי לנצחון, אך גם שם ספג מוטאי הפסד מפואר וסיים חמישי.
בעולם המרתונים הגדולים, הפכו השמות של ג'פרי ועמנואל מוטאי מקניה, לשמות נרדפים ללוזרים הכי מוכשרים על הפלאנטה.
עד השבוע! השבוע עמנואל מוטאי בלונדון וג'פרי מואטי בבוסטון, מצאו שניהם אפיקומן, ושמם הפך לשם של ווינרים אולטימטיביים ושיאני עולם.
עמנואל מלך לונדון
30 ק"מ לתוך מרתון לונדון, נותרו בדבוקת ההובלה תשעה מופלאים. צגאי כבדה, אלוף לונדון 2010, שהצהיר לפני המרוץ שבהינתן התנאים המתאימים הוא ינסה לשבור שיא עולם, החליט לנער את הדבוקה והאיץ. תשעת המופלאים הצטמצמו לשישה.
אבל זו היתה שירת הברבור של כבדה. היכן שהוא סיים, מוטאי רק התחיל. מוטאי פירק את המייל ה- 21 ב-4:30 דקות ( פחות מ- 2:50 דקות לק"מ) וברח לכולם. הוא גרס את המייל הבא (ה- 22) ב-4:31.
מכאן, עמנואל מוטאי כבר באמת ובתמים רץ בבדידות מזהרת ברחובות לונדון. את עשרת הק"מ בין הק"מ ה- 30 ל- 40, רץ מוטאי בזמן שכמותו טרם נראה בהיסטוריית המרתון, עם 28:44 דקות ל- 10 ק"מ – מהיר ב- 25 שניות מהזמן שקבע היילה גברסילאסי באותו מקטע, כשקבע את שיאו העולמי במרתון.
מוטאי פנה לישורת הסיום לבדו, הרים ברכיים ושעט. הוא סיים ב- 2:04:40 שעות. שיא מסלול (בפער של חצי דקה) שהפך אותו לרץ המרתון הרביעי המהיר בכל הזמנים. עמנואל מוטאי כבר לא יהיה לוזר לעולם. פרסים כספיים עבור הנצחון ושבירת שיא המסלול רק המתיקו את הרגע.
מוטאי חגג בדרכו המסורתית (כפי שחגג בקילומטרים האחרונים באליפות העולם בברלין) עם הקאה מלוא הקיבה על קו הסיום.
מרטין לל, היה בבירור רץ המרתון הטוב בעולם עד 2008, עם שלושה נצחונות במרתון לונדון ושניים בניו-יורק. אלא שמאז 2008, לא הצליח לל אפילו לסיים מרתון. הוא אפילו לא נרשם ללונדון השנה. הוא צורף ברגע האחרון לאחר פציעתו של סמי וונג'ירו. לאחר המרוץ גילה לל, שקיווה לתוצאה של בערך 2:10 ומקום בין עשרות הראשונים.
ביום ראשון האחרון בלונדון, הוכיח לל שהוא קורץ מחומר של אלופים. לאחר השיגור של מוטאי, נשאר לל לרוץ פחות או יותר עם פטריק מקאו (רץ המרתון המהיר בעולם ב-2010). השניים הגיעו יחדיו לישורת הסיום, כאשר לל אורב כמה צעדים אחרי מקאו. 40 מטרים לסיום פרץ לל בספרינט א-לה טייסון גיי. מקאו ניסה להגיב, אבל זה היה מאוחר מדי. שניהם סיימו עם זמן של 2:05:45 שעות אבל לל הקדים את מקאו למקום השני.
כך נראה סיום מרוץ הגברים בלונדון
בין הנשים, הטביעה מרי קייטני חותם. במחצית הדרך, מנתה דבוקת ההובלה 9 נשים. הקצב התגבר במייל ה-14 ל-5:13 דקות למייל והדבוקה פחתה לשבע. כאן פתחה קייטני מבערים וניערה את כל מתחרותיה.
את המייל ה- 16 היא רצה ב-5:00 דקות והמשיכה בשני מיילים של 5:09 דקות ועוד מייל של 5:11 דקות. ב- 30 ק"מ קייטני כבר הובילה בלמעלה מחצי דקה וב- 35 ק"מ הפער כבר גדל ליותר מדקה.
