בתור אחד שמתאמן קצת מעל הממוצע בתחום ספורט הסבולת, אחד הדברים שהכי קשה לי אתם הוא שאני ממהר לפצות את עצמי באוכל אחרי אימונים קשים. כן, בתאוריה זה ברור לי שגם אם מתאמנים בנפחים גבוהים מאוד זה לא בהכרח אומר שמורידים במשקל, אפשר אפילו להשמין. העניין הוא שברגע שברור לך שאתה זקוק לפחמימות, הדרך אל הפחמימות הפחות טובות היא הרבה יותר קלה מלחם קל, לדעתי לפחות. כשאני אומר פחמימות פחות טובות אני מתכוון בעיקר לקמח לבן, כמובן שאף תזונאי לא ימליץ על זה אלא על קמח מלא, אבל שוב פעם – בתאוריה כולנו חזקים. בתכל'ס, לדאוג לאכול רק פחמימות מלאות בשגרת חיים שכוללת אימון בוקר של שעתיים ומיד לאחר מכן עבודה, סידורים, והגעה הביתה בשעות מאוחרות – זה כבר ממש לא פשוט. תמיד כשאכלתי כמויות גדולות של לחם, גם מלא, הרגשתי רע. עם השנים גיליתי שזה לא רק שאני מרגיש רע עם עצמי, גם מרגיש לי רע בבטן. אני מרגיש נפוח, במקרים רבים פשוט כואבת לי הבטן, והביקורים בשירותים הם גם לא הכי מסודרים. לפני כמה חודשים גם עשיתי ספירת דם שגרתית שהראתה מחסור קל בברזל ורופאת המשפחה שלי הפנתה אותי לסדרת בדיקות נוספות שביניהן גם בדיקת צליאק. כבר חשבתי לעצמי שאולי מדובר בזה, כי שמעתי על לא מעט מקרים של אנשים שגילו באמצע החיים שיש להם צליאק.

הלחם הוא לא בהכרח אויב, אבל להרבה אנשים הוא עלול להפריע מאוד | צילום: pixabay

עוד כתבות בנושא
האם אפשר להיות ספורטאים גם ללא גלוטן?
כיצד חולי צליאק ונמנעים מגלוטן יכולים לתכנן את התזונה למרתון בחו"ל?
מתכוני שף לגיוון התזונה הספורטיבית שלכם

"הפסקתי עם הגלוטן לתקופה מסוימת"

לשמחתי אין לי צליאק ורמת הברזל בספירת הדם החוזרת כבר היתה תקינה, אבל בשיחה עם הרופאה עלתה האפשרות של רגישות לגלוטן. התחלתי להתעניין וקראתי במאמר מסוים שבעוד שאחוז עד שניים מהאוכלוסייה סובלים מצליאק, כשמדובר ברגישות לגלוטן או אי סבילות לגלוטן המספרים אחרים לגמרי ומדובר על 1 מכל 6 אנשים (ברמה כזו או אחרת). רופאת המשפחה שלי אמרה לי שהדרך היחידה לדעת אם אתה רגיש או לא היא להפסיק עם הגלוטן לתקופה מסוימת ולבדוק אם יש הבדל בהרגשה הכללית.

קראתי ושמעתי גם לא מעט דעות שאומרות שבגדול אין שום סיבה להפסיק עם גלוטן, אמנם יש דברים שהם הרבה יותר בריאים מלחם ובכלל מדגנים שמכילים גלוטן, אבל אין שום הוכחה מדעית לכך שהוא מזיק בצורה כלשהי. מצד שני, קראתי גם על ספורטאי צמרת שמספרים שההימנעות מגלוטן שיפרה להם את החיים בצורה משמעותית כמו הטניסאי נובאק דג'וקוביץ'. קראתי גם שב-2011 רוכבי קבוצת האופניים "גרמין-סרבלו" השתתפו בטור דה פראנס תוך כדי שהם אוכלים תזונה נטולת גלוטן, הם ניצחו באותה שנה בקטע הקבוצתי נגד השעון. מצאתי גם מאמר של המאמן ואיש הברזל ליאור זך-מאור שהפסיק לאכול גלוטן אחרי שלאשתו גילו צליאק, וגם הוא סיפר שם שהתחושה הכללית שלו מצוינת.

אז החלטתי לנסות, ועשיתי את זה תוך כדי נופש מפנק במקום שמגיש שלוש ארוחות ביום, מן הסתם עתירות קלוריות. המטרה היתה לעמוד בפיתויים דווקא במקום כל כך מפתה ולנסות לנצל את המגוון שהיה בחדר האוכל כדי לחפש שפע של מזון נטול גלוטן, וכך גם להתרגל אליו וללמוד מה אני אוהב ומה משביע אותי. דווקא אחרי שקצת חקרתי את הנושא הזה של הימנעות מגלוטן הבנתי שמה שלא כדאי לי לעשות זה להשתמש בתחליפים שאמורים לשרת חולי צליאק כמו לחמניות ללא גלוטן, פסטה ללא גלוטן וכו'. מדובר גם במזון שעלול להיות עתיר קלוריות ואני בכלל רציתי על הדרך גם לרדת במשקל, וחוץ מזה המזון הזה הוא גם יקר ולא ממש רציתי לייקר את סל הקניות.

