בגיל 7, כשמרסל סטאל הוציא את ראשו לראשונה מזה שנתיים וחצי ממקום המסותר בו התחבא מפני הנאצים, הוא גילה שיש בחוץ עולם שלם, שמיים, פרחים, עצים והוא פשוט התחיל לרוץ. מאז ועד היום, כשהוא כבר בן 80, לא הפסיק לרגע. מרסל הוא מחלוצי ענף הטריאתלון בישראל ולא הפסיק להיות פעיל לרגע. את אהבתו לספורט הנחיל גם לילדיו, גל ורואי וכמובן לנכדים.

בגיל 80 ממשיך לרוץ | צילום: אלבום פרטי

עוד כתבות שנושא
"אני מתכננת לשבור שוב את שיא המסלול בישראמן ששייך לי"
דן אלתרמן: "השנה הצבתי רף גבוה בישראמן"
7 טיפים תזונתיים לאנשי ברזל

ביום שישי עומד מרסל להשתתף בחצי ישראמן אילת לצד נכדו, אביב בן ה-14 שישחה ובנו, רואי, בן 46, שירכב על אופניים. מרסל יקנח את התחרות בריצה של חצי מרתון, "בגיל 7 יצאתי החוצה מהמרתף. מאז אני רץ ושוחה. נולדתי באמסטרדם ושם שחיתי באגמים, רצתי בשדות. התאמנתי בקבוצת שחייה באמסטרדם כשהגעתי לארץ התאמנתי בנבחרת ישראל בג'ודו, יש לי חגורה שחורה. יש לי זמנים בחצי מרתון של 1:15 שעות, אבל לא הביא אותי לפודיום כי לא היו קטגוריות גיל, הכל היה מקצה כללי".

"אני זוכר איך בילדות שלי רצתי בפרדסים" | צילום: אלבום פרטי

בשנת 1958 עלה מרסל לישראל, הקים משפחה והצליח להדביק בחיידק הספורט את בנו רואי, "אני זוכר איך בילדות שלי רצתי בפרדסים", נזכר רואי, "גם הילדים שלי נולדו לזה, אביב בני הבכור הוא שחיין ומשתתף באליפויות ישראל והקטן, בן 9, בעולם הג'ודו".

אביב, נכדו של מרסל התאהב במים כאשר הוא מקבל רוח גבית חזקה ותמיכה מהבית בשילוב עם סבא שמעודד ודוחף אותו קדימה. למרות שגם אביב נולד לתוך עולם הספורט כאשר הוא מלווה את אביו בתחרויות ישראמן, ריצה וטריאתלון, זו הפעם הראשונה בה הוא בעצמו ישתתף בתחרות. אביב מרגיש גאווה גדולה על השלשה המיוחדת, "רוב החברים שלי מופתעים", אומר אביב.

על הפודיום עם הנכד אביב שישחה בישראמן | צילום: אלבום פרטי

בשנים האחרונות מתחרה רואי בעיקר בטריאתלון ומתאמן בטרייהרד תחת שרביטו של המאמן תום מרמרלי, השנה הוא נרגש במיוחד להתחרות יחד עם בנו הבכור, "הנה סוף שוף אביב הגיע לגיל המיוחל בו הוא יכול להשתתף. אני מחכה לזה שנים רבות, אביב מתאמן מאוד קשה ועבור אבא שלי זה סגירת מעגל עבורו ששלושה דורות של ניצול שואה מגיעים. אני באמצע, מלמעלה יש את אבא שלי שבנה אותי וליווה והוא המנצח הגדול של החיים האלו את הנצים ומתחת את דור ההמשך שממשיך את דרכו".

"המודעות לחשיבות הספורט זורמת בורידים שלנו", רואי סטאל | צילום: צלמי שוונג

שלושתם מחכים כבר להגיע לקו הסיום אך עם זאת מרגישים חשש מפרץ הרגשות שמכיל המעמד, "עבורם זה מאוד מרגש", אומר מרסל, "הם רואים בי את המוביל שלהם. עבורי זה מאוד מרגש שדור ההמשך עושה את הדבר שאני כמעט הכי אוהב, אחרי אשתי והמשפחה. הכל אצלי זה בצל שנות הארבעים. נפרדתי מהורי בגיל ארבע ונכנסתי למסתור. שבוע אחרי הם כבר לא היו בחיים והם מלווים אותי כל הזמן, יום ולילה, אני לא יודע אם הם דוחפים אותי או שאני דוחף את עצמי שהסיפור שלי לא יהיה דומה לסיפור שלהם".

"יש לי זמנים בחצי מרתון של 1:15 שעות" | צילום: אלבום פרטי

אין הרבה אנשים בגילך שרצים, רוכבים ושוחים כך, האם אתה מרגיש שזה סוג של ניצחון?

"כן, אני מרגיש את זה. אני לא מוותר, אני מאמין שאסור להיכנע ואני לא נכנע".

עבור מרסל, הספורט הוא הרבה מעבר לאורח חיים בריא, "הספורט הוא דבר שמחזק לא רק את הגוף אלא גם את הנפש ומאפשר לשרוד את הימים הכי קשים שאפשר להעלות בדמיון, זה עוד אחד מיתרונות הספורט", מסביר רואי.

האם אתם מאמינים שהספורט המשפחתי מגבש אתכם יותר ממשפחות אחרות?

"חד משמעית", אומר רואי, "אביב מצליח לבצע את העיסוקים הספורטיביים שלו כשחיין רק בזכות זה כי יש מודעות". "ההתגייסות של כולם לעניין זה הגיבוש האמיתי", הוא מוסיף, "המודעות לחשיבות הספורט זורמת בורידים שלנו ואבא שלי הוא אבן היסוד של הכל, הוא אחד מעמודי התמך, לא רק עבורי, גם עבור אביב. הוא הולך איתו לאימונים, יושב ומחכה לו, מדבר איתו. ספורטאי לא יכול להצליח אם אין לו סביבה מגובשת סביב הספורט".