אקורד סיום מרשים לליגת הסייקלוקרוס הצעירה של איגוד האופניים, בתחרות שארגנו עיריית פתח תקווה, ויקטור קיטייב ומועדון ORBEA ReCycle Team
מאת:נמרוד כהן
בספר דברי הימים של הסייקלוקרוס הישראלי המתחדש, אם יהיה כזה בכלל, לוויקטור קיטייב יהיה מקום כאחד מאבות המזון של הענף. ויקטור החל להעביר אימוני סייקלוקרוס בקרב הקבוצות והרוכבים שלו כבר בשנים עברו, אירגן את תחרות הסייקלוקרוס היחידה בשנה שעברה, והשנה הגדיל לעשות וארגן שתי תחרויות קרוס מקצועיות: בסביון ובפתח תקווה. לכבוד התחרות שנערכה בצהרי יום שישי האחרון בפתח תקווה, ויקטור חבר למחלקת הספורט של העירייה, למועדון רוכבי פתח תקווה ולמדריך שלהם, ענן, ובסיוע המועדון אותו הוא מאמן, ORBEA ReCYcle Team, תכנן ובנה מסלול סייקלוקרוס מקצועי, המנצל שטח גדול בפארק.
המסלול, שרובו נפתח ויושר בעזרת כלים מכאניים כבדים, הוא מסלול שטוח ומהיר. הוא אמנם חסר אלמנטים טכניים כמו מדרגות, שורשים או מעברי סלע, אך יש בו המון סיבובים מאתגרים על קרקע תחוחה, מספר גינות חול ושתי עליות תלולות, שהעבירו את רוב הרוכבים למצב נשיאה. חשוב לציין שהמסלול יישאר כמתנה, לשימוש תושבי ורוכבי פתח תקווה, לכן החוסר באלמנטים טכניים מסוכנים, הוא דווקא יתרון, שיאפשר למקסימום משתמשים ליהנות מהמסלול החדש.
עדי דויטש, מנהל מועדון אורבאה עבד קשה באירוע. בחלק הראשון של האירוע הוא תפקד גם ככרוז והקפיד לקרוא למקצה הקצר "המקצה הקל". ובכן, בתור מי שרכב במקצה הזה, קצת קשה לי להתחבר למילה הזו, “קל". אני אקרא לו "המקצה הקצר" ברשותכם…
בתחרות הזו נפל לי האסימון: הזינוק אגרסיבי מאוד לגוף, הדופק טס לשמיים, בדיוק כמו בתחרות קרוס קאנטרי קלאסית, רק שבעוד שבתחרות כזו מתישהו נכנסים לסינגל ו"נחים" (בירידה או פשוט ברכיבה בטור רוכבים), בסייקלוקרוס זה אף פעם לא קורה ואין רגע מנוחה עד לחציית קו הסיום. אז, אמנם רק 30-35 דקות של מאמץ, אבל איזה מאמץ.
המקצה הקצר העמיד על קו הזינוק 11 רוכבים ורוכבת אחת. איתמר איינהורן ונועם מאור, (ראשון ושני בתחרות רמת גן בהתאמה), קיבלו אתגר רציני בדמות אביעד יזרעאל, שרכב עד כה רק בתחרות באוזון 11. אביעד לא בא לשחק ורב עם איינהורן על ההובלה, לאורך 9 הקפות ועד לקו הסיום, בו איינהורן הצליח לייצר פער קטן ולנצח. מאור התחיל קצת מאחור ושיפר הדרגתית למקום השלישי. גם בין מקומות 4 ו-5 היה מאבק לא קל, בין אורי ניצן לעבדכם הנאמן. אורי פתח חזק מאוד ודעך קצת לפני הסוף, אז אני סיימתי, שוב, רביעי ומחוץ לדוכן המנצחים.
על אף שבכל ההקפה לא היו סלע, שורש או מדרגה אחת, המסלול של ויקטור חייב טכניקה ברמה גבוהה, פשוט בגלל ערימות החול ואדמת החמרה התחוחה ששלטו בו. נפילות, החלקות גלגל קדמי או אחורי, רוכבים שנופלים מתחת לגלגלים שלך ופספוסים רבים בבחירת ושמירת הקו הנכון אפיינו רוכבים רבים, מקצוענים כחובבנים. מה שכן, לאורך כל התחרות, המסלול, שהלך ונכבש תחת גלגלי הרוכבים, הפך ליותר קל לרכיבה ויותר זורם.
השאפו של היום – פרט לקטיה, הרוכבת היחידה, לאיציק גליקמן, לדעתי שייך כבר לקטגוריית מאסטרס ג', ומתחרה עם צעירים ממנו ב-40 שנה. ריספקט איציק!
