שלמה אורבך והראל נחמני יצאו השבוע לסיור הכנה למשלחת רוכבי אופני כביש שתצא למרוקו בעוד מספר חודשים. במהלך סיור ההכנה מיפו השניים את מסלול הרכיבה באמצעות מכשירי גרמין 705
מאת:הראל נחמני
היום השלישי במלון צ'לוקה, בו אנו לנים הלילה, הוא מאין אחוזה מרוקאית תוססת. להקה מקומית, רקדניות בטן, וזמרי הבית מנגנים ושרים עד שעת לילה מאוחרת.
מלון צ'לוקה בארפוד
לאחר יומיים במרוקו, הרגשתי מחובר יותר לארץ הגדולה ולאנשיה. הכל כל כך שונה מהטור טראנס אלפ ומאירופה, משם חזרנו לפני מספר חודשים. האנשים חמים ופתוחים, יוצרים אווירה של בית גדול, המגע ישיר ואמיתי ואנחנו מרגישים רצויים בכל מקום. מאחר ואתמול הספקנו יותר מהמתוכנן, אנחנו מתחילים את הבוקר בעצלתיים בארוחת בוקר מפנקת. בכלל, תודעת השירות במרוקו גבוהה מאוד, ונותני השירות עושים זאת תמיד בחיוך ובפנים מאירות.
את הבוקר המשכנו בקפיצה לגשר המוצף אותו חצינו אתמול בלילה בחשכה, על מנת לצלם כמה תמונות באור יום ולהתרשם שוב מתוצאות הגשמים המפתיעים בעוצמתם שירדו באזור לפני כשבועיים.
"גברים במלכודת" חוצים את הגשר המוצף
יום הרכיבה הרביעי של מסע אופני הכביש במרוקו התחיל בדילוג של כ- 100 ק"מ באוטובוס מארפוד לקניון הטודרה. נסענו במישורים שכאשר נגיע אליהם באביב 2010, יהיו מלאים בפריחה ובשיירות של בדואים וגמליהם. אני מנסה לדמיין לעצמי כיצד זה ייראה באביב, כשהמדבר יהיה רוחש חיים, בעוד כעת אנחנו נוסעים בערבות רחבות, ריקות כמעט מבני אדם ומבעלי חיים. בדרך אנחנו עוברים ליד אלפי תילים גדולים הדומים לבארות מים נטושות המסודרות בשורות ארוכות.
עבדו מסביר לנו שהמקום שימש לשאיבת מים לתושבי האזור כולו עד שהוסדרה תשתית מים באזור לפני שנים לא רבות. בכלל, מסתבר לנו שבאזור כולו קיימת שכבת מים תת-קרקעית בעומק של 2-3 מטרים מתחת לאדמה, מה שהופך את האזור לפורה באופן מיוחד. לפתע אנחנו מבחינים במספר צעירים העומדים בפתח הבארות ומנסים לשאוב מים באמצות חבל המחובר לשני מוטות גדולים ודלי בקצהו. כשהתקרבנו הסתבר לתדהמתנו שאין מדובר בשאיבת מים אמיתית, אלא רק באטרקציה שנועדה למשוך תיירים למאהל שהוקם בסמוך.
בהמשך הדרך הגענו לקניון הטודרה. הטודרה הוא קניון צר וגבוה מאוד שבאפיקו זורמים מים זכים. ממול לשביל ממנו באנו, ממש מתחת לקיר הגבוה של הקניון, ממוקמים שני מלונות יפים למראה. על השביל התנחלו להם רוכלים מקומייים וכל אחד מהם מנסה לשכנע שהסחורה שלו היא הטובה ביותר. הסתפקנו בתמונה בסטייל מקומי ובקפה קטן על המרפסת של אחד המלונות והמשכנו הלאה.
את יום הרכיבה החמישי במסע נתחיל לאחר שנצא מהטודרה ופנינו לכיוון העיירה דאדס. את הקילומטרים הראשונים נרכוב במסלול מדברי שטוח, על מנת שלא נתבלבל מכמויות המים האדירות באזור, ונזכור שאנחנו בכל זאת במדבר. לאחר מכן נעבור ליד העיירה דאדס, שבתיה החומים משתלבים היטב באדמת החימר הבוהקת מכל עבר, וניכנס לקניון הדאדס. בקניון נטפס עלייה מתונה של כ- 30 ק"מ. במחצית הדרך אנחנו צופים בגדה שממול בתופעת טבע אמיתית, עמודים העשויים מאדמה חומה, מפוסלים במאות אלפי צורות ייחודיות ויוצרים תחושה של גן פסלים ענק מימדים.
