סווטלנה בחמנד אלופת ישראל בשנים 2007/8 בריצת 10,000 מטרים – 35:50:66 דקות, ו-10 ק"מ וכביש – 35:06 דקות, מספרת על ההכנות לקראת המרתון הראשון שלה
 

מאת:שוונג תקשורת

מתי התחלת לרוץ?
התחלתי לרוץ בגיל 23. לאחר שסיימתי את לימודי התואר הראשון בסיעוד ,התפנה לי זמן והחלטתי לפנק את עצמי ונרשמתי לחדר כושר. באימונים בחדר הכושר פנו אלי כל הזמן מתאמנים והמליצו לי ללכת להתאמן עם מאמן ושחבל שאני "שורפת" ככה את המסילה. החלטתי פעם ראשונה לצאת ולהתאמן באצטדיון שם הכרתי את המאמן אבבה איתו התחלתי להתאמן. מהר מאוד נסחפתי לאימונים ולריצות והתחלתי להתחרות ולהתאמן בטריאתלון במקביל לאימוני ותחרויות הריצה. אחרי שהתחרתי בטריאתלון במשך 3 שנים הגעתי לשלב שבו הבנתי כי אין לי לאן להתקדם בענף: מבחינה כלכלית ההשקעה בציוד ותחרויות מאוד גבוהה ומבחינת תארים השגתי את תואר אלופת ישראל.

הייתה לי תקופה של התלבטות, כאשר בתקופה זו זכיתי באליפות ישראל ב-10 ק"מ והזמינו אותי להתחרות בגביע אירופה התחלתי יותר ויותר להתמקד במקצוע הריצה והבנתי כי יש עתיד באתלטיקה בה פחות "מתפזרים" ואפשר להתמקד במקצוע ספציפי. בנוסף יש יותר אופציות להתחרות בחו"ל ואם מציגים התקדמות ישנה גם תמיכה מהאיגוד.

לאחר שחלטתי להתמקד בריצות ארוכות התחלתי להתאמן עם המאמן הכי טוב בארץ לריצות ארוכות לפי דעתי: אילייה בר זאב. באימונים עם אילייה המשכתי להתקדם ולשפר תוצאות כאשר במקביל עדיין עבדתי משמרות בבית החולים.

כיום הגעתי למצב בו אני לא עובדת וזה מאפשר לי להתאמן בצורה המקצועית ביותר. כל זאת בזכות תמיכה של גורמים שונים כמו איגוד האתלטיקה ופרויקט הנשים המאפשרים לי לנהל אורח חיים מקצועי. מקור תמיכה חשוב ונוסף הוא בעלי שעוזר ותומך בי כל הזמן לאורך כל הדרך. הבית כולו מגויס ומשועבד עד כמה שניתן בכל התחומים למען ההתקדמות שלי באתלטיקה, אם זה בנושא תזונה אנו מקפידים לאכול את המון הכי טוב בעלי דואג לי לשעות מנוחה והתאוששות דבר שלא היה אפשרי לפני כן בתקופה שבה עבדתי כאחות במחלקה כירורגית בין המשמרות. אפילו הכלבה בבית היא כלבה אצנית המלווה אותי באימונים…
 
לא ממזמן חזרת מפציעה שמנעה ממך להתאמן ולהתחרות. אך את מתמודדת עם פציעות?
פציעה זו תקופה מאוד קשה לכל אתלט, ולאורך שנותיי כאתלטית נפצעתי הרבה. בזמני פציעה אני מתאמנת הרבה באופניים, שחייה ותרגילי כוח, כאשר באימונים אלו אני נעזרת במה שלמדתי בטריאתלון ואני מצליחה להגיע למאמצים גבוהים באימונים אלו. מה שהכי עוזר בתקופות כאלו זה התמיכה והעזרה של האנשים הקרובים אליך והחיזוקים של המאמן שמעודד ומחדיר מוטיבציה. בתקופות כאלו צריך להיות חזקים במיוחד מפני שאפשר להיכנס בקלות לדיכאון בגלל חוסר באימונים וכתוצאה מכך חוסר באנדורפינים ומתחילים לא לשמור על התזונה ואפשר להתדרדר מאוד בקלות, לכן בתקופה כזו צריך להיות חזקים ולעודד את עצמך להזכיר לעצמך שזה מתישהו יגמר ושזו לא הפעם הראשונה השנייה או האחרונה ובסוף כאשר תקופה ו מסתיימת אתה מרגיש מחוזק יותר שלא ויתרת ולא נשברת.
 
מה יש לך לומר לאתלטיות צעירות המתחרות בריצות ארוכות?
ריצות ארוכות הם תחום מאוד טובעני, אין הרבה רצות למרחקים ארוכים בארץ, ההשקעה הנדרשת בריצות ארוכות היא שונה מזו של הקצרות אליהן קל יותר להתכונן. באימונים לריצות כמו מרתון אפשר להגיע ל 180-200 ק"מ בשבוע כלומר 30 ק"מ ביום דבר שמצריך 2 אימונים ביום ולא לכל אישה יש את התמיכה והאפשרות לקיים שיגרת אימונים וגם לטפח קריירה וחיי משפחה.

חשוב מאוד לא להתייאש . מי שמאמין במטרה בסוף משיג אותה. אפשר לראות כדוגמא את נילי אברמסקי שמתאמנת הרבה שנים למרות שהיו תקופות שלא האמינו בה והיום היא עדיין מתחרה וזוכה בתארים רבים. היא יכולה להוות חיקוי לבנות צעירות להתמדה והשקעה כי ספורט זה לא רק כישרון , צריך לעבוד הרבה עם הראש ולהראות חוזק והתמדה, כי תוצאות לא באות בשנייה, תוצאות מגיעות לאחר שנים של בנייה הדרגתית מדרגה אחרי מדרגה וחשוב שגם מאמנים יבינו את זה.
 
מה לדעתך יכול לעזור לספורט נשים בארץ?
כיום יש יותר ויותר מודעות ותמיכה בספורט הנשים, ישנה תמיכה מספורט ההישגי ומפרויקט הנשים ואלו דברים שבהחלט אמורים לשפר ולקדם את האתלטיות בארץ. יש הרבה כישרונות בארץ ששווה להשקיע בהן ולבנות בסיס טוב שיוכל להתפתח בהדרגה והתוצאות יגיעו בזמנם.
 
מה המטרות שלך לשנת 2009?
מרתון. אני מחכה ומצפה להתחרות במרתון ומתאמנת קשה מאוד בשביל זה ולמרות הפציעות אני לא מוותרת ומחכה להוכיח את עצמי במרתון.