זו כבר השנה השנייה שמתקיימת לה בארץ ליגת סייקלוקרוס סדורה (פחות או יותר), בזמן זהה לליגות הקרוס הבינלאומיות, הלא הוא התפר בין סוף השנה הקלנדרית לתחילת השנה החדשה, דצמבר-ינואר אם תרצו. בעוד בעולם הגדול מדובר על תנאים חורפיים פלוס-פלוס של בוץ, קרח ושלג, אצלנו בעונה הזו זה תמיד הימור: אולי יהיה גשם ובוץ, ואולי יהיה עוד יום חורפי שמשי וחמים
מאת:נמרוד כהן
הליגה הישראלית היא לא ממש ליגה, אלא יותר פועל יוצא של כמה משוגעים לדבר, שמארגנים את התחרויות האלו מהמון אהבה, נשמה וחזון, כרגע ללא כדאיות כלכלית או החזר הוצאות מלא.
תחרויות הקרוס משמשות גם כתחרויות Short Course אידיאליות לילדים ולתחילת עונה
התחרות הראשונה העונה אורגנה ב-14.12.2012 על ידי חנות האופניים סיגמא בצומת
מגידו, וקבוצת אקוטים שהחנות מאמצת. היא אופיינה במזג אוויר נפלא ושמשי,
ארגון למופת ומסלול שלאו דווקא העדיף אופני סייקלוקרוס על אופני הרים (עדות
שמיעה בלבד, לא נכחתי בתחרות). התחרות השנייה תוכננה לערב הסילבסטר בפארק
פתח-תקווה, אך בוטלה על ידי המארגן – ויקטור קיטייב מקבוצת דינמו רייסינג –
עקב מיעוט משתתפים ונרשמים. איכשהו, זה לא ריפה את ידי הוויקטור, שארגן
לנו בשישי שעבר תחרות קרוס מצוינת בראש העין, ביחד עם המועדון המקומי: רוכבים בראש וליאור שרר המאמן שלהם. תחרות נוספת התקיימה שוב במגידו בסוף השבוע האחרון (25.1.2013), ותחרות פתוחה (לא
מאורגנת עם איגוד האופניים), בה תהיה קטגוריית סייקלוקרוס מובדלת (לא
יוזנקו ויתחרו עם רוכבי אופני הרים), מתוכננת ל-2.2.2013 בכרמל, ותאורגן על
ידי קבוצת הכרמליטים והחנות תלתאופן מזכרון יעקב
ויקטור קיטייב, מארגן התחרות והמסלול, בתדריך זינוק עילית ומאסטרס
קרוס ראש העין
הגענו למסלול בלב ראש העין, בשעת צהרים נוחה ביום שישי. כיוון שתחרויות הקרוס פתוחות גם לרוכבי אופני הרים ולילדים, המארגנים מתחשבים בקהל היעד ומזניקים את קטגוריית הילדים שפותחת את התחרות, ב-13:45, מבלי לפגוע להם במסגרת הלימודית יותר מדי. אחרי הרשמה קצרה ויעילה, זכינו למספר מתחרה בקדמת האופניים, ויצאנו להכרת המסלול. “הגענו", “זכינו", יצאנו", אגב, זה לא אני והתולעים, אלא מספר רוכבי מאסטרס ואנוכי, כולנו סביב גיל 40 מלמטה או מלמעלה, כולנו עם אופני קרוס "אמיתיים" משלנו, עליהם אנו מתאמנים ומטיילים בסופי שבוע, אך גם חוטאים בהגעה לתחרויות פה ושם – אם מישהו מארגן אותן עבורינו…
לא חסרו אטרקציות חיצוניות למסלול, עבור הילדים שהגיעו לעודד ולתמוך (עומרי דנון)
המסלול
ויקטור ארגן מסלול שנתן יתרון לרוכבים על אופני סייקלוקרוס אמיתיים, אך גם התאים לילדים ולאפרוחים (קטגוריות הגיל הנמוכות), ולכן לא היה טכני יותר מדי. המסלול נבנה בצורת מלבן מוארך, סביב נחל קטן שחוצה את העיר (והפך לנחל גדול בסערה לפני שבועיים). הזינוק לקח את הרוכבים לקטע אספלט די ארוך, עם עלייה קצרה ומתונה באמצע. למעשה, הקטע הזה נתן יתרון לרוכבי הקרוס, בגלל הצמיגים הצרים והמהירים, ותנוחת הרכיבה האווירודינמית. בסוף מקטע האספלט הארוך, המסלול התפצל: הילדים חזרו לכיוון הזינוק, כשהם חוצים את הנחל במקטע בו נותרו שאריות בוץ והרבה חלוקי נחל, חלקם רעים. לאחר חציית הנחל, המסלול עבר במספר פניות פרסה הדוקות (סוויצ'בקים) על המדשאה, וחזר לזינוק.