מבט מלמעלה על קניון הדאדס
בסופו של קניון הדאדס קיימת עלייה של 1,000 מטר עם שיפועים מטורפים של עד 20% ובית קפה הצופה על הקניון מלמעלה. בזמן העלייה בקניון אמרתי לשלמה שאולי כדאי להסתובב באמצע העלייה ולחזור לכיוון דאדס. שלמה הציע שנמתין לסוף העלייה ואכן כשאנחנו מגיעים למעלה, אני חוזר בי ומודיע לשלמה שחייבים להגיע לסוף העלייה, ולו רק בשביל לצפות על הקניון כולו מלמעלה. שלמה ואני מספיקים לתפוס תמונה למעלה על אופני מתכת ששוקלים לפחות 20 קילו, ומרחמים על מי שיצטרך לטפס את העלייה הארוכה עם האופניים הכבדים.
לאחר הפסקה קצרה ירדנו לקניון, בדרך חזרה לעיירה דאדס, שם יעלו חברי המשלחת שוב על האוטובוס ויסעו למלון בעיירה ווארזאזת, הממוקמת כ- 100 ק"מ דרומה. במקור, היינו מתוכננים לישון במלון בעיירה דאדס, אולם מכיוון שלדעתנו הכביש מדאדס לווארזאזאת מסוכן מדי לרכיבה, החלטנו לוותר על היום המתוכנן במסלול זה (שמצאנו לו חלופה הולמת עליה תקראו בהמשך), ולקפוץ קדימה לווארזאזאת. העיר ווארזאזאת, ממוקמת על הדרך למאראקש ואין בה שום דבר מיוחד, פרט לכך שהיא משמשת כאתר לצילומים של סרטים הוליוודיים.
את יום הרכיבה השישי של המשלחת יתחילו הרוכבים באוטובוס בדרך לאיד בן-הדו, כ- 30 ק"מ מערבית לווארזאזאת. איד בן-הדו היה מושל האזור במאה ה- 16, ובנה לעצמו כפר שלם על מנת להגן על עצמו מפני שוחרי רעות. בן-הדו עצמו התמקם במבנה ששכן גבוה מעל הכפר, וכך שלט על כל האזור. המקום הוא קסבה עתיקה וגדולה שמבניה עשויים מבוץ. המבנים העתיקים השתמרו באורח פלא עד היום, וכך ניתן להתרשם כיצד חיו אנשים במקום לפני מאות שנים. לאחר ביקור רגלי בקסבה, נחזור על עקבותינו (עדיין באוטובוס) ונתחיל את הרכיבה בשטח מדברי, בנקודה בה מתחיל טיפוס ארוך.
במהלך העלייה הארוכה והמתונה (45 ק"מ), נעבור ליד כפרים קטנים. הכביש מתעקל פעמים רבות ועובר ליד קסבות קטנות ובתי קפה מקומיים. את הכביש הזה לא היינו אמורים לרכוב במקור. אולם, הספיקו לי ולשלמה דקות מועטות כדי לקבל החלטה שעל הדרך הזו אנחנו נהייה עם האופניים. עוד ירידה קטנה ועוד עליונת ואנחנו מגיעים לטיזי אינ טישקה, מעבר הרים קסום בגובה של 2,260 מטרים. במקום אוויר פסגות משכר, כמו שרק מעברי הרים יכולים לספק. אנחנו מצטלמים על רקע השלט המכריז על הגובה במקום וממשיכים הלאה. למספר שניות אני מרגיש דז'ה וו, חוזר אחורה כמה חודשים למעברי האלפים, ומדמה את האושר הגדול בסיום טיפוס ארוך וקשה. אנחנו מתקדמים כמה מטרים ומולנו מתגלה מחזה מרהיב, ירידה תלולה בצורה של נחש ארוך ומתפתל, ממש גן עדן לרוכבי אופניים.
טיזי אין טישקה
ירדנו עם רכב ודמיינו כיצד זה יהיה מורגש על האופניים. כ- 50 ק"מ של ירידה יסיימו להם יום רכיבה קסום. בנקודה מסויימת נחבור לאוטובוס וניסע ללינה במלון RYAD MOGADOR KASBA רחב הידיים במאראקש. זה המקום גם לספר שאת המשלחת ילוו אוטובוס נוסעים ומספר רכבי ליווי, שתפקידם יהיה להעביר את הציוד של הרוכבות והרוכבים ממקום למקום, להסיע את האנשים בקטעים בהם לא נרכוב וכמובן ללוות את הרוכבים בזמן הרכיבות. במהלך הרכיבות נתחלק לעיתים לשתי קבוצות על בסיס רמות רכיבה, ולכל קבוצה יתלווה רכב, שישמור על הרוכבים מפני כלי רכב הנוסעים בכבישים.
