בדיוק לפני שבועיים התקיים טריאתלון נשים. הים נרגע. המספרים הכתובים על הידיים והרגליים נעלמו במקלחת מעצמם. החיים חזרו לשגרה. התאוששנו. הפנים למטרה הבאה. אך… העצמה, החוויה, הניצחון, הם חתומים בליבנו, בליבי.
כל שנה מיוחדת. כל שנה שונה. כל שנה מפתיעה בשפע האחווה הנשית, בשפע התמיכה ההדדית, בשפע החיבוקים, בשפע החיוכים, האנרגיה המחשלת, ההנאה. גם השנה.
"ליד האושר של מפגשי הכנה עם יותר מ-400 נשים, חוויתי עצב ותסכול על המצב הפיזי שלי" | צילום: צלמי שוונג
"כולם ראו את הדמעות הלא פוסקות שלי"
זה הסיפור האישי שלי. בשנה שעברה השתתפתי בשלשה עממי, שבועיים וחצי אחרי ניתוח להסרת גידול בראש. היה לי משא ומתן עם המנתחת הנוירוכירורגית, מה מותר לי ומה אסור. השנה נרשמתי לספרינט. עקב חולשה ומגבלות, עברתי לעממי ואז חזרתי לספרינט, ואז…בום, עוד תקופה של כאבים. ליד האושר של מפגשי הכנה עם יותר מ-400 נשים, חוויתי עצב ותסכול על המצב הפיזי שלי. ואז, הפיתרון של שחייה בשלשה במרחק הספרינט, יחד עם חנה שתרכב ומור בריצה, חברת נפש, שמתמודדת עם תופעות לוואי של סרטן גם היא. גם זה לא היה בטוח. הכאבים גברו, החששות גם הן. התייעצויות מכל עבר שגם לא אכנס למים המכים את הגב הכואב… ואז… הים הסוער, שמנע מכולנו לשחות, כאילו תמר בתי שומרת עלי, ושכל שאר ה-1299 נשים יצטרכו להתחשב בי… (האמת? לא תמר החליטה, אלא המצילים שאסרו עלינו בצורה מוחלטת להיכנס לים, שטבע בו יום קודם שוחה. שהצליחו להחיות אותו).
עוד כתבות טריאתלון
צפו בסרטון || מה עושים כשהידיים נרדמות ברכיבה?
כך תנהלו את תחרות הטריאתלון שלכם בצורה המיטבית והמדויקת
10 דברים מוזרים שאנשים עושים בטריאתלון
מודה מעומק לב לחנה ומור שאפשרו לי להשתתף, שתמכו בי פיזית בהליכה במים – כן, אני ברדודים, אף לא מים עד המותניים, כשאר המשתתפות. כולם ראו את הדמעות הלא פוסקות שלי ושל מור, בתמיכה והניצחון ההדדית שלנו. ולמה מלכה ליום אחד? כולנו מלכות. המשפחה סביבנו, מעודדים אותנו, מכינים לנו שלטי הצלחה ואהדה! המתנדבים בני המשפחה וחברים שלנו. כל מילת תמיכה ועידוד מהמארגנים, הרמפה מהים, הכל בשבילנו וגם בשבילי.
"אני מרבה להגיד, להוקיר, לברך את החברים הטובים בחיים שלי" | צילום: צלמי שוונג
ומי היתה המלכה המנצחת הכי צעירה השנה? בת שנתון ה-8? מעיזה, מוכנה, ב"זון" של תחרות? מיקה תמר, הנכדה הבכורה שלנו, בת לאורן ועדי, אחות גדולה לסהר, בן ה-4.5 וברק בן ה-3 שבועות. ילדה מאוד ספורטיבית אך לא התעניינה בטריאתלונים, עד שראתה את כל המתאמצים והמסיימים בישראמן בסוף ינואר השנה, כולל אבא שלה ואנחנו. היא הכריזה שהיא רוצה להירשם לטריאתלון נשים! כמה נחת וגאווה לראות אותה על קו הזינוק, עומדת בנחישות, פוחדת מהים, עוברת את המרחק בתמיכת יד של עולם המים, ונהנית. כיף לה. תמר כבר לא יכולה להשתתף בעצמה, אך מייצגת אותה בכבוד וממשיכה את דרכה.
אני מרבה להגיד, להוקיר, לברך את החברים הטובים בחיים שלי. בטריאתלון נשים השנה, חבר טוב עקב אחרי לכל מקום עם כסא מלכות! כסא גבוה מרופד, הכסא היחיד שאני יכולה לשבת עליו בנוחיות. כסא כבד. מעץ. שלו, של המשפחה. אחד אצלי בבית, ואחד סוחב לכל מקום, שאוכל לשבת על חוף הים בין זינוק לזינוק. ברח איתו כשהים גלש קרוב מדי אליו. הזיז על החוף שאוכל לעודד את הנשים היוצאות מהמים, ליווה אותי לשטח ההחלפה, בנקודת עמדת עידוד של נשות הספרינט. עמד לידי בראיון בטלוויזיה, והביא אותו לטקס הסיום. עמד, עקב, עניו, סבלן, תומך, אוהב. גם הביא לכל מקום את הקב, לתקופות של כאב, שנאלצתי להיעזר בו. פשוט עשה אותי מלכה ליום המיוחד. תודה דוד!
"עכשיו הים רגוע כמו נפשי"
הגעתי לטריאתלון הזה ברגשות קצת מעורבים. השנה הראשונה שהעברנו את אחריות הארגון לגורם חיצוני, לשוונג. השנה הראשונה שאנו, דני ואני, לא הובלנו לבד את אחריות הארגון על כתפינו. השנה הראשונה שלא עניתי ל"צור קשר" של האתר לבד, אלא התברכתי בעזרה של רותי, שענתה בסבלנות לכל פונה בנימה המעודדת, התומכת, האישית, כמו שלי. זו שנה הראשונה שהרגשתי, לפעמים, קצת מנותקת מהעשייה, כשנאלצתי להישאר בבית עם הגוף הכואב. לא הייתי בכל האימונים הפתוחים. לא הייתי בכל השעות של הכנת השקיות והכל התנהל למופת גם בלעדי! זו השנה הראשונה שלא הייתי בכל התדריכים המרכזיים וחלוקת הערכות והשקיות. תחושה ממש מוזרה עבורי.
כל שנה מפתיעה בשפע האחווה הנשית, בשפע התמיכה ההדדית, בשפע החיבוקים | צילום: ניר עמוס
אך, כשהגעתי מוקדם בבוקר לחוף הים, כשראיתי וחשתי את האנרגיה, המתח, הציפייה… מיד הייתי בתוך עוצמת החוויה ונאנחתי בשמחה. הקסם של טריאתלון נשים קיים ואני חלק ממנו. גם החלק של הלקויים – כמו כל שנה, יש מקומות ברורים שחייבים ללמוד לקח ולשפר אותם – השנה למשל היו אלו השירותים ומידות החולצות.
תודה לכולן. הוותיקות שכל שנה עוזרות להכין ומשתתפות, לחדשות שהעזו להאמין בעצמן, להתאמן ולהגיע לקו הזינוק. לכל אחת שארגנה מפגש הכנה, בעברית ובאנגלית, לכל מאמן ומאמנת שפתחו את לבם ואימנו את מאות הנשים באהבה ובמקצועיות. תודה לכל משתתפת, תודה לכל מתנדב ומתנדבת. תודה ולהתראות בשנה הבאה!
ואיך הים שבוע אחרי הטריאתלון? רגוע כמו נפשי.
עדיין לא חברים של שוונג בפייסבוק? הצטרפו עכשיו וקבלו את כל התכנים הכי מעניינים