אורי ניצן רודף אחרי מנצח קטגוריית הג'וניורס, במקטע המדרגות הארוך והמייגע
הבוגרים, לעומת זאת, יצאו להקפה אנאירובית קצרה וכואבת ב"גינה", לפני שהגיעו לחציית הנחל גם הם. הגינה הציבורית, שממוקמת על צלע גבעה, הייתה המקום היחידי בו צברנו ואיבדנו גובה, ומתכנן המסלול השכיל להעלות ולהוריד אותנו בה פעמיים, דרך שלושה גרמי מדרגות(!), הראשון קצר, השני ארוך ונתון לבחירה (ניתן היה לעקוף אותו), והשלישי ארוך לאללה (ראו תמונה). הירידות גם הן לא היו פשוטות, הראשונה מהירה לתוך סיבוב 90 מעלות, והשנייה תלולה למדי, בתוך שדה תלתן (או משהו ירוק אחר, אבל תלתן נשמע טוב…), בצמוד לסלע גדול ומלחיץ. עם זאת, ועל אף קטעי הירידה/עלייה מהאופניים שהמסלול חייב, הייתי רוצה לראות עוד קצת גינות חול או בוץ, ומעברי מחסומים (Barriers) לכל אורך המסלול ולא רק בגינה.
חבורת החוד של קטגורית העילית בכניסה לגינה. חיימי (משמאל, בלבן) במקום שני כללי, גיא גבאי ביתרון קל מלפנים (לא בתמונה)
ילדים
המארגנים הצליחו להביא לתחרות כ-50 רוכבים, לא מספר של מה בכך, הרבה בזכות השתתפות נאה של קבוצת הילדים המקומית "רוכבים בראש", ושל קבוצת הילדים השנייה שמאמן ליאור שרר, “רוכבי השרון". עבור הילדים אלו תחרויות מדהימות, משום שכל ההקפה שלהם – כ-2 ק"מ אורכה – קרובה וחשופה לקהל, והם יכולים לראות ולשמוע את המשפחות והמעודדים שלהם ממש מקרוב. נראה לי שזה יתרון, אבל אולי כדאי לשאול את הילדים כדי לברר את זה אמפירית. הילדים והאפרוחים זינקו ל-20 דקות של מרוץ, אחלה הרמת דופק והסרת חלודה לתחילת העונה, נתנו פייט יפה וזכו לתשואות רבות מהקהל, שהתרכז בעיקר סביב קו הזינוק ומעבר הנחל. התוצאות מפורטות בסוף הכתבה.
ויקטור ומנצחי קטגוריית הילדים
עילית ומאסטרס
הבוגרים – עילית גברים, עילית נשים ומאסטרס – זינקו ב-14:30 ל-50 דקות או 30 דקות בהתאמה. על קו הזינוק עמדו רוב "המי ומי" של סצנת הקרוס הצעירה, וביניהם: שלומי חיימי שרוכב בשורות FOCUS הגרמנית, ומגיע לתחרויות עם אופני פוקוס אדומים, מקורבנים (מלשון קרבון) ומדוגמים, ולמעשה ניצח כל תחרות קרוס שניגש אליה בארץ, גיא גבאי מקבוצת IGP, היחידי שמצליח לתת לשלומי פייט, על אופני קרוס של BASSO, אליעד דניאל, הלוחם הנצחי מקבוצת CCC, שמגיע לתחרויות על שלדת קרוס של SCOTT, עם לוגו עטוף באיזולירבנד, על מנת לא לבאס את נותן החסות שלו (אופני טרק), עודד דנון (HD TREK), “התופעה", שמצליח להיות תחרותי מול רוכבים שצעירים ממנו ב-15-20 שנים, שהגיע על אופני "צ'רניחובסקי" מפלדה, שהוכנו במיוחד עבורו ולמידותיו (Custom), ורועי גולדשטיין, מ"טימשגב", על אופני הקרוס של GIANT. את הנשים ייצגה רוכבת העלית הצעירה מורן תל-פז, שגם היא כיסתה את הלוגו של אופני ה-KONA עליהם רכבה, מסיבות דומות לשל אליעד.
