מדי שנה, ישראלים רבים נוהגים לפקוד ערים רבות באירופה לתחרות איש ברזל לחצי מרחק ולמרחק מלא. לאור העובדה שבתחרות ביום ראשון נראה משלחת ישראלית לא קטנה, ואחרי שראינו משלחת ענקית באיירונמן אוסטריה ועוד משלחת מכובדת בפרנקפורט, החלטנו לרכז עבורכם את כל תחרויות איש הברזל שרוב אנשי הברזל הישראלים לא ירצו להחמיץ. נעזרנו באנשי ברזל מובילים ובהם: ניר מנחם, נינה פקרמן, דורה הלר וליאור זך מאור, על מנת שימליצו על התחרויות המועדפות עליהם. אתם מוזמנים להדפיס, לתלות על המקרר ולהתחיל לסמן וי.
אחת התחרויות המבוקשות על ידי ישראלים. איירונמן פרנקפורט צילום: Moritz Kosinsky
איירונמן פרנקפורט
היסטוריה
בתחילת שנות האלפיים, תחרות איש הברזל שנחשבה לגדולה בגרמניה התקיימה ברות והיתה שייכה לסבב האיירונמן. ב-2005 בחרו ב"איירונמן" בפרנקפורט להיות העיר המארחת את התחרות שנחשבת לאליפות אירופה, ומאז ועד היום היא מתקיימת שם בהצלחה גדולה. בתחרות האחרונה שהתקיימה בשבוע שעבר חצו את קו הסיום יותר מ-3,000 מתחרים.
המסלול
מתחילים בשחייה באגם לנגנר ולדזה שנמצא 15 קילומטר דרומית לפרנקפורט, ממשיכים ברכיבה למרכז העיר וצפונה לה, ומסיימים במרתון שכולל ארבע הקפות לאורך נהר מיין.
יתרונות וחסרונות
ניר מנחם, שסיים שני בקטגוריית הגיל 18-24 בשבוע שעבר מספר: "כל מה שקרה שם מסביב היה מטורף. היו לאורך הדרך 400 אלף מעודדים, וזה משהו שלא הכרתי עד היום. במסלול האופניים, הקהל חסם את הדרך בסוף העלייה ופינה אותה ככל שהתקרבנו, בדיוק כמו שרואים בטור דה פראנס.
דורה הלר, שסיימה חמישית בשבוע שעבר בקטגוריית הגילאים 45-49, השתתפה בפעם הרביעית בפרנקפורט: "הארגון שם הוא מדהים וכמות המעודדים היא דבר שלא רואים במקומות אחרים באירופה. מזג האוויר הוא בדרך כלל קשה וכמעט אף פעם אין שם תנאים קלים. ב-2011 היה גשום וקר, שנה לאחר מכן היה גשום בחצי מקטע הרכיבה. השנה היה חם ולח ואנשים מאוד סבלו מזה בריצה.
חיסרון נוסף, עבור אנשי הברזל הפחות מהירים – זמן ה"קאט אוף" באיירונמן פרנקפורט הוא 15 שעות, ובאופן כללי מדובר בתחרות המיועדת לטריאתלטים מהירים יותר.
איירונמן אוסטריה
היסטוריה
הכל התחיל כתחרות קטנה שהתקיימה לראשונה בשנת 1998 עם 124 משתתפים. מהר מאוד, אנשי ברזל הבינו את הפוטנציאל האדיר שיש למסלול הזה ובכלל לאזור העיר קלגנפורט שבמחוז היפהיפה קרינתיה, באזור הגבול הדרומי של אוסטריה עם איטליה וסלובניה. תוך שנים בודדות הפך איירונמן אוסטריה לאחת מסימני ההיכר של העיר קלגנפורט, שם מתייחסים לאירוע הזה כעוגן תיירותי. התחרות האחרונה שהתקיימה בסוף יוני שודרה במלואה.
המסלול
מזנקים למים באגם וורטרסי, וקילומטר לסיום השחייה נכנסים לתעלה שמקלה על השחיינים. רוכבים שתי הקפות של 90 קילומטרים בנופים המרהיבים של האלפים האוסטרים ומסיימים במרתון שטוח ונוח יחסית.
יתרונות וחסרונות
המספרים מדברים בעד עצמם, ואיירונמן אוסטריה היא התחרות המועדפת על אנשי הברזל הישראלים. אל התחרות האחרונה נרשמו 202 ישראלים, כמה מהם לא התייצבו לזינוק מסיבות שונות ובסופו של דבר 164 חצו את קו הסיום. הישראלים אוהבים את התחרות מכמה סיבות: 1. אין כמו דרום אוסטריה/צפון איטליה בקיץ, ובמקרים רבים תנאי מזג האוויר הם נהדרים, כך היה בתחרות האחרונה. 2. רבים אומרים שאיירונמן אוסטריה זה כמו מרתון פריז או ברלין. הארגון מופתי, העידוד מלהיב ויש בהחלט מקום לספורטאים מכל הרמות. המסלול הוא נוח, וה"קאט אוף" הוא 17 שעות.
