משלחת השחייה למשחקים האולימפיים בפריז הייתה יכולה להתגאות בלא מעט הישגים בתוך המים, אולם דווקא הסיום של המשחקים היה חמוץ במיוחד, עם אי ההתייצבות של אנסטסיה גורבנקו לגמר ה-200 מעורב אישי, למרות שאחת השחייניות חלתה והותירה מסלול פנוי. היום (חמישי) נפתחה תיבת פנדורה של ממש בכל הנוגע להתנהלות המשלחת, כאשר דניס לוקטב דיבר בגלוי בכל כלי התקשורת על הנושא וביקר בחריפות את ההתנהלות המקצועית, ואחריו עשו זאת שחיינים נוספים.

עיקר טענותיהם של חלק מהשחיינים, אשר לוקטב היה היחיד שפתח אותם בשמו, היו נגד הניהול המקצועי של המשלחת. בין הדברים שאמר: "חלק מהצוות שנסע איתנו לפריז לא היה מקצועי. חלק מהאנשים לא היו אפילו באליפויות אירופה. גם אם אחד מהם ניסה ורצה לעזור, הוא לא הצליח כי הוא לא עמד בלחצים. זו הייתה תחרות בינונית שלנו. מספיק שהייתה בינונית פלוס, אז היינו מסיימים עם ארבעה גמרים. במצב הנוכחי יש שחיינים שרוצים לפרוש. באופן אישי, אם הצוות הזה ממשיך איתנו הלאה, זה מוריד לי את כל החשק להמשיך".

דניס לוקטב | צילום: סימונה קסטרווילארי, איגוד השחייה

לוקטב, וכך גם שחיינים נוספים, מרגישים שיש ניסיון של האיגוד להתנער מאחריות על אי הגעתה של גורבנקו לאותו גמר, ולהפנות אצבע מאשימה לכיוונים אחרים. אלא שברור לכל, גם בתוך הנבחרת וגם מחוצה לה, כי האחריות היא אך ורק על צוות הנבחרת בשטח, שלא עמד בנהלים, לא מתוך זדון, אלא בעיקר מתוך רשלנות וחוסר ניסיון במעמדים הללו.

שיאן ישראל -200 חופשי הזכיר בדבריו גם את אחד מהמאמנים שלדבריו "לא באמת בא לעזור לנו. הדבר היחיד שעשה זה לקנות מזכרות" וכן את מנהלת הנבחרת חסרת הניסיון שלא הבינה את התפקיד ולא הצליחה לסדר את נושא ההסעות ואת ההבנה כי לכל אחד מהשחיינים לו"ז מעט שונה. לוקטב, יש לציין, היה דווקא מהשחיינים שעמדו בציפיות המקצועיות, כאשר העפיל לחצי גמר ב-200 חופשי וסייע לנבחרת השליחים לעלות לגמר 4X200 חופשי, ואולי בשל כך הרגיש בנוח יותר לדבר, כשהוא מספר שחש שהוא עושה זאת מתוך שליחות למען שאר שחייניות ושחייני הנבחרת.

מי שיצא אחריו ודיבר נגד ההתנהלות היה תומר פרנקל, שסיפר לערוץ הספורט: "״יש אנשים טובים באיגוד, אבל לצערי מאז שהעזיבו את אמיר טיטו ואהוד סגל, גם האיגוד וגם אנחנו הנבחרת המקצועית, נכנסו לסוג של טלטלה. טלטלה בלי המשכיות. כן יש מאמנים טובים בארץ, אבל המצב לא היה אידאלי, לא מספיק מקצועי. בשנה האחרונה התחילו הדברים לזוז קצת בכיוון יותר חיובי לעומת השנתיים האחרונות, עם סיפוק מנהל לנבחרת, אבל זה לא מספיק כשמדברים על אולימפיאדה.

אנסטסיה גורבנקו | צילום: סימונה קסטרווילארי

עוד הוסיף: "כל הטלטלה של להחליף כל כך הרבה מנהלים, וזה שלא היו לנו אנשים קבועים במחזור האולימפי הזה, זה פשוט היה נוראי. את מנהלת המשלחת שהייתה בפריז אפילו לא פגשתי לפני המשחקים בכלל. לא הייתה לי התנהלות כלשהי איתה, אני לא מכיר אותה, וזה גם משהו".