שלושת רוכבי החוד, דניאל, חיימי וגבאי, בירידה התלולה האחרונה
רוכבי העילית זינקו זינוק אלים ומאוד מהיר כהרגלם, ואחרי כ-15 שניות הוזנקו אחריהם רוכבי המאסטרס. מלפנים גובשה חבורת חוד עם גיא גבאי, ומיד אחריו שלומי חיימי, רועי גולדשטיין, אליעד דניאל ועודד דנון. דניאל וגולדשטיין השתתפו במשחק ההובלה בהקפות הראשונות, אולם מהר מאוד קיבלנו תרחיש מוכר, בו גבאי וחיימי מובילים כזוג את כל השדה, עם החלפות ביניהם.
חיימי וגולדשטיין מדגימים טכניקת הכתפה מצוינת, במרדף אחרי גבאי במקטע המדרגות הארוך
לאחר מספר הקפות (מתוך עשר בסך הכל לעילית גברים), גבאי פרש עקב תקר, וחיימי ודניאל עברו לראש טור הרוכבים, אך דניאל סבל משרשרת קרועה והמשיך בריצה עד שהחליף את אופניו לזוג חלופי לא במידתו, ולמעשה יצא מהמשחק. הקפה לסיום וגם חיימי חווה תקלה טכנית, שתיקונה עלה לו בזמן יקר ובנפילה למקום השני, אחרי שגולדשטיין עקף אותו. חיימי סידר את התקלה, טס בחזרה לאופניו, ויצא למרדף מוצלח. על אף שגולדשטיין והוא יצאו להקפה האחרונה ביחד, לקו הסיום חיימי שוב הגיע לבד, בפער של 24 שניות מגולדשטיין.
|
שלומי ידוע כרוכב מאוד טכני, ולתחרויות קרוס הוא מביא כישורים די מושלמים, לפחות כשזה קשור לתחרויות בארץ, אל מול ישראלים אחרים. שלישי הגיע עודד דנון, רביעי אליעד דניאל וחמישי בנימין שמידט, הראשון על אופני הרים. למי שרוצה לקבל מבט מבפנים על הנעשה בקטגוריית העילית, אני ממליץ לקרוא את הסיכום של שלומי חיימי באתר שלו. מורן תל-פז, ניצחה כמובן את הקטגוריה הנשית, בה היא התחרתה לבד, אבל היא את האימון והעבודה שלה, עשתה מול הבנים.
אני זינקתי עם המאסטרס שמייח וטוב לב, וקיבלתי מיד את כל מה שהקרוס מבטיח: דופק גבוה מאוד, שרירים דואבים, פרצוף של סבל וגרון וריאות שורפים. אחרי פתיחה חזקה וטובה ועבודה משותפת עם בנימין שמידט במשך קרוב להקפה, התמקמתי בראש הקטגוריה, אך נאלצתי להוריד קצב למשהו שפוי שיכולתי לעמוד בו עד לסיום התחרות. |
מורן תל-פז, חזקה עם עתיד
|
אחרי שתי טעויות שלי (פיספוס מסלול התחרות, בכניסה לגינה, והפלת שרשרת בסוף עליית המדרגות הארוכה), יצרתי צמד יחד עם אלכס יוסוב מ-EcoTeam, שלדעתי היה חזק יותר ואולי טכני פחות. תכננתי לשמור ביחד איתו על הפער מאלו שמאחורינו ולריב על הניצחון בסוף ,אבל תקר בהקפה הרביעית גרם לי לפרוש ולעבור לתפקיד הכרוז ומחלק הבירות באירוע.
