מאת:מולי אפשטיין

רבות נכתב ונאמר על יין ומשקאות אלכוהוליים – מעט ידוע על הקשר בין אלכוהול לספורט, ספורטאים ויכולת גופנית. בעבר היו ספורטאים שהשתמשו באלכוהול, בניסיון לשפר את ביצועיהם – עד שהדבר נאסר. היום, שתייה חברתית בקרב ספורטאים מוגדרת כבעיה, לא רק מהיבט של ירידה ביכולת הביצוע, אלא גם מההיבט הבטיחותי

שירים רבים מהללים את היין, רבות נכתב על משקאות אלכוהוליים בכלל, הגיגים לא מעטים נאמרו ופתגמים ידועים עוסקים באחד מפיתוחי המזון העתיקים בעולם. מספר פעמים ביום אנו שומעים את המנטרה החשובה "אם שותים לא נוהגים". בטוחני כי רבים מבינים היטב את הקשר, אולם איני משוכנע אם כולם מסכימים ושותפים לאנאלוגיה "אם שותים לא רצים". אז לפני שנתחיל, כדאי אולי שנרתום פתגם נוסף לעניין – "נכנס יין יצא סוד" – ונחשוף את סודו של האלכוהול והקשרו לביצועים גופניים.

אלכוהול הוא חלק מהתרבות האנושית עוד מהתקופה העתיקה. עדויות היסטוריות מציינות כי שתיית יין ובירה היתה מקובלת במסופוטמיה כבר בשנת 3000 לפני הספירה. במרוצת השנים, שימש האלכוהול בתרבויות רבות כרכיב אינטגרלי בפסטיבלים חברתיים, בטקסים דתיים ואף שימש לטיפול רפואי. בשלהי המאה ה- 19 השתמשו באלכוהול בניסיון לשפר ביצועי ספורט; כלומר – ייחסו למשקה תכונות של חומר משפר הישג (חומר ארגוגני). לדוגמה, ב- 1892 הוחלט בצי המלכותי הבריטי לחלק למלחים רום, מתוך אמונה כי המשקה ישפר את כוחם של הספנים. בתחילת המאה ה- 20 סברו כי אלכוהול עשוי לשפר ביצועי סבולת, ואנו יודעים כיום כי רצים למרחקים ארוכים צרכו משקאות אלכוהוליים (רום, קוניאק, שמפניה ובירה) במהלך התחרויות. עם הקמתה של הוועדה הרפואית של הוועד האולימפי הבינלאומי, הוחלט כי אלכוהול הוא חומר אסור בשימוש על-ידי ספורטאים תחרותיים (בהמשך נבין למה) וכבר במבדקי הסימום האולימפיים הראשונים (מקסיקו 1968) נפסלו שני קלעי אקדח שניסו לשפר את הישגיהם באמצעות שתיית אלכוהול.

אלכוהול (אתנול, אתיל-אלכוהול) מוגדר כסם (שייך למשפחת החומרים המדכאים), אולם ניתן אף להגדירו כרכיב תזונתי משום שהוא מספק אנרגיה. כל גרם אלכוהול מספק 7 קלוריות (לשם השוואה: גרם פחמימות מספק 4 קלוריות, גרם חלבון 4 קלוריות וגרם שומן מספק 9 קלוריות) ולכן ככל שהמשקה יאופיין באחוז גבוה יותר של אלכוהול כך הוא יהיה בעל ערך קלורי גבוה יותר.

כ- 20% מהאלכוהול נספגים בקיבה, וכל השאר נספגים במעיים. האלכוהול נספג במהירות גדולה אם צינור העיכול ריק ואינו מכיל מזון. מאחר והאלכוהול מסיס במים, הוא ייספג במהירות ברקמות בעלות תכולת מים גבוהה כדוגמת המוח. זו הסיבה לדיווח "עלה לי מהר לראש", האופייני לשתיית אלכוהול על קיבה ריקה.