גל כהן גרומי היה השלישי לדבר, כשבכתבה ב"הארץ" סיפר: "היו הרבה דברים לקויים בכל הסדר והארגון של מה שעשינו ואיך שהגענו לשם. ההתפרקות של האיגוד מבפנים, וחוסר היכולת לנהל את הנבחרת הישראלית בשחייה, הורגשה מאוד. לא יכול להיות שאתה נותן לבן אדם אחד (אייל עילם), שהוא בן אדם טוב מאוד וניסה לעשות את העבודה הכי טוב, לנהל שישה או שבעה אימונים שונים במקביל באותו זמן. זה לא עובד, אין אף מאמן בעולם שיכול לעשות את זה".

למותר לציין כי הטענות לא מגיעות בריק. התנהלות איגוד השחייה זוכה לביקורת לאורך כל השנתיים האחרונות (ואף יותר מכך). בצד הניהולי, קרבות פוליטיים קשים הובילו לכך שהאיגוד כזכור לא קיבל אישור ניהול תקין, ואף עומד כנגדו קנס משמעותי אותו הוא עשוי לשלם על איחור בהגשת הדוחות. יו"ר האיגוד מיקי חליקה התפטר ובמקומו מונתה עדי ביכמן כמ"מ, מה שהרגיע את הרוחות כלפי חוץ, אולם לא כלפי פנים.

בצד המקצועי, כפי שציין פרנקל, רבים מהאנשים שליוו את הנבחרת עזבו או הועזבו במהלך הקמפיין האחרון, כשמרביתם מאסו בהתנהלות הלא מקצועית ובהתערבות הבוטה בהחלטות.

תומר פרנקל | צילום: סימונה קסטרווילארי

מי שמונה, כפי שציין גרומי, להוביל את הנבחרת הוא אייל עילם, שנכנס לתפקיד עם מוטיבציה גדולה והרבה כוונות טובות. אלא שכבר מהיום הראשון הוא זכה לביקורת מתוך ההנהלה על כל החלטה שקיבל (כולל תוך כדי המשחקים) ואין ספק שכך קשה  מאוד לפעול. נציין כי בשום שלב עילם לא קיבל את התואר "מאמן נבחרת ישראל" וכך גם לא קיבל את הסמכות לקבלת החלטות באופן עצמאי. למעשה, הטייטל "מאמן נבחרת ישראל" לא היה מאויש כלל במשלחת לפריז, וכך, מסתבר, זה גם היה נראה.

כפי שנכתב לאחר המשחקים כאן בשוונג, התחושה היא שכמעט כל נבחרת ישראל עדיין לא הגיעה לשיאה. פרט לד"ר אנדי מורז בת ה-32, כל שאר השחיינים על הנייר יכולים וצריכים לשאוף לעוד קמפיין אולימפי אחד לפחות. אלא שלפחות כרגע, כלל לא בטוח שרבים מהם יעשו זאת. כמעט כל הנבחרת לומדת ומתאמנת בליגת המכללות האמריקאית, ורבים מהשחיינים מסיימים ללמוד בתום השנה הבאה. האם לאחר מכן ימשיכו עוד שלוש שנים להתאמן עד המשחקים בלוס אנג'לס? לפחות כעת, זה עדיין לא ברור, בפרט במצב הבעייתי בו נמצא איגוד השחייה בימים אלה ואי הוודאות בנוגע לעתיד.

לאחר הדברים שאומרים השחיינים, בין אם לציטוט בשמם ובין אם לאו, ההמשכיות אליה כל כך שאפו בשנים האחרונות עומדת בספק, ואם לא ייעשו שינויים דרסטיים בשנה הקרובה, זו תהיה בכייה לדורות על אובדן הדור המוכשר ביותר שידעה השחייה הישראלית, כנראה מאז ומעולם. השחיינים מקווים כי לא מאוחר לתקן, וכי באיגוד יסיקו את המסקנות ויתעשתו בקרוב