אנחנו ממשיכים בסיור הרכוב ומחליטים לבדוק אפשרות ליצור יום רכיבה חליפי ליום הרכיבה שביטלנו במדבר. ברגע של זחיחות דעת שלמה מודיע לי שאנחנו הולכים להוסיף דובדבן לקצפת, רכיבה להר טובקל שמגיע בשיאו ל- 4,100 מטר.
העלייה מתחילה בגובה של 800 מטר מעל לפני הים. לפני שהתחלנו לטפס, עבדו מציע שנעצור אצל משפחה ברברית מקומית, ונאכל משהו קטן לצהריים. נכנסנו לבית מקומי וקיבלנו הסבר על אורח החיים של המשפחה, שאיפיין משפחות רבות באזור עד שנות ה- 60. בתוך הבית ממש אנו רואים 3 פרות ומקבלים שהחום הנוצר על ידי בעלי החיים משמש כחלק מהחימום של הבית. אשתו של בעל הבית מכבדת אותנו בתה עם נענע, לאחר שהיא מדגימה לנו כיצד היא מכינה אותו.
שותים תה עם נענע בבית של משפחה ברברית
לאחר ההפסקה הקצרה התחלנו לטפס. הכביש התעקל ועבר בין כפרים קטנים שבתיהם ממש יושבים עליו. בדרך ראינו בתים שממש תלויים מעל המדרונות, אך בקושי מחוברים לצלע ההר. באביב, עת נגיע לכאן עם המשלחת, כל האזור אמור להיות מושלג, ונחלים של מים מופשרים יזרמו בצידי הכביש (ואולי גם עליו) הרכיבה כאן תסתיים בפלטו עצום המשמש בדרך כלל חניה לאלה שממשיכים לסקי בגבהים של למעלה מ-4000 מטר. כשנחתנו בפסגה בגובה 2600 מטר ראינו את היחידה המיוחדת של צבא מרוקו בסיום תרגיל אימונים לקראת העבודה הקשה שתחכה להם כאן בחורף המתקרב.
באמצע הדרך חזרה, החלטנו לגוון ולפנות לכביש אחר, לא לפני שעצרנו בקברו של הרבי שלמה בל-חנש, שלמה צילם בהתלהבות. הכביש החדש, הוביל אותנו גם הוא לכיוון מאראקש. הכביש צר ומעוקל, אך סלול היטב. עבדו שואל אותנו האם אנחנו מסוגלים לטפס בעליות הקשות ואנחנו משיבים "קלי קלות" ומהרהרים איך יהיה לרדת בסיבובים כשהכביש רטוב, השוליים צרים והמדרונות עמוקים.
את יום הרכיבה השביעי והאחרון נסיים קרוב לוודאי באחד הכפרים, במרחק של כ- 30 ק"מ ממאראקש, בנקודה שונה מהמקום בו התחלנו את היום. האוטובוס יאסוף אותנו בחזרה למלון במאראקש, שם נתאגן ליום של בילוי בעיר הגדולה והתוססת.
עכשיו לילה, ומחר אני ושלמה מתכוננים לסייר במאראקש ולחוות קצת מהעיר הענקית הזו, שבה מעל למליון וחצי תושבים, ושהפכה למרכז תיירות המנקז אליו מליוני תיירים מכל רחבי העולם.
כאשר נחזור לישראל, נתחיל העבודה האמיתית, בחירת הרוכבות והרוכבים למשלחת, סגירת כל הפרטים הטכניים הקשורים לביקור המשלחת במרוקו, וכמובן קיום אימוני רכיבה משותפים וגיבוש הקבוצה. עתה, לאחר שהתרשמנו מהמסלול ומהטיול המתוכנן כולו, אנחנו בתחושה שמדובר במסע אופניים ייחודי ויוצא דופן, המשלב אתרים היסטוריים וגאוגרפיים מרהיבים, עם תרבות ובעיקר חום אנושי. אנחנו ממליצים לכל מי שמעוניין/ת להשתתף במסע, להירשם בהקדם, משום שמספר היוצאים במשלחת מוגבל, וההרשמה תסתיים בימים הקרובים.
צילומים / שלמה אורבך
לפרטים – שוונג מסעות