זיכרו – אם שותים לא נוהגים

אלכוהול כפוטנציאל ארגוגני (מעלה רמת ביצוע)

האלכוהול נחשב אומנם כסם מדכא, אולם במינון נמוך ובסמוך לצריכתו עשויה להיות לו השפעה מעוררת. ככל שגדל הזמן, או במידה שמפריזים בכמות – ניתן לחוש בהשפעותיו המדכאות (כבדות, איטיות, איבוד שליטה) של המשקה.

אלכוהול עשוי להשפיע על תהליכים פסיכולוגיים ועל תהליכים פיסיולוגיים הקשורים בביצועים גופניים, אולם מרבית "התועלת" התיאורטית שבצריכתו קשורה להשפעותיו הפסיכולוגיות. "היתרונות" הפסיכולוגיים שמיוחסים לצריכת אלכוהול טרם פעילות גופנית תחרותית, קשורים לעובדה שהוא מגביר את פעילותה של "זרוע החירום" במערכת העצבים (רק בסמוך לצריכתו), מעלה את הבטחון העצמי, מקטין את הרגישות לכאב, ומסלק מכשולים פסיכולוגיים (עכבות) העומדים בפניו של הספורטאי. אולם ההשפעה הגדולה ביותר של אלכוהול, בהקשר של ביצועים ספורטיביים, מיוחסת ליכולתו להקטין חרדות ולמזער את הרעד השרירי, כדוגמת הרעד בידיים, דבר בעל השלכה חיובית על ענפי ספורט כדוגמת ירי.

אולם, בצד התחושה הפסיכולוגית, קיימת פגיעה פסיכומוטורית ולכן ביצועי ספורט המושתתים על תגובה מהירה ייפגעו באופן הבולט ביותר לאחר צריכת אלכוהול. מחקרים הראו כי בעקבות שתיית אלכוהול חלה ירידה בזמן התגובה (הארכתו, זמן ארוך יותר נדרש על מנת להגיב לגירוי מסוים), נפגמו מיומנויות הקשורות בשיווי משקל והתגלו קשיים קואורדנטיביים בביצוע מיומנויות מוטוריות. בנוסף, דווח כי בעקבות שתיית אלכוהול נפגם הכוח הדינמי של השריר, וכן חלה ירידה בביצועי ריצות למרחקים קצרים (בעיקר בגלל התארכות זמן התגובה). המחקר באשר להשפעת אלכוהול על ביצועי סבולת אינו חד-משמעי בממצאיו, אולם ברור כי שתייה בכמות רבה (התוצא מתבטא בריכוז האלכוהול בדם) פוגמת בכל ביצוע ספורטיבי שהוא.

שתיית אלכוהול לפני פעילות גופנית

בכמה ענפי ספורט מוכרת תופעת השתייה, שעה-שעתיים לפני המשחק, כחלק מן ההכנה והרגיעה לפני ההתמודדות. כפי שלמדנו קודם לכן האלכוהול גורם להקטנת חרדות ולהקניית נינוחות אולם בד בבד הוא פוגם ביכולת הביצוע האופטימלית.

אלכוהול הוא מקור גרוע לפחמימות (14 גרם בבקבוק בירה לבנה לעומת 40 גרם בבקבוק מיץ בעל נפח זהה) שאינן מנוצלות לבניית מאגרי הרב-סוכר בשריר ולכן טוב יעשו הספורטאים אם "יתדלקו" שריריהם במזונות עתירי פחמימות ולא יסתמכו על אלכוהול כספק אנרגיה חיונית. אפקט בולט נוסף הקשור בשתיית אלכוהול מתייחס לתכונתו המשתנת (מגביר את הפרשת הנוזלים באמצעות השתן). האלכוהול מדכא את פעילותו של ההורמון האנטי-משתן, שתפקידו לעצור מבעד הנוזלים להגיע מהכליה אל שלפוחית השתן ובכך מגביר את ההשתנה (עכשיו אולי תבינו למה בפאבים השירותים תפוסים רוב הזמן…). עם כל צריכה של 10 גרם אלכוהול (נקי) מופרשים 100 מיליליטר נוזלים, ולכן ספורטאים שנוהגים לשתות טרם התחרות או האימון, יסבלו מאובדן נוזלים משמעותי! התייצבות לתחרות או אימון במאזן נוזלים ירוד עלולה לגרום לבעיית ויסות טמפרטורה (במיוחד בפעילות סבולתית בסביבה חמה), ולחשוף את הספורטאי לסכנת התייבשות. מומלץ אפוא להתנזר משתיית אלכוהול לפחות 24 שעות טרם התחרות, ובמקום זאת לדאוג להשלמת מאזן הנוזלים באמצעות מים.

