מה ההבדל בין שף לטבח? טבח מבשל תבשיל אחד לאחד לפי מתכון הוראות מוכנות מראש, בעוד שף חושב והוגה את התבשיל, בעודו מנסה להגיע להתאמה לצורך ולרצונות האינדיבידואלים של הלקוח שלו. כשאתם מגיעים לטיפול עם בעיה מסוימת, צריך לצפות שהפיזיותרפיסט ינהג באופן דומה וינסה לאבחן את הבעיה על פי הנתונים שלכם ולא רק על פי פרוטוקול כללי מוכן מראש. חשוב לקחת בחשבון פציעות קודמות, כאבים קודמים, ניתוחים בעבר, לשאול ולבדוק את כל המנגנונים המשפיעים על הבעיה עליה אתם מתלוננים.
דוגמאות בהן נתקלתי בקליניקה:
1. פציעת ריצה: מטופל שמתאמן בריצה התלונן על כאב גב תחתון בצד שמאל שקדמו לו סדרת נקעים חוזרים בקרסול שמאל והגבלה בטווח התנועה של הקרסול. זה הצריך הסתכלות גם על הקרסול, הברך, הירך ולא רק הסתכלות נקודתית על הגב. מכיוון שאם הקרסול לא יציב ומצריך יותר מאמץ לייצוב התנועה ממקומות אחרים כמו האגן והגב, טיפול רק באגן ובגב יעזור אולי נקודתית אבל לא יפתור את הבעיה.
2. פציעת חדר כושר: מטופל מתאמן בחדר כושר, התלונן על כאבים בכתף, אבל גם סובל מאסתמה עם התקפים כל יום. טיפול נקודתי לכתף לא יספיק כאן אלא יצריך גם התבוננות לדפוס הנשימה שלו והתייחסות למנגנון הנשימה ותרגילים בהתאם. זה משום שמטופלים אסתמתיים נוטים לייצר טונוס שרירי גבוה בחגורת הכתפיים בגלל הקושי בהוצאת אוויר וזה עלול ליצור עומס יתר על הכתף עצמה בזמן תנועה ואימון.
3. פציעת ברך: מטופל שהגיע וביקש "פיזיותרפיה לברך", עבר שני ניתוחים לרצועה הצולבת. הצלקת הניתוחית היתה רגישה מאוד, חולשה ניכרת בשרירי האגן, הישבן ובקושי מסוגל לעמוד על רגל אחת יותר מכמה שניות. עבר פיזיותרפיה בשלוש מקומות שונים לפני כן ואף אחד לא דיבר איתו עדיין על הקשר בין כל הגורמים האלו. פשוט נתנו לו תרגילים גנריים כמו סקוואטים ומכרעים אותם הוא מבצע אחרת לגמרי בהשוואה לצד הלא מנותח. אף אחד לא הסתכל איך הוא מבצע אותם (לטענתו) ועכשיו הוא מיועד לניתוח שלישי. היום אנחנו חודשיים אחרי, הבחור רץ, בלי כאבים, ברך יציבה לחלוטין והוחלט לדחות בשלב זה את הניתוח. עיקר הדגש בטיפול היה על תבניות תנועה ואיכות של תנועה, לא רק כוח.
לא מטפלים רק ב"פציעה"
חייבים להבין כי פיזיותרפיסט טוב איננו מטפל רק ב"פציעה", אלא בבן אדם שסובל ממנה. לדוגמה פיזיותרפיה לברך של מטופל בשם אבי, מצריכה גישה שונה מפיזיותרפיה לברך של המטופל משה. שניהם אולי לא עברו פציעה טראומטית ורק סובלים מכאבים באותו אזור, אך אבי סובל מהבעיה שבוע ומשה סובל כבר שנה. אבי לדוגמה מתאמן 7 פעמים בשבוע, רץ 10 ק״מ כל פעם, עובד בעבודה עם לחץ גבוה, ישן 4-5 שעות בלילה ומאוד שקדן בכל הנוגע לתכנית האימון והטיפול שלו. בעוד משה מתאמן אולי פעמיים בשבוע, חי חיים רגועים יותר, אך גורר שבר ישן בקרסול שלא טופל כהלכה ומגביל את התנועה בקרסול שמשפיע על כל דפוס התנועה של הגוף ומצריך חלוקת עומס שונה. בנוסף, הוא לא משקיע כל כך בתכנית האימון והטיפול של ומצפה פתרון קל מהיר וזריז לבעיה.
