מחקר חדש, שטרם פורסם, מצא שפעילות גופנית קצרה ועצימה בת 3 דקות המבוצעת אחת ליומיים, עשויה להיות הדרך הטובה ביותר למניעת סוכרת. למולי אפשטיין יש השגות בנושא
מאת:מולי אפשטיין
הסכנה לפתח מחלות לב כליליות וסוכרת מסוג 2 פוחתת באופן ניכר כאשר עוסקים בפעילות גופנית קבועה, אך למרבה הצער, לא כל האנשים מוצאים את הזמן לעסוק בפעילות גופנית על בסיס שבועי קבוע. אמת זו הובילה צוות חוקרים מסקוטלנד בראשות פרופסור ג'יימס טימונס לבדוק את ההשפעה של אימון הפוגות עצים High intensity Interval Training – HIT)) על הכושר המטבולי בקרב 16 גברים צעירים לא מאומנים. "מה שמצאנו זה שאם נבצע כמה תרגילי כוח שיבוצעו בעצימות גבוהה מאוד למשך 30 שניות נוכל לשפר את קצב חילוף החומרים בצורה דרמטית בתוך שבועיים", ציין פרופסור טימונס.
ההנחיות המקובלות (כיום) לביצוע פעילות גופנית מדברות על השילוב שבין פעילות אירובית מתונה־עצימה ובין אימוני ההתנגדות במינון של מספר שעות בשבוע. המלצות אלה שכרן בצדן, אולם בהיעדר היענות מספקת מצד הציבור, טימונס מציע חלופה ואלה הם דבריו: "אימון בעצימות גבוהה ובהיקף קטן, כמו זה שבוצע במסגרת המחקר, שיפר באופן ניכר הן את פעולת האינסולין והן את קצב פינוי הסוכר מהדם בגברים צעירים שאינם פעילים. התוצאות מצביעות על כך שאנו עדיין לא מעריכים באופן מלא את הקשר המסורתי שבין פעילות גופנית וסוכרת".
משתתפי המחקר ביצעו את הפעילות הגופנית שלהם על גבי אופניים נייחות. הם נדרשו לבצע דיווש מהיר בהספק הגבוה ביותר אותו הם מסוגלים לייצר. באופן עקרוני, כל פעילות גופנית שתבוצע בעצימות גבוהה ולמשך זמן קצר בתדירות של מספר פעמים בשבוע עשויה להשיג אפקט דומה על המערכת המטבולית.
לדברי טימונס יש בגישה המרעננת הזו משום דרבון לאוכלוסייה שאינה מוצאת את הזמן להתאמן. לדבריו, אימוץ של שיטת האימון הזו עשוי לשפר את אורח החיים של אוכלוסיות רבות ובכך להקנות להן תועלות בריאותיות רבות. שיפור אורח החיים של הציבור עשוי לחסוך כסף רב למערכות הבריאות של המדינות המפותחות.
הערת הפיזיולוג, מולי אפשטיין – המחקר הנוכחי בחן את השפעתה של פעילות גופנית עצימה במיוחד על מצב מטבולי מסוים. לדעתי, אין למהר ולאמץ את שיטת האימון שלהלן באופן בלעדי וגורף כחלופה לאימון הסטנדרטי והמקובל. נכון שיש שזה מפתה, הרי מי אינו מעוניין בשיטת "הזבנג וגמרנו", אולם התייחסות כל כך צרה לצורך בפעילות גופנית תחטיא לדעתי את המטרה. לפיכך עלינו לקחת את האמור לעיל בעירבון מוגבל ולהסתכל על הממצאים ועל המסקנות כעל תרומה מדעית נוספת לעולם הידע ההולך ומצטבר.
מולי אפשטיין – פיסיולוג, יועץ במרכז לרפואת ספורט ולמחקר ע"ש ריבשטיין במכון וינגייט, מנהל הפורום: "חיים וספורט".
