בערוץ הנשיונל ג'יאוגרפיק יש סרטי אסונות שמראים לנו איך אסונות מתרחשים. והטענה היא שאסון לא נגרם בגלל אירוע אחד אלא בגלל רצף אירועים שקרו אחד אחרי השני ואם רק אחד לא היה מתרחש אולי האסון היה נמנע. 72 שעות אחרי מה שההייתי עדה לו ביום שישי אני יודעת בוודאות שגם במקרה שנגמר בטוב לפעמים רצף עצום של דברים צריך להתרחש כדי שהאירוע יסתיים בסוף טוב.

מרוץ ארץ ים המלח | צילום: רונן טופלברג

תקראו לזה קארמה! תקראו לזה רצף ניסים! תקראו לזה רצף מזל מוצלח! תקראו לזה מה שתרצו – מה שהתרחש ביום שישי בפרק זמן קצר ביותר הוא מופלא, לא מובן מאליו, ואם משהו בכל הרצף ואף הקטן ביותר לא היה מתרחש הסיפור הזה לא היה נגמר בטוב.

פחות מחמש דקות לפני הזינוק לחצי מרתון ים המלח ואני יודעת שלא אספיק להגיע לקו הזינוק. התכנון שלי היה להגיע לנקודת החמש ולראות את כולכם עוברים ולחכות לרצי/ות ה10 מגיעים. סך הכל 22 רצים. יום עמוס ומלהיב. תחרות חדשה/ישנה בקונספט מלהיב מבחינת המסלול.

משנה תכנית פעולה ומחליטה לרוץ עם רצי ה-10 ק"מ עד לנקודת הסיבוב ושם לחכות לרצי החצי. הרצה הפרטית שלי רצה 10 ק"מ בפעם הראשונה. אני מלווה אותה מנקודת ה-5 ק"מ מאחור ומתכננת להסתובב חזרה בנקודת ה-7 ק"מ. עוברים את נקודת ה-6 והקצב טוב יודעת שאם היא תשמור על הקצב היא תעשה שיא אישי. מתקרבים ל-6.5 ק"מ ואני רואה ממרחק של 100-200 מ׳ 5-7 בני נוער מקיפים רץ שלא מרגיש טוב. מתקרבת אליהם מושיטה להם את בקבוק המים שלי ומתכננת להמשיך.

צילום: רונן טופלברג

מסתכלת על הבחור ורואה שמשהו מאוד מאוד לא טוב קורה לנגד עיניי. מסתכלת על הילדה שמתרחקת ויודעת שאני צריכה להישאר. הבחור מכווץ כולו. פרכוס? מכת חום? מה קרה? הבחורים משכיבים אותו על הקרקע. אחד מהם מתקשר להזמין עזרה. הבחור ללא הכרה. מנסים להעיר אותו. מנסים לצנן אותו. הבחור מוקף באנשים שרוצים לעזור אבל אין להם שום ניסיון במקרים שכאלה. חוסר אונים נוראי כולנו אובדי עצות. מחכים לעזרה מקצועית. נחיל רצי ה10 ממשיך לעבור אותנו. אחת הרצות נעצרת, היא אחות מוסמכת ובעין מקצועית היא מבינה מה היא רואה ומתחילה לנגד עינינו הנדהמות בהחייאה. כעבור כדקה היא מורה לאחד הנערים להמשיך תחת השגחה שלה והוראות לביצוע נכון.

המאמן דניאל קרן מגיע על אופניים. מצלצל למספר החירום שנמצא על מספר החזה (הנה הסיבה באמת לקרוא את הוראות הבטיחות ולדעת לאיפה הכי טוב להתקשר במקרה של בעיה). כעבור מספר שניות הוא מחליף את הבחור בהחייאה. הדקות חולפות בשקט כאוטי מפחיד והנה האמבולנס מגיע. פרמדיקים יורדים עם מכשיר הדפיברילטור ומניחים על החזה להמשך הטיפול.

צילום: רונן טופלברג

מרגע ההתמוטטות ועד תחילת ההחייאה עברו פחות מ-5 דקות, מרגע ההתמוטטות ועד הרגע שבו מכשיר הדפיברילטור הונח על החזה של הבחור עברו כ-8 דקות. כ-2 דקות לאחר מכן מגיע הנט״נ עם רופא טראומה עתיר ניסיון נלחמים על החיים של הבחור. הרופא לא מוותר, הבחור לא מוותר. מסוק מוזנק ומגיע כעבור 20 דקות – מחליט לנחות מתחת לקווי המתח על כביש 90. הבחור מפונה וגם במהלך הטיסה הקצרה התדרדרות והמאבק הדרמתי נמשך. הם נוחתים בהדסה עין כרם. המשך הטיפול על ידי צינטור מוצלח לפתיחת העורק. 72 שעות אחרי הבחור מחייך מדבר עומד מצטלם איתנו- חי!

מדובר באבא לשלושה בנים. אבא לזוג תאומים שעוד חצי שנה יזכו לחגוג איתו את בר המצווה שלהם. אם משהו מרצף האירועים המסחרר שקרו בדיוק בזמן הנכון לא היה קורה הסיפור הזה לא היה מסתיים בסוף שמח. אם הבחורה לא היתה מגיעה בפחות מחמש דקות מרגע תחילת ההתמוטטות. אם האמבולנס לא היה מגיע. דפיברילטור – מכשיר מציל חיים. אם הנט"נ, אם רופא הטראומה לא היה שם, אם הרופא האחראי בחמ"ל לא היה מחליט על הזנקת המסוק. התדרדרות נוספת במסוק וטיפול מוצלח. הגעה להדסה והמשך טיפול אבחון וטיפול בבעיה על ידי הצוות הרפואי המקצועי ביותר.

אז מה לקחת מהמקרה? היו זהירים. תרוצו אבל אל תתנו למרוצים לנהל אתכם, החיים יפים. Life is good.