אין ספק כי כמה משיאי העונה, עבורי ועבור נווטים רבים, הן תחרויות הרוגיין השנתיות הנערכות באביב ובסתיו ומספקות שינוי מרענן עם אתגר שונה של ניווט בקבוצה, מרחקים ארוכים ותכנון עצמי של המסלולים. השנה חברה אליי עטרה רון, ילדה בנפשה ורצה בחסד, שהתגלתה כבת הזוג הטובה ביותר שניתן לצפות לה באירוע שנמשך שעות ארוכות של מאמץ פיזי וריכוז מנטלי.

מפת התחרות

לכל כתבות הניווט בשוונג
מה זה בדיוק ניווט ספורטיבי?
איך קוראים את המפה בניווט ספורטיבי?
ניווט ספורטיבי: נקודות הציון

העיקרון של הרוגיין פשוט: תחרות ניווט אתגרית קבוצתית המתבצעת בשיטת SCORE. כל קבוצה מונה 2 עד 5 נווטים אשר עוברים דרך תחנות הפזורות בשטח ונושאות כל אחת ניקוד שונה, כשהמטרה לצבור כמה שיותר נקודות במהלך הזמן הנתון. תחרות האביב השנה כללה מקצים רגליים של 4 ו-8 שעות, ומקצה רכוב (אופניים) של 6 שעות. בעבר נערכו בארץ תחרויות רוגיין שארכו עד 24 שעות, ובחו"ל ניתן למצוא תחרויות הנמשכות גם יומיים ושלושה ימים.

לאחר שאספתי את עטרה התייצבנו בגימזו ב-6:30 לבדיקת ציוד ולקבלת המפות. את השעה הבאה בילינו בניתוח של שטח הרוגיין, מיקום התחנות והערכים שלהן, וקביעת אסטרטגיה שתאפשר לנו לעבור דרך כמה שיותר נקודות בעלות ערך גבוה מבלי להסתכן באיחור ו"קנסות" ומבלי לחצות כבישים שהוגדרו שאסורים למעבר (למרות הפיתוי הגדול לעשות כך). בסופו של דבר בחרנו להקיף את המפה נגד כיוון השעון דרך הנקודות בעלות הערך הגבוה בשולי המפה ולדלג על הנקודות בעלות הערך הנמוך יותר במרכזה, כאשר אנו משאירים לנו ריכוז של כמה נקודות סמוכות לקראת הסיום שיאפשרו לנו גמישות מבחינת המסלול מבלי להסתכן לחרוג משעת הסיום.

איך עוברים כמה שיותר נקודות מבלי להסתכן? תומר גמינדר ועטרה רון | צילום: גידי זורע

ב-7:30 זינקנו יחד עם כל מקצה 8 השעות, עם מזג אוויר אידאלי לעזרתנו, וקבוצות של רצים סביבנו בדרך לתחנה הראשונה. למרות החשש לטעויות בתחילת הדרך וזהירות המשנה שנקטנו, התקשינו להסתגל לקנה המידה של המפה (1:20,000) שכפול ויותר מזה של מפת ניווט רגילה ומצאנו את עצמנו מתלבטים בדרך ומסתבכים בעשביה גבוהה שלא לצורך. אך ככל שהזמן חלף והתקדמנו לאורך המסלול, מצאנו את עצמנו נכנסים לקצב, רצים, צולחים שבילים שכוסו בסבך העשבים של החורף הגשום וכמעט נעלמו, משתחלים תחת גדרות, ומחפשים תחנות שצללו בין עשבים גבוהים מגובה אדם. והחשוב ביותר, נהנים מכל רגע, מחייכים ומקשקשים עם הנווטים האחרים שפגשנו בדרך, ונהנים מהחוויה.

כמובן שברגע שצברנו ביטחון ואיבדנו ריכוז מצאנו את עצמנו אבודים לרגע, ועשינו סיבוב מיותר לחלוטין של כ-2 ק"מ סביב עצמינו כפי שניתן לראות בצד המזרחי (הלולאה הצפונית) של המפה, אבל עטרה שמרה על המורל של שנינו גבוה וכעבור מספר דקות "נפלנו" חזרה על המסלול. וכך מצאנו את עצמנו מקדימים את התכנון המקורי במעל חצי שעה.

וכך המשכנו, עולים גבעות ומדלגים בירידות, נהנים מהאביב המשגע שסביבנו ומנפנפים לשלום לרצי ה-4 שעות שהלכו והתרבו ככל שהתקרבנו לסוף המסלול המתוכנן. בשלב זה מיצינו את התכנית המקורית, ונשארנו עם האפשרות לאסוף נקודות בונוס. כמה דקות של התלבטות הספיקו לשכנע אותנו שבקבוק הבירה בסיום (אפילו אם הוא בטמפרטורה של בירה אנגלית מצויה) ותחושת האושר שבלב חשובים יותר מעוד כמה נקודות, ופנינו לסיום.

סיימו במקום השלישי בקטגוריה. תומר גמינדר ועטרה רון | צילום: דליה רביד

בסופו של דבר אספנו 19 תחנות ו-117 נקודות בזמן של 6:56:29 שעות תוך שעברנו מרחק של 39.5 ק"מ וגובה מצטבר של 907 מטר, בכדי לסיים במקום שלישי בקטגורית ותיקים מעורב. המנצחים במקצה ה-8 שעות, דן ציזיק ואיתי מנור, היו מהירים והרבה יותר יסודיים מאיתנו, והצליחו לאסוף את כל 28 התחנות ו-151 הנקודות בזמן של 7:51:16 שע' תוך שעברו מרחק של 55 ק"מ ועליה מצטברת של 1,200 מטר בשטח המאתגר.

מזג האוויר הנפלא, בשילוב של אירוע מתוכנן היטב ושותפה נפלאה לדרך לא הכזיבו, ונשאר רק לצפות לרוגיין הסתיו לאחר החום הגדול שלפנינו.