אפשר להסתדר מצוין גם בארוחת הבוקר | צילום: pixabay

לנגב חומוס עם פיתות מכוסמת ירוקה

חדר אוכל של בית מלון הוא באמת מקום טוב כדי להבין שיש הרבה מאכלים נטולי גלוטן, שהם לא מסובכים מדי וכן מספקים את הפחמימות הדרושות למי שמתאמן וזקוק להן. את הפסטה החליפו אורז וירקות מבושלים עם דגש על בטטה ודלעת (פחמימות מצוינות), את השניצלים החלפתי בחזה עוף, בשר בקר ודגים, אבל האמת היא שארוחות חמות מסודרות הן החלק הקל. בבקרים ויתרתי כמובן על קרואסונים, דגני בוקר, גרנולה (שאפשר למצוא ללא גלוטן אבל לא במקומות כאלה) והסתפקתי במוצרי חלב, ביצים והרבה מאוד ירקות (לא יודע מה הייתי עושה אם הייתי טבעוני).

החלק של הבוקר הוא בהחלט מבאס במקום כזה ויכול לשבור קצת, כי אנחנו הישראלים הרי מובילים בעולם בארוחות בוקר מפנקות. מזל שההחלטה שלי ללכת על זה היתה בצהריים של היום לפני, כך שאכלתי שתי ארוחות חמות נטולות גלוטן לפני שאתגרתי את עצמי בארוחת הבוקר. לשמחתי, זה הספיק לי כדי להבין שיש שינוי גדול, כבר אחרי 16 שעות. תחשבו שיש משהו שיושב עליכם, שמעיק עליכם, ופתאום הוא נעלם. ולא, זו לא הרגשה של חצי קילו שירד וגם לא של ארוחה שקולה שבאה אחרי ארוחת שחיתות כי לא אכלתי ארוחות שחיתות לפני כן. זה פשוט שילוב של שובע עם תחושה של בטן ריקה. לפני כן אם הייתי שבע הרגשתי מנופח ואם הרגשתי בטן ריקה הייתי ממש רעב. ופתאום, אני נפטר מתחושת האי נעימות בבטן והרעב. מה צריך יותר?

את מה שצריך הבנתי ב-4 השבועות הבאים – צריך זמן וסדרי עדיפויות. כשאתה בוחר לאכול בדרך מסוימת, אתה ממש צריך לעבוד בזה, במיוחד מי שעסוק משעות הבוקר המוקדמות ועד הלילה ועובר ממקום למקום. זה אומר שכל הזמן צריך לדאוג לאוכל. וזה בדרך כלל אוכל מותאם שמבשלים בבית כי אפשר גם לנגב חומוס כשנמנעים מגלוטן עם פיתות מכוסמת ירוקה, אבל זה בטח לא משהו שמוצאים בשיפודיה ליד המשרד. הרבה אנשים "עובדים בזה". מי שחולה צליאק חייב כי אין לו ברירה. מי שחושב שהוא רגיש לגלוטן יודע שיש לו ברירה פה ושם, ובמשך הזמן הוא מנסה לבחון עד כמה הוא חזק. אני החזקתי חודש כי זו היתה המטרה הראשונה שלי. חודש שמצד אחד היה קל בבטן וגרם לתחושות נפלאות ומצד שני קשה נפשית. מחפשים חלופות כל הזמן, מחליטים לאכול סושי ומגלים שברוטב סויה יש גלוטן, עושים על האש עם בשר וסלטים ופתאום קולטים שאי אפשר לשתות את הבירה ליד, בעבודה אנשים מביאים עוגות וזה בכלל לא בא בחשבון.

האורז הופך לחלק בלתי נפרד מהתזונה של ספורטאי סבולת | צילום: pixabay

"עניין של זמן עד שאפסיק לחלוטין"

אבל אחרי הכל אני מסכם את החודש הזה כמופלא. אולי היו פחות פינוקים, אבל לא היו לי כאבי בטן בכלל, גם קשקשים שהיו בשיער נעלמו, הרגשתי יותר מרוכז (אומרים שיתכן ומקורם של חלק מהתסמינים של הפרעות קשב וריכוז גם קשורים לגלוטן) וגם הורדתי במשקל – לא בגלל שאוכל נטול גלוטן משמין פחות וגם לא בגלל שאכלתי פחות פחמימות, אלא בגלל שההימנעות מגלוטן מנעה ממני לאכול כל מיני סוגים של ג'אנק שהייתי מרשה לעצמי לפעמים על הדרך תוך כדי שכנוע עצמי שאני מתאמן מספיק קשה. וחוץ מזה, אני באמת מאמין בזה שתזונה זה משהו אישי שצריך להיות מותאם לכל אדם, כמו תכנית אימונים. במקרה שלי, אני גם נוטה להאמין שאני מעכל מוצרים עם גלוטן בצורה קצת אחרת מאנשים אחרים, ושאני מאלה שהגוף שלהם פחות מתחבר.

בגלל תקופה לחוצה בחיים וגם באימונים למרתון חזרתי לאכול גלוטן אחרי אותו חודש, אבל מבחינתי זה רק עניין של זמן עד שאני אפסיק לחלוטין עם הגלוטן. כיום אני מנסה להפחית ממנו כמה שאפשר, אבל מצד שני גם לא מגיע למצב של סבל במיוחד בימים ארוכים, ומה שמפחיד אותי במצבים כאלה הוא שדווקא בחודש הכי קשה במהלך האימונים למרתון טבריה אני אחלש. המטרה היא ללא ספק להמשיך לחקור ולהתאים לעצמי תפריט וסדר עדיפויות שיאפשרו לי לאכול את מה שבאמת טוב לי. המסקנה שלי היא שלאנשים כמוני, שמאמינים שיש להם רגישות כלשהי לגלוטן, ההרגשה הגופנית הכללית היא הרבה יותר טובה כשמפסיקים אתו.