שלומי חיימי שב והוכיח שכרגע הוא שולט ביד רמה במרוצי הקרוס בארץ. כדי לאתגר אותו, לגרום לו להתאמץ יותר ולהרוויח אימון איכות, צריך לייבא לו יריב אימונים מחו”ל, קצת בדומה לנהוג במכוני אגרוף… חיימי זינק חזק וראשון, רכב שתי הקפות ביחד עם עודד דנון (CCC) מלפנים, ואז עבר לנגד שעון אישי, בו שמר על ממוצע של 2:49 דקות להקפה, ועקף בהקפה את רוב המתחרים על המסלול. הוא סיים ראשון, בפער גדול מאוד ובכך חתם ארבע ניצחונות בארבע תחרויות סייקלוקרוס.
גם כשהוא נופל, הוא עושה זאת בסטייל – חיימי נראה כמוחא כף למעוף של דהן. תמונת ספורט נדירה של הצלם אלכס טומאשוב
מאחור, עודד דנון, התופעה (בן 35, אב לשניים, חקלאי במשרה מלאה, ונותן בראש לרוב הצעירים), שמר על המקום השני לאורך כל התחרות ועל פער קבוע מהמקום השלישי. אליעד דניאל פתח בינוני, שיפר למקום הרביעי, עקף את גיא גבאי ונשאר במקום השלישי עד לסוף המרוץ. ניל אובריין, עוד תופעה בענף (בקרוב בן 42), סיים במקום החמישי המכובד ולמעשה הופיע בכל התחרויות למעט התחרות באוזון, רכוב על גבי אופני Ari cycles ישראלים, תוצרת הסדנא בבנימינה, על גלגלים שהוא בנה. דרור פקץ' סיים שישי. מתכנן ובונה המסלול, ויקטור קיטייב, סיים שביעי. עדי לוי ונורית אנגלמאייר (500 וואט), סיימו ראשונה ושנייה בקרב הנשים.
השאפו של היום – לאגוז רגב, הרוכב הצעיר והמוכשר מרוכבי תל אביב (TACC) שהגיע לכל התחרויות וסיים תמיד במקומות מכובדים ולקבוצת 500 וואט ולמאמן אילן אפרת, שהשכילו לשלוח רוכבות ורוכבים צעירים רבים להשתתף בליגת הסייקלוקרוס, לחדד את החוש התחרותי טרום העונה הרשמית ולקבל אימונים עצימים איכותיים וקצרים.
חיימי פותח עוד שמפניה, עם רקורד נקי של 4 ניצחונות ב-4 תחרויות, מנהל מחלקת הספורט של עיריית פתח תקווה רואה מקרוב שלקרוס יש עתיד וורוד
ירדן גזית, רכז התחרויות של איגוד האופניים ואב גאה לליגת הסייקלוקרוס הצעירה, שאל אותי מה צריך לעשות כדי לקבע את הליגה, להעמיק ולפתח אותה ואת הספורט. האכזבה היחידה שלי מהסבב המרובע של האיגוד ושל המארגנים הפרטיים, היא היענות מאוד חלשה של הקבוצות המובילות דוגמת CCC, טימשגב, TACC, מאסטרס וכולי.
לקראת 2012, האיגוד צריך להכריז הרבה זמן מראש על הליגה ומועדיה, לגייס נותן חסות מקרב היבואנים, שימנף את הליגה והתמיכה בה למכירות דגמי קרוס בסיסיים, לתמוך יותר בליגה ובמארגני התחרויות (מימון אמבולנס או/ו ביטוח המארגן יתקבל בברכה וייקל על המשוכה הכלכלית לארגון אירועים כאלו) וזהו בעצם. בסך הכל, מיני-ליגת הסייקלוקרוס הצנועה והלא-יומרנית הייתה מוצלחת, תחרותית ומהנה, אך אסור לה להישאר בגודל הנוכחי של 30-40 רוכבים.
שנה טובה לכולנו, עתירת רכיבות בטוחות ומהנות.
צילומים: אלכס טומאשוב, ברק נאור, ליאת רוזנפלד, ניתאי זכריה, דורית גטהולף.
לתוצאות המלאות – אתר איגוד האופניים בישראל
כתבות קודמות על תחרויות ליגת הסייקלו קרוס:
סייקלו קרוס רמת גן
פוטנציאל כענף האופניים המושלם בישראל
נמרוד כהן – עיתונאי אופניים, בעלים ומנהל של "עז הרים – הדרכות והפקות",
יזם ומפיק אירועי רכיבה וספורט, מדריך רכיבה, כרוז ומנחה מקצועי ועוד כמה
דברים. כותב בשוונג על אופני הרים, ציוד רכיבה, מסלולים, חוויות אישיות
ועוד