מרגיש טוב בפרונט של קטגוריית המאסטרס. זה עבד לי במשך 4 הקפות…
סיכום
קודם כל תודות לעושים במלאכת הקודש של ארגון התחרויות הללו – היה כל כך כיף, משפחתי ומאמץ, ממש אחלה כניסה לשבת המלכה. ראיתי רוכבים מכל הגילאים, הרמות והסוגים, וכולם השקיעו, נהנו, וקיבלו בחזרה גמול על השקעתם. תחרויות קרוס הן כר נפלא לשיפור הטכניקה האישית, הכוח המתפרץ, סבולת אנ-אירובית ועוד כל מיני פקטורים שממש לא קיימים ברכיבות המרתון הארוכות והרגועות שלי. הגישה שלי הייתה להגיע לאימון איכותי, חזק ועצים, מבלי לשרוף עליו את כל היום, ובלי לקום מוקדם בשעה לא חוקית – וזה בדיוק מה שקיבלתי. המסלול היה מדליק, הקהל היה חיובי ומפדבק וחזרתי הביתה די מהר.
נקודה למחשבה חשובה לכל המארגנים, היא נושא הביטוח החד-יומי לכל אלו שאינם חברי איגוד. הדרישה לבדיקה ארגומטרית היא ברורה והגיונית, וראוי לכל מתחרה מבוגר להיבדק פעם בשנה. לעומתה, הדרישה לקניית ביטוח תאונות אישיות לספורט תחרותי, לרוכב שמתחרה פעם-פעמיים-שלוש בשנה, היא לא הגיונית, ומדללת מאוד את השורות באירועים כגון קרוס ראש העין. דווקא מארגן התחרות יכול לקחת זאת על עצמו: דרך סוכני ביטוח שונים ניתן לרכוש ביטוחים חד יומיים לאירוע, לקבוצות של עשרה רוכבים. המארגן, שגם ככה מכין תקציב תחרות לכריזה, צוות רפואי, פרסים וכולי, ירכוש מבעוד מועד עשרה ביטוחים, וימכור אותם לרוכבים העצמאיים שאין ברשותם ביטוח שנתי לספורט תחרותי. כך היה הנוהל בשנה שעברה גם בקרוס אוזון11, גם בקרוס פארק רמת גן שארגן דרור פקץ' – וזה עבד נהדר ופשוט.
אלכס יוסוב, מנצח המאסטרס, משפריץ על הקהל, כמו בפודיומים של אליפות עולם
ניפגש ב-2.2 בתחרות בכרמל של "תלתאופן".
תבואו (חובת תחפושות, איסור השתתפות בבגדי מועדון).
יהיה דיסקו!
תוצאות (באדיבות ויקטור קיטייב)
עילית גברים
1. שלומי חיימי (MIG)
2. רועי גולדשטיין (טימישגב)
3. עודד דנון (HD TREK)
4. בניימין שמידט (IGP)
5. אליעד דניאל (CCC)
6. אליוט שרמן – מאסטרס חיפה
7. גיא גבאי (IGP) לא סיים
נשים עילית
1. מורן תל פז (CCC)
קדטים
1. יובל קורן (טימישגב)
מסטרס
1. אלכס יוסוף(אקוטים)
2. אורי ניצן(עז הרים)
3. אורי בראון (VCI)
4. צחי אוחובסקי (עז הרים)
5. רונן ליפשיץ (רוכבי השרון)
6. ג'ו אייזנברג
ילדים
1. אמיר חציר (רוכבי השרון)
2. אלעד עציון (רוכבי השרון)
3. עמית ריכטר (רוכבים בראש)
4. דן פלח (רוכבי פ"ת)
5. שביט שמחי (רוכבי פ"ת)
אפרוחים
1. ירין אשכנזי (רוכבי השרון)
2. אביתר בבאי (רוכבים בראש)
3. פישמן עומר (עז הרים)
4. אייל יחיאלי (רוכבי פ"ת)
צילום: ליאור שרר, סיגמא בייק, רמי קליינמן
30.1.2013
נמרוד כהן – עיתונאי אופניים, בעלים ומנהל של "עז הרים – הדרכות והפקות", יזם ומפיק אירועי רכיבה וספורט, מדריך רכיבה, כרוז ומנחה מקצועי ועוד כמה דברים. כותב בשוונג על אופני הרים, ציוד רכיבה, מסלולים, חוויות אישיות ועוד.
\