שתיית אלכוהול בזמן ביצוע פעילות גופנית

צריכת אלכוהול בזמן ביצוע פעילות גופנית טומנת בחובה את אותן הסכנות הכרוכות בשתייה לפני ביצוע הפעילות, אולם בכל זאת כדאי להתמקד בהיבט נוסף. כולנו מכירים את "שתיית החורף" שמטרתה "להילחם" בקור ולגרום לתחושת חמימות נעימה. למעשה, האלכוהול מרחיב את כלי הדם ההיקפיים, מגביר את זרימת הדם בכיוון העור ויוצר תחושה מדומה של חום, שהרי החיישנים בעור מדווחים על החום העוזב את הגוף, וכך אנו נחשפים למעשה לסכנת איבוד חום! על מנת להתמודד עם תחושת הקור, מומלץ לשתות משקאות חמים אשר יספקו חמימות ומידה מסוימת של קלוריות (מומלץ מאוד במהלך משחקי כדורגל בחורף).

ספורטאים בענפי חורף (טיפוס, ריצת-סקי, ביאתלון) אשר יצרכו אלכוהול תוך כדי הביצוע הספורטיבי עלולים לחשוף עצמם לירידה בריכוז הסוכר בדם (היפוגליקמיה) ועמה לירידה דרסטית ברמת הביצוע.

שתיית אלכוהול לאחר ביצוע פעילות גופנית

הבעיה הגדולה של שתיית אלכוהול לאחר ביצוע פעילות גופנית, קשורה בעובדה כי מעבר להיות הספורטאי "מיובש", הוא צורך את המשקה האלכוהולי על קיבה ריקה. בהיעדר תכולה נוספת בקיבה, מתרחשת ספיגה מהירה של האלכוהול דרך דפנות הקיבה אל מחזור הדם ואין מה שימנע ריקון מהיר של תוכן הקיבה אל המעי הדק, שם נעשית מרבית הספיגה של הנוזל. לאחר ביצוע פעילות ספורטיבית מאומצת יש לשפר את מאזן הנוזלים הלקוי על-ידי שתיית מים, ולאחר מכן לאכול מזון עתיר פחמימות הידוע כמעכב הטוב ביותר לספיגת אלכוהול, ורק אז אם נפשו של הספורטאי חפצה אפשר להירגע עם כוס בירה טובה.

לסיכום, נראה כי שתייה חברתית בקרב ספורטאים מוגדרת כבעיה, לא רק מהיבט של ירידה ביכולת הביצוע, אלא גם מההיבט הבטיחותי. ספורטאים שמעוניינים לשתות, צריכים לדעת כי האלכוהול מהווה מקור רע לאנרגיה שרירית, פוגם במאזן הנוזלים בגוף ועלול להיות מסוכן, כשמדובר בנהיגה תחת השפעת אלכוהול. מומלץ אפוא לספורטאים לנהוג על פי ההמלצות שלהלן:

הימנעו ממשקאות אלכוהוליים כ- 24 שעות טרם התחרות;

הקפידו על אכילת מזונות עתירי פחמימות (פסטה, לחם, תפו"א, אורז) לפני שאתם שותים, על מנת להימנע משתייה על קיבה ריקה;

שתו 2-3 כוסות מים לאחר ביצוע פעילות גופנית, במטרה לשפר את מאזן הנוזלים;

שתו במתינות – משקה אחד לשעה (עדיף להגביל את הכמות עד לשני משקאות לערב אחד);

זכרו! אם שותים לא נוהגים – בשביל זה יש חברים.

המאמר באדיבות אתר האינטרנט שח מכון וינגייט
אתר וינגייט