האם יש דרך נכונה לרוץ?. רבים טוענים כי ריצה היא הפעילות הטבעית ביותר אך מרבית הרצים סובלים מפציעות. הפער הזה שימש כר פורה למגוון תיאוריות, המנסות לגשר עליו בקומבינציה של עובדות ודעות, מלוות במערכת שיווקית פורייה. מטרת סידרת מאמרים זאת לנסות ולתת תשובות בהתבסס על הידע המדעי הקיים כיום

מאת:ד"ר רוס טאקר תרגום: תומר גמינדר

מבוא      חלק 1     חלק 2    חלק 3     חלק 4     סיכום

ריצה היא פעילות בסיסית, נכון? אם אתם מחפשים משהו טכני אתם הולכים לשיעורי ריקוד או מצטרפים לכיתת קרטה, היכן שהמאמן ילמד אתכם כיצד לבצע את הפעילות. אפילו שחייה היא ספורט בו המאמן יעמוד לצידכם וידגים את תנועת היד הנכונה, תנוחת הגוף, השימוש ברגליים וכו'. אבל בריצה זה מולד, אנחנו פשוט עושים זאת (סליחה, פיל וחבורת נייק) נכון?

לא נכון … ובכן, לא נכון. לפי המגמה, הפושה בקרב רצים ומומחי ריצה, כאשר מביאים "טכניקות ריצה" המתוכננות להפוך אתכם ל:
• מהירים יותר
• פחות מועדים לפציעות
• יותר יעילים בזמן הריצה

טכניקות ריצה אלו, ה-Pose running Method, וטכניקת ה-Chi running, שתיהן (ולא רק הן) מעלות טענות אלה. ניתן לקרוא הכול על טענות אלה כאן וכאן.

רצים – הקהל הטבעי לטענות אלה? או קורבנות של הייפ שיווקי?
במבט ראשון, וכאשר קוראים בפעמים הראשונות, זוהי בהחלט גישה מושכת. מדוע? מכיוון שניראה שרצים לעולם נאבקים במגוון רחב של פציעות. ואיזה רץ אינו מחפש לרוץ מהר יותר מבלי להוסיף 30 ק"מ לאימונים השבועיים שלו. ולכן האפשרות שבאמצעות "לימוד" טכניקת ריצה ניתן להפוך למהיר יותר ופחות מועד לפציעות פשוט טובה מכדי להתעלם ממנה. בדברי מתוך הידע שלמדתי על שיווק, התפיסה הבסיסית מאחורי שיווק היא זיהוי צורך, ואז מתן מענה עם רווח. הצורך בברור קיים.

פציעות ריצה – נפוצות יותר ממה שאתם חושבים
האם אתם יודעים, לדוגמה, שהסיכוי של רץ להיפצע בשנה נע בין 40% ל-70%? במילים אחרות, בין 4 ל-7 מכל 10 רצים יפצעו מדי שנה! לדוגמה, מחקר של van Middelkoop מצא כי 55% מכלל הרצים נפצעו במהלך האימונים למרתון עירוני. מחקרים אחרים העלו תוצאות מדאיגות אף יותר – 90% מהרצים נפצעים מדי שנה באימונים למרתון!

"בין 4 ל-7 מכל 10 רצים יפצעו מדי שנה!" – למצולמים אין קשר למאמר
צילום: זאב שוורץ

אולי אתה אחד מהם – בזמן שאתה קורא זאת, אתה נאבק בשין ספלינט, כאבי בירכיים, בעיות ITB, שברי מאמץ, שרירים מתוחים … רק תגיד שם, ורצים סובלים מזה! המשמעות היא שיש צורך אדיר במשהו שיפחית את הפציעות. "מכשיר אנטי-פרונציה מגביל את התנועה של כף הרגל, ומפחית את הסיכון לפציעה בבעלי פרונצית יתר", או "שיכוך בחלק הקדמי של הרגל ובחלק האחורי מפחית את המכה ואת הסיכון לפציעה" וכך הלאה.

הבעיה היא שתעשיית הנעלים כמעט ולא שינתה את סטטיסטיקת הפציעות. לכן מספר הפציעות היום דומה מאוד לזה שהיה בשנות ה-70! כל השיפורים הטכנולוגיים, כריות אוויר, רפידות ג'ל, וכל שאר הטכניקות האקזוטיות (torsion devices, straight lasts, medium lasts, roll bars),  שינו במעט מאוד את המספרים.

כמובן, ניתן לטעון שהרבה יותר אנשים רצים היום ולכן זו אוכלוסייה שונה, מזו של שנות ה-70, כאשר רק רצים מוכשרים גנטית היו משתתפים במרתונים. זה דיון אחר לחלוטין, ואולי שווה יהיה לחזור בעתיד ולראות כיצד נעליים נלחמו וסייעו בהפחתת הסיכון לפציעה.

הערכת העדויות המדעיות לטכניקות ריצה
הנקודה היא שפציעות קורות לרצים כל הזמן ועתה יש לנו את טכניקות הריצה השונות הטוענות לפיתרון של כל הבעיות העומדות בפנינו. הנקודה, שאני מעלה בפוסט זה, היא שמה שאתרים אלה עושים הוא מה שעשו ועושות חברות הנעליים במשך שנים רבות.

האם הסגנון של רצי העילית הוא הנכון והמושלם?- למצולם אין קשר למאמר.
צילום: זאב שוורץ

זו הזווית השיווקית: אתר את הצורך, הבטח פיתרון ולא תצטרך למכור יותר לעולם, המוצר/צורך ימכרו בשבילך! "אתה יכול לרוץ מהר יותר, ביעילות טובה יותר ולהיפצע פחות" נשמע טוב מכדי להיות אמיתי, אבל איפה אני נרשם?!!!

צריך להתמודד עם העובדות – המחשבות שלכם מבורכות!
מה שאנו צריכים לעשות עכשיו הוא למצוא את הזווית המדעית. לכן, מה שנעשה במהלך השבועות הקרובים, הוא לבחון את טכניקות הריצה האלו במעט יותר פרטים ולהעריך את הטענות שהן מעלות. היכן הן טועות? … או צודקות?
המאמר יתחלק על פני מספר חלקים, כדי להימנע ממאמר מאוד כבד וארוך! אבל אתם מוזמנים להמשיך ולעקוב. אני בטוח שרבים מכם התנסו ב-Pose או Chi, או אולי טכניקה אחרת שלא הזכרתי, ויהיה מעניין לשמוע את תגובתכם וניסיונכם.

 המאמר תורגם מהאתר– The Science of Sport

ד"ר רוס טאקר
בעל תואר ד"ר בפיזיולוגיה של האימון ותואר שני במנהל הספורט מאוניברסיטת קייפ טאון. תחום העניין העיקרי של רוס ביישום המדע להישגים, אצל ספורטאי עילית ומערכות ספורטיביות ובגישור הפער בין מדע למסחר. הבלוג של רוס נועד לשרת מטרה זו על ידי גישור הפער בין המדע ליישומו אצל האתלטים בעזרת המאמרים, אימון והסברה. חי בקייפ טאון, דרום אפריקה, שם הוא מבלה את מרבית זמנו כמרצה בכיר במחלקת מדעי האימון ורפואת ספורט. עובד עם קבוצות ספורט וספורטאים אולימפיים.

קישורים: ריצה, מרתון