ספורטאים וספורטאיות* מכל סוג ותחום חשופים למגוון סיכונים, (כלי רכב, מזג אויר, תנאי שטח ועוד), שעלולים במקרה הטוב להשפיע על השגת מטרותיהם ובמקרה הגרוע לגרום להם לפגיעות ולתאונות
מאת:ארז סלונים
• כתבה ראשונה בסדרה- כאן
מקרה א'
לפני מספר שבועות, פגשתי בפארק ספורטאי שהשתתף בתחרות "איש ברזל" בחו"ל ונאלץ להפסיק אותה באמצע כתוצאה מכאבי בטן חזקים. כששוחחתי אתו, ניסיתי להבין למה קרתה התקלה, באמצעות בדיקת גורמים שעלולים היו להשפיע על הקיבה. יתכן שאלמנטים מסוימים בתזונה גרמו לו לעצבנות בקיבה והכנה/הערכות תזונתית מוקדמת הייתה מאפשרת לזהות אותם ולהימנע מאכילתם. במקרה זה, מדובר בתקלה בעלת השלכות לא נעימות, אבל לא חמורות.
מקרה ב'
לי עצמי קרתה לפני כשנה וחצי תאונת רכיבה בפארק הירקון, כתוצאה מרגע אחד של חוסר תשומת לב, שגרם לי להתנגש חזיתית עם רוכב שבא מולי, נגד כיוון הרכיבה שמקובל ומסומן באותו מקום. הנזק היה שבר פתוח בפרק יד שמאל, אשפוז וביטול תחרות "ישראמן" שבה הייתי אמור להשתתף. גם כאן מדובר בתוצאה יחסית קלה בחומרתה.
במקרים אחרים, ביצוע אימון שגרתי, בצירוף נסיבות חיצוניות, שחלקן אינן בשליטת הספורטאי, עלול להיות הרה אסון ואף קטלני. תאונות של ספורטאים שהתרחשו בשנים האחרונות, חלקן קטלניות, מעלות על סדר היום את הדיון בחשיבות ניהול הסיכונים בספורט הסיבולת, בראש ובראשונה על מנת למנוע פגיעה בחיי אדם.
מהו ניהול סיכונים?
ניהול סיכונים הוא מנגנון לניהול החשיפה לסיכון, המאפשר לזהות את האירועים שעלולים להסתיים בתוצאות מזיקות, להעריך את חומרתם וללמוד כיצד לשלוט בהם. מרבית הפעילויות של ספורטאי סיבולת כוללות נטילת סיכונים ומחייבות בניית מערכת דינמית ואפקטיבית של ניהול סיכונים, הכוללת מערך בקרה יעיל, לצורך צמצום, או מניעת הסיכונים.
גורמי מפתח בניהול סיכונים
• קבלת החלטות: ניהול סיכונים הוא חלק בלתי נפרד מקבלת החלטות.
• דינמיות: תהליך ניהול הסיכונים אמור להיות דינמי ולהגיב לשינויים.
• התאמה לספורטאי: ניהול הסיכונים מותאם לאופיו של הספורטאי וצרכיו הספציפיים.
שלבי ניהול סיכונים
השלבים הבסיסיים של תהליך ניהול הסיכונים הם:
1. שלב זיהוי הסיכון (Identification).
2. הערכת הסבירות להתרחשותו (Estimation).
3. הערכת הנזק הצפוי עקב התממשותו (Evaluation).
4. הטיפול בצמצום הסיכון או מניעתו (Treatment).
על מנת להמחיש את השלבים הנ"ל, ניקח כדוגמא רוכב כביש.
שלב זיהוי הסיכון
בשלב הראשון, נדרש הרוכב לזהות את מוקדי הסיכון הקשורים בפעילותו כרוכב. קיימות שיטות שונות לזיהוי סיכונים. ככלל, סיכונים של רוכב כביש מתוארים כתרחישים.
למשל:
• תרחיש חמור: פגיעה ברוכב על ידי כלי רכב.
• תרחיש בינוני: החלקה של הרוכב, נפילה במהלך אימון שגורמת לנזק פיזי לרוכב.
• תרחיש קל: כשל טכני באופניים במהלך רכיבה, שפוגע באימון/תחרות אולם ללא נזק לגוף.
אחת השיטות שמאפשרות לבצע זיהוי אלמנטים, אשר תורמים להתממשות סיכונים, מוכרת בדרך כלל לצורך חקירת אירועים וקרויה 5M.
בשיטה זו נבדקים 5 אלמנטים חיוניים:
1. הגורם האנושי – Man.
2. הציוד – Machine.
3.המשימה – Mission.
4. הסביבה – Medium.
5. הניהול – Management.
הגורם האנושי הוא הגורם המורכב והחשוב ביותר. סיכונים של רוכב הכביש בהיבט זה יכולים לנבוע מגורמים שונים: בעיה רפואית, עייפות, חוסר ריכוז, לחץ וביצוע טעויות אנוש לפני, תוך כדי ואחרי האימון, או התחרות.
החום כגורם סיכון (צילום: Thinkstock) מבחינת הציוד: כשל טכני [בבלמים, למשל], שחיקה של ציוד [צמיגים], העדר ציוד חיוני [פנס בלילה, קסדה תקנית].
• תנאי הסביבה: כלי רכב שעלולים לפגוע ברוכב, תנאי מז"א: חושך, גשם, רוחות, ערפל, חום או קור קיצוני.
• המשימה: אי התאמה בין המשימה לבין היכולות הפיזיות וההכנה, אי התאמה בין המשימה לבין התזונה, אי התאמה בין המשימה לבין תנאי הסביבה וכד'.
למעשה, הניהול הוא גורם שעוטף את כלל הגורמים הנ"ל וחופף לגורם האנושי. גורם זה מורכב בעיקרו מקבלת ההחלטות של הרוכב, לימוד מטעויות והפעלת שיקול הדעת, בהתאם למצב בשטח ולתנאים הרלוונטיים בכל מקרה.
שלב הערכת הסבירות להתרחשות
בשלב זה, נדרש הרוכב להעריך את הסבירות להתממשות הסיכון. שלב זה מתבסס בעיקרו על ניסיון העבר, על הפקת לקחים מאירועים קודמים ועל נתