אמיל אידאה, זקן הרוכבים המקצועיים של צרפת, הלך לעולמו השבוע בגיל 104. אידאה, שהיה ידוע בתור רוכב מצטיין נגד השעון, היה עד מותו זקן הרוכבים שניצח בקטע בטור דה פראנס והרוכב האחרון שנותר בחיים מהטור של 1947, הראשון אחרי מלחמת העולם השנייה.
לכתבות נוספות בנושא:
עולם הספורט מרכין ראש: אגנס קלטי הלכה לעולמה בגיל 103
המצטיינים, הרגעים הגדולים והטרגדיות: סיכום 2024 באופני הכביש
כריס פרום בראיון בלעדי: "מרגיש כמו שגריר, טבעי עבורי לתמוך בשחרור החטופים"
אידאה, "החייל האחרון" כפי שכינו אותו בל'אקיפ, הפך למקצוען ב-1941, אבל התחרה מעט מאוד בשל המלחמה. עם זאת, בשנים האלה זכה באליפות צרפת. ב-1947, כאשר הטור חזר, הוא היה על קו הזינוק. בשנים שלאחר מכן יצא לו להתחרות עם כמה מהשמות הגדולים בהיסטוריה, בהם פאוסטו קופי (שהלך לעולמו היום לפני 60 שנה), ג'ינו ברטלי, לואיסון בובה וריק ואן סטינברגן.
הוא היה פאנצ'ר מבחינת סגנון הרכיבה, כאשר אחד מעיתונאי התקופה השווה אותו, כנראה בהגזמה מסוימת, לאוקטאב לפיז ואנרי פליסיה. "מדהים בזוהר וביעילות שלו, שולט במצב, לא תמיד העריכו אותו כראוי". העם זאת, הוא היה קצת גדול מדי בשביל להצטיין בהרים, ולא הצליח לסיים אף אחד משלושת הטורים בהם רכב.
שלוש פעמים זכה בקריטיריום נאשיונאל, שבשעתו היה מרוץ לצרפתים בלבד, וזכה לכינוי "המלך של שברוז". ב-1948 סיים שני בפריז-רובה, אחרי קופי, וב-1949 הגיע הישג השיא שלו, כאשר ניצח בקטע ה-13 של הטור מתוך קבוצת בריחה של חמישה רוכבים. "בסיום, היה איטלקי בקבוצה. אמרתי לו: אם תנסה לברוח לי בסיום אני אשבור לך את הראש”. בעקבות מותו של גיסו בתאונה במהלך תחרות, הוא פרש ב-1952.