טיפול הפיזיותרפיה לברך של אבי מצריך שינוי גישה כללי לשגרת האימונים שלו, הדרכה לוויסות האימונים שלו, הסבר על מנוחה בין אימון לאימון, הבנה שמחסור בשינה משפיע על היכולת שלו להתאושש מאימון לאימון. בדיקה של היכולת של השרירים שלו בכלל לשאת את משקל הגוף שלו כי רוב הסיכויים שהם עובדים מעבר ליכולתם ולפיכך להיחלש עם הזמן וליצור עומסים באזורים מרוחקים יותר.
טיפול הפיזיותרפיה לברך של אבי מצריך קודם כל התייחסות יתרה לקרסול שלו, כי אם תנועת הקרסול מגבילה את יכולת התנועה של הברך, הירך והאגן, גם מערכת השריר-שלד וגם מערכת העצבים שלו צריכה לעבוד בדפוס שונה, אדפטיבי ומאומץ יותר. גם התרגילים שיקבלו שניהם יהיו שונים, תדירות הטיפול תהיה שונה, והציפייה מכל אחד מהם לבצע את המוטל עליו שונה.
עומס מול יכולת נשיאת העומס
פיזיותרפיסט טוב ויסודי ינתח את כל האמור לעיל, יציב זאת במשוואה וישאף לאזן את אותה משוואה על ידי טיפולים ספציפיים, תרגילים, הדרכה, הסבר ובדיקה של תכנית הטיפול מפעם לפעם בכדי לבדוק את יעילותה ולשנות אותה בהתאם להתקדמות. המשוואה היא פשוטה – עומס מול יכולת נשיאת העומס.
פיזיותרפיסט טוב לא צריך מתכון/פרוטוקול כתוב מראש לכאבים בברך, כאבים בגב תחתון, נקע בקרסול או כאבי צוואר. ישנם אכן פרוטוקולים רבים אך לכל היותר צריך להתייחס אליהם כקווים מנחים ולא מתכון לביצוע אחד לאחד. הביולוגיה שלנו אמנם זהה, אבל ההתאמות שכל אחד מאיתנו מבצע לחוסרים בתנועה, חולשה באזורים מסוימים ומגבלות, שונה מאדם לאדם ולפיכך מצריכה הסתכלות שונה. גם הציפיות שונות מאדם לאדם והראייה של איך צריך להיראות טיפול שונה מאדם לאדם.
פיזיותרפיסט טוב מקשיב למטופלים שלו. אם הוא מקשיב מספיק בתשומת לב, הוא ידע מהר מאוד כיצד לטפל בהם. הוא צריך לבחון את ההתקדמות, להציב מטרות ביחד עם המטופל, לבדוק מטיפול לטיפול שיפור במצב גם ברמת המיקרו. אם מטופל לא היה מסוגל לרוץ מעל 500 מ׳ במשך שנה בגלל כאב וכעת הוא רץ 1.5 ק"מ עד הכאב – זה הבדל. הבעיה עוד לא נפתרה עדיין, אבל יש לפחות כיוון. אם ההבדל הזה מתבטא במקביל גם בשיפור בכוח, שיווי משקל, תנועה חופשית ומשוחררת יותר ברמת התחושה לפי בדיקות פשוטות שהמטופל מבצע בעצמו כל יום, כנראה שיש קשר בין א׳ לב׳, השיפור הופך להיות מדיד וכשהמטופל שם לב לכך, הוא גם נוטה יותר להתמיד בתכנית הטיפול והאימון שלו וגם יודע למנוע פציעות בעתיד כי הוא גם חש חלק פעיל בשיקום.
הפסיכולוגיה של הספורטאים
כמובן שפיזיותרפיסט ספורט צריך להכיר מכניקה של פציעות, איך פציעות שונות קשורות זו לזו ויכולות להוביל לחדשות ואיך לסייע למנוע זאת. חשוב להבין את הפסיכולוגיה של ספורטאים, הדחף להישגיות והיכולת והידע איך לנתב אותה לצדדים חיוביים ופרודוקטיביים בשיקום.
פיזיותרפיסטים שונים זה מזה בגישות הטיפול, בטכניקות הטיפול כי כולנו בני אדם שונים שלמדנו והתחברנו במהלך ההשכלה שלנו לצדדים שונים וגישות שונות במקצוע. זה מקובל לחלוטין ואני לא חושב שיש גישה שבהכרח עליונה על האחרת. מצד שני, שגרה היא האויב הגדול ביותר בכל מקצוע וגורמת לעתים לטיפול בתבניות מוגדרות מראש. מאחר והמטופלים שלנו לא תמיד נופלים לאותן תבניות, פיזיותרפיסט טוב צריך להיות קשוב, סבלני ולדעת איך לייצר שת״פ יעיל עם המטופלים שלו ולהשיג תוצאות מדידות הלכה למעשה.
ערן רשף | פיזיותרפיסט מוסמך ומנהל מכון ProPhysio לפיזיותרפיה ושיקום