החיסרון – המסלול נחשב למהיר ולמעשה נקבעה בו התוצאה הטובה אי פעם בסבב האיירונמן (7:45 שעות), אבל בכל אחת משתי ההקפות של הרכיבה יש עלייה קשה וצריך לקחת את זה בחשבון.
צ'לנג' רות
היסטוריה
זה התחיל בטריאתלון בעיר קטנה בחבל בוואריה והפך לתחרות איש ברזל כבר ב-1990, אחת התחרויות מסבב האיירונמן, שנשא את שמה של התחרות עד לשנת 2001. משנת 2002 הפכה התחרות למעשה ל"צ'לנג' רות", ומבחינת כמות המשתתפים מדובר בתחרות איש הברזל הגדולה ביותר בגרמניה ואחת הגדולות בעולם. בתחרות זינקו כ-4,500 משתתפים. הישראלים כרגיל מיישרים קו עם חוכמת ההמונים ואנשי ברזל רבים תוצרת כחול-לבן נוסעים מדי שנה לרות – בין אם זה כדי ליהנות ממסלול נוח בתחרות ראשונה או כדי לבדוק איזו תוצאה הם שווים במסלול שנחשב למהיר.
המסלול: מזנקים כ-10 קילומטרים מחוץ לעיירה רות, בתעלה שמחברת בין נהרות המיין והדנובה. השחייה בתעלה מאפשרת לראות את הגדות בצדדים כל הזמן וכך לשחות ישר מבלי להתברבר. מסלול הרכיבה הוא מורכב משתי הקפות של 90 קילומטרים, הוא שטוח יחסית ובכל הקפה יש עלייה אחת.
יתרונות וחסרונות
היתרון הגדול הוא שלמרות ריבוי המשתתפים, לא מרגישים את זה בזינוק. מי שיהיה על קו הזינוק ברות בשבוע הבא יוכל לספור 16 זינוקים – 14 הראשונים מיועדים למתחרים היחידים ושני זינוקים נוספים הם עבור המתחרים בשלשות. דורה הלר מסבירה: "הארגון הוא כמובן מופתי, ובשיטה הזאת לא מרגישים את הצפיפות שבמים ואת כל המכות".
את החיסרון תרגישו במים העכורים של התעלה, שביום יום יש בה תנועה ערה של כלי שייט אבל אלה לא מורשים להיכנס לאזור ביום התחרות. בכל מקרה, הגרמנים בודקים את רמת המים לפני התחרות כך שיש סטנדרטים שהמארגנים צריכים לעמוד בהם לפני שקופצים למים.
ישראמן נגב
היסטוריה
תחרות איש הברזל היחידה בישראל התקיימה בפעם הראשונה ב-1999 עם 26 משתתפים והפכה עם השנים למסיבה הכי גדולה שמתקיימת באילת בחודש ינואר. ב-2014 כבר התחרו באילת כ-1,200 משתתפים בכל הקטגוריות (ישראמן מלא, חצי ישראמן ושלשות). ב-2009, אחרי תחרות שהתקיימה בתנאי מזג אוויר קשים במיוחד, בחרו במגזין "טריאתלט" בישראמן נגב כאחת מ-10 תחרויות איש הברזל הקשות בעולם. מנצחים בעלי שם כמו קונרד אולמן השוויצרי ופטר וברוסק הצ'כי סיפרו בראיונות שבאילת הם חוו את התחרויות הקשות בקריירה שלהם. ליאור זך מאור, אחד מאנשי הברזל הבכירים בארץ אומר על התחרות הזאת: "ישראלי שרואה את עצמו איש ברזל חייב לעשות את התחרות הזאת לפחות פעם אחת".
המסלול
מזנקים למים מחוף הרויאל ביץ' ושוחים שתי הקפות של 1.9 קילומטר, כשבסיומה של כל הקפה יוצאים מהמים ומיד נכנסים בחזרה. מסלול האופניים מתחיל בטיפוס קשה בהרי אילת לכיוון נטפים, ומשם ממשיך על כביש 10 לכיוון סיירים במסלול שכולל עליות וירידות. מדובר בשתי הקפות. את קטע הרכיבה מסיימים בנטפים, ומשם יוצאים למרתון, ש-12 הקילומטרים הראשונים שלו הם בירידה, מה שמעמיס מאוד על הרגליים ומחייב ריצה שקולה. מהרגע שנכנסים לאילת מבצעים שלוש הקפות מאזור כיכר מרידיאן ועד לטיילת החוף הצפוני.
יתרונות וחסרונות
היתרון הגדול הוא כמובן להתחרות במגרש הביתי שלנו, כשההוצאה על תחרות באילת לעומת תחרות בחו"ל נמוכה בהרבה. במקרים רבים זה מאפשר למתחרים להביא עידוד ותמיכה מהבית בדמות בני משפחה וחברים, שיכולים לצפות בתחרות מקרוב משלב השחיה, דרך האופניים (המעודדים יכולים לקבל הסעה להרי אילת ולצפות בתחרות מנקודת ההחלפה השניה), ועד לריצה (כל מי שעומד בטיילת באילת יוכל לראות כל רץ מרתון שלוש פעמים וכמובן לעודד אותו).
החיסרון – לא רק שהמסלול קשה ומאתגר, במקרים רבים מזג האוויר מקשה עוד יותר. דווקא ב-2014 התנאים היו אידיאליים. שנה לפני כן המתמודדים סבלו מרוחות חזקות מאוד בקטע הרכיבה, ב-2012 הקור תקף את הרוכבים שלא הצליחו לפתוח את אריזות הג'לים וב-2011 סופת חול מטורפת הפכה את ישראמן נגב למשימה כמעט בלתי אפשרית. התחרות הזאת מחייבת חוסן פיזי ומנטלי ברמות גבוהות מאוד.
איירונמן אריזונה
היסטוריה
המרוץ הזה התקיים לראשונה באפריל 2005 ואחרי שהאמריקאים זיהו את הפוטנציאל האדיר של המסלול הם הזיזו את התחרות לתאריך נוח יותר, כך שהחל מ-2008 איירונמן אריזונה מתקיים מדי אפריל. אז למה הרחקנו עד אריזונה? כי נינה פקרמן, אשת הברזל המקצוענית היחידה בארץ כיום, התחרתה בהרבה מאוד תחרויות בעולם ובחרה באיירונמן אריזונה כ"מסלול הידידותי ביותר עבור מי שעושה את המרחק הזה בפעם הראשונה".
המסלול
התחרות יוצאת לדרך בעיר טמפה, וקטע השחיה מוזנק מתחת לגשר ענק באגם טמפה טאון, כשמדובר במשחה הלוך-חזור. הרכיבה מחולקת לשלוש הקפות במסלול מדברי מרשים ושטוח, והמרתון מתקיים לאורכו של האגם ושל פארק פפאגו – אחד המוקדים התיירותיים באריזונה.
יתרונות וחסרונות
פקרמן מסבירה: "אומרים על תחרויות כמו אוסטריה ופרנקפורט שהמסלולים של מהירים וזה נכון, אבל כאן מדובר במסלול שהוא קודם כל נוח בגלל שהוא שטוח, וזה מאוד מתאים לאנשים שעושים את המרחקים האלה בפעם הראשונה". יתרון נוסף שפקרמן מציינת: "זה אמנם בארצות הברית והטיסה לשם יקרה, אבל השהות במקום יכולה להיות זולה מאוד וגם השכרת הרכב. זה משהו שצריך לקחת בחשבון, בטח אם מתכננים לשלב את זה עם טיול". עוד יתרון, ביציאה מהמים המתנדבים שבמקום פושטים מהמתמודדים במהירות את חליפות השחייה.
החיסרון שוב מחזיר אותנו אל המדבר. אז בניגוד לישראמן, באיירונמן אריזונה מדובר בדרך כלל בחום שמכה את המתחרים וזה קרה לא מעט פעמים בשנים האחרונות. זה בהחלט משהו שצריך לקחת בחשבון לפני שמחדשים את הויזה לארצות הברית, ובכל זאת – ישראלים רבים הרחיקו אל אריזונה כדי לקבל שם את חווית איש הברזל שלהם.
איירונמן לנזרוטה
היסטוריה
התחרות מתקיימת משנת 2008 באיים הקנאריים, שאמנם שייכים לספרד אך נמצאים קרוב יותר לחופה המערבי של מרוקו, באוקיאנוס האטלנטי. התחרות הזאת מוזכרת פעמים רבות ובמקומות שונים כאחת מתחרויות איש הברזל הקשות בעולם, ומיועדת בעיקר למי שמחפש רכיבה אתגרית.
המסלול
מזנקים למים בפלאיה גראנדה, אחד החופים האטרקטיביים באי, ושוחים באוקיאנוס האטלנטי שזה אומר שכבר בתחילת התחרות אפשר להיתקל בתנאים קשים. אם עברתם את השחייה בשלום, הקשיים יגיעו בוודאות בקטע הרכיבה. מדובר בטיפוס מצטבר של יותר מ-2,500 מטר, כשהרכיבה מתבצעת בהקפה אחת. בדרך כלל הרוחות שם חזקות מאוד, הכבישים לא הכי חלקים ומזג האוויר מאוד לא יציב. המרתון מורכב משלוש מהקפות בטיילת, וכולל שתי עליות בכל הקפה.
יתרונות
אחד הדברים המדהימים במרוץ הזה הוא הנוף, ואין הרבה הזדמנויות שבהן אפשר לראות אי שלם ברכיבה אחת. החיסרון הוא כמובן הקושי של התחרות, ומי שרוצה להתחרות בלנזרוטה, כדאי שיהיה קודם בוגר הישראמן בהצטיינות.
