זהו אינו טור נגד עצבים ישראליים טיפוסים. נגדם יהיה קשה להילחם ואולי אפילו בלתי אפשרי. זהו טור נגד בורות ובריונות לשמה. הבורות שהיא הבסיס לתופעת שנאת הרוכבים

מאת:יהונתן רימון

בבוקר חג ראש השנה, בסביבות השעה 8, המקום הוא הישוב בני ציון הפסטורלי והשקט אשר שופע שדות פורחים, מטעים ופרדסים .רוכבים רבים גודשים את כבישי המושב השליו הזה בעיקר בגלל כביש מישורי, דו כיווני, רחב שוליים של מספר קילומטרים ומיעוט רכבים המשתמשים בו. שקט? שליו? כך חשבנו!!

הפעם זה רק כמעט קרה. שוב דבוקה שלמה מורדת לשוליים ע"י רכב, אך הפעם לא מדובר בילד לא זהיר שעצם עיניים. הפעם לא מדובר בנחשון ובכביש 3 אשר מכוניות מגיעות בו ל- 120 קמ"ש בקלות ושרבים יטענו שלרוכבים אין זכות קיום שם. מדובר ברחוב אנשי בראשית, במושב בני ציון הרגוע והשומם. למזלנו, הפעם זה לא נגמר בהרוגים, למרות שהנהג הפורע ניסה בכל כוחו שזה אכן יגיע לכך. מתברר שגם בבני ציון כבר לא בטוח יותר לרכב.

תיאור המקרה –  יוסי דורון עם דבוקה של 5 רוכבים מגיעה מכיוון מרכז המושב לכיוון כביש 4 ובכוונתה לפנות שמאלה לכיוון הכביש הפנימי המדובר אשר משמש כמסלול הרכיבה. הרוכבים רכבו במרכז הכביש כיוון שמטרתם לפנות שמאלה, רכיבה חוקית ומותרת, כאשר רכב אשר בכוונתו לפנות שמאלה גם כן, נחסם על ידם. מדובר על קטע אשר מוערך בכמה עשרות מטרים במקרה הטוב, והנהג איבד כמה שניות לכל היותר.

יוסי דורון מתאר – "מאחורינו נסע רכב מסוג הונדה סיווק וצפר לנו. אחד הרוכבים קרא לו לצפור חזק יותר כי לא שמענו ..כתגובה להערה מצד הרוכב הנהג עקף אותנו ו"שבר הגה" חזק במטרה לפגוע בנו, במזל גדול הצלחנו לחמוק מהרכב. הרכב ברח ואנחנו אחריו על מנת לרשום מספרו. כאשר ראה (הנהג בתצלום משמאל למטה) שאנחנו רודפים אחריו, הוא עצר רכבו, יצא ממנו והחל לצרוח עלינו בטענה שאנחנו משתוללים על הכביש ושנמאס לו מאתנו ומכל רוכבי האופניים שבאופו קבוע חוסמים לו את הכביש שם .האדם הוא בריון, והינו פצצה מתקתקת. חשוב לי לציין, השעה הייתה 08:00 בבוקר, יום חג, ללא מכונית אחרות נראות לעין. איזו עילה ישנה לאיבוד עשתונות שכזה שיצדיק פגיעה מכוונת וניסיון להורדת רוכבים מהכביש".

חסמנו את רכבו מלהתקדם, התקשרנו למוקד 100 וביקשנו שישלחו ניידת. לאחר כרבע שעה התקשרתי שוב לשאול אם הניידת בדרכה אלינו כי הנהג עוזב את המקום. במוקד ביקשו ממני להגיע לתחנת המשטרה להגיש תלונה. לאף אחד מאתנו אין זמן מיותר להרחיק לכת עד להגשת תלונה במשטרה על מקרה שנגמר לכאורה ב"לא כלום".  אין דם אין הרוגים תודה לאל . אז למה?

החלטתי בכל זאת לעשות את המעשה והגעתי למשטרת כפר סבא . בעת הרישום התלונה רמז לי השוטר: "אין דם. אין עניין" .התיק כרגע ממתין לטיפולה של משטרת ישראל.

מול עיניו של כותב שורות אלו ביום שלפני מקרה ארע מקרה דומה, כאשר באותו כביש בבני ציון לא פחות, צעירה צפרה בפראות לרכב שמלפניה שביקש לפנות שמאלה באותו כביש, אך נעצר כדי לתת זכות קדימה לרוכב שהמשיך ישר לתוך המושב. הצעירה מיהרה מאוד, אחרת יהיה קשה להסביר את העובדה שתוך כדי צפירות מחרישות אוזניים, היא עקפה את הרכב אשר עמד, נכנסה למסלול הנגדי וביקשה, חד משמעית, להזיז את הרוכב מדרכה. הרוכב אשר צפה זאת והיה ממש בתוך הצומת, האט את מהירותו מאוד, עובדה שמראה שהנהגת ראתה אותו לפניה, והצליח במקצועיות להימלט מהרכב. הנהגת נמלטה.

כותב שורות אלו שותף לדעה שמעטים הם הרוכבים בארץ (בהגדרה כאלו אשר האופניים הם כלי תחבורה עבורם) . ישנם נהגים אשר רוכבים להנאתם, אבל מעטים הם הרוכבים אשר מתניידים ממקום למקום על אופניהם. אין תרבות רכיבה אמיתית, ולכן כל אלו שמאשימים את הרוכבים בטענות אשר רובן אכן מוצדקות, בעצם מפנים אצבע מאשימה כלפי חוסר זהירות וציות לחוק של הנהגים והישראלים כולם. חוסר הסבלנות של הישראלים בהמתנה בנתיב ימני כאשר הם ממהרים ומעדיפים לעקוף ולהיכנס לתחילת התור, מתבטא אצלנו הרוכבים, באי ציות לתמרור אדום. עצירה "רק ל- 2 דקות" באבן גבירול הסואן, באמצע הצומת כדי לקנות כוס קפה בארומה, מתורגמת אצל הרוכבים בנסיעה בשלשות לרוחב על כביש סואן וצר. אנחנו אותו היצור.

אני חושב שהאיש אשר תמונתו מתנוססת בכתבה זו, ובוודאי אינו שונה מרבים אחרים במדינה זו, נהגים ורוכבים כאחד, פשוט אינו רגיל לראות רוכבים על הכביש, ורואה בהם נטע זר. זוהי הסיבה להתנהגותו. בזמן האחרון, אני נוסע רבות לעבודתי לכיוון צפון, ואני נדהם מחדש בכל פעם שאני רואה את הפקקים הבלתי נתפסים מאזור נתניה לכיוון הרצליה. כיצד אנשים מסוגלים לחיות עם זה, יום אחר יום? אני שואל את עצמי, כמה עולה לסלול כביש ברוחב של 3 מטרים, אשר מקביל לכביש החוף, מופרד ממנו, ומאפשר לרוכב אופניים להגיע מנתניה להרצליה בשלום? לאדם ממוצע ייקח לעבור מרחק זה כ- 30 דקות, זמן דומה לזמן שייקח למכונית לעבור אותו בבוקר טיפוסי, וכך יוכל לחסוך את הכסף על אימון החדר הכושר, שלא לדבר על רכב ודלק. כיצד כביש זה, ישפיע על כל המסכנים העייפים והעצבנים אשר תקועים בפקק כל יום בדרך לעבודה וחזרה. כפי שניסח יפה אחד הכותבים המוכשרים של פורום רכיבה – "אתה לא תקוע בפקק ידידי, אתה הפקק."