קייטני רצה את החצי השני בפחות מ- 69 דקות, סיימה עם 2:19:19 שעות והיתה לרצה הראשונה שירדה מ-2:20 שעות במרתון מאז 2008.
ליליה שובוקובה הגיעה שנייה עם 2:20:15 שעות ועדנה קיפלגאט, סיימה שלישית עם 2:20:46 שעות. תשע נשים ירדו מ-2:25 שעות.
מרתון בוסטון, בניגוד ללונדון, היא מרוץ ללא מכתיבי קצב – דבר שהופך אותו בהגדרה לאיטי יותר. חיסרון נוסף של בוסטון הוא העליות והמורדות הרבים במסלול והיותו מסלול מנקודה לנקודה (לא מעגלי).
בנוסף, המסלול של בוסטון "נהנה" מהפחתת גובה מצטברת של כ- 70 מטרים. כל אלו גם פוסלים אותו כמסלול לקביעת שיא עולם רשמי ובמילא גם הופכים אותו בדרך כלל לאיטי יחסית.
בניגוד לעבר, השנה היו מי שחזו בבוסטון תוצאה מהירה. ראשית, רמת המתחרים הבטיחה מרוץ מהיר. שנית, התחזית צפתה מזג אוויר מושלם ורוח גבית למשך רוב המסלול – תנאים מושלמים.
ג'פרי מוטאי התחיל את מרתון בוסטון כאחד הרצים הטובים ביקום, אך עם רקורד צבור של הפסדים. ריאן הול האמריקאי, התחיל את המרוץ כחידה לא ברורה שלא רץ מרתון מזה שנה, והספיק באותה תקופה גם להתנתק ממאמנו ולעבור לאימון עצמי.
הול החליט כבר מיריית הפתיחה לא לתת לקצב להתדרדר. הוא דחף את הדבוקה בכל פעם שהקצב האט. עם 10 ק"מ ב-29:09 דקות ועם 1:01:58 שעה במחצית הדרך, כבר היה ברור ששיא המסלול יישבר.
בק"מ ה- 30 עדיין מנתה הדבוקה כחמישה. ואז, כמו שעון, עשה ג'פרי מוטאי בבוסטון את מה שעשה יום קודם בן ארצו בלונדון – הוא התפרע. מוטאי עבר את 10 ה- ק"מ בין ה- 30 ל- 40 בתוצאה לא תיאמן של 28:24 דקות ושיכתב את כל מה שהכרנו אודות ריצת המרתון.
מדהים אף יותר היה מוזס מוסופ. מוסופ, במרתון בכורה, נתן למוטאי בהתחלה לברוח ואז החל לצמצם. הוא הגיע לק"מ האחרון ביחד עם מוטאי ורץ באותו זמן את ה- 10 ק"מ האחרונים.
כמה מאות מטרים לסיום, ברח' בוליסטון, הוריד מוטאי את הראש והחל בספרינט אל הקו. הוא ניצח בזמן המהיר בכל הזמנים עם 2:03:02 שעות (חצי שני 1:01:04 שעה).
מוסופ, במרתון הבכורה המהיר ביותר בהיסטוריה (שכמותו ספק אם נראה בקרוב) סיים ב-2:03:06 שעות. שניהם צללו הרחק מתחת לשיא העולם של 2:03:59 שעות.
כך זה נראה בסיום
במקום השלישי הגיע מנצח מרתון ניו-יורק, גברמאריאם האתיופי (2:04:53 שעות) ורביעי הגיע הול האמריקאי עם שיא אמריקאי (2:04:58). מוטאי טרח לשבח את הול בסיום, על הכתבת הקצב בשלבים המוקדמים.
בין הנשים, הגיעו שלוש בנות צמודות לק"מ האחרון. דזירה דאווילה האמריקאית הקטנה הפתיעה כשהחזיקה מעמד עם שתי הקנייתיות – קרוליין קילל ושרון צ'רופ.
בספרינט הסיום ברח' בוליסטון, דחפה דאווילה פעם אחר פעם קדימה, אבל לבסוף היתה זאת קילל שסיימה ראשונה עם 2:22:36; דאווילה שתי שניות אחריה; וצ'רופ ארבע שניות נוספות אחר כך.
יומיים רצופים כאלו של ריצות מרתון, לא היו מעולם.
צילום שער: Ian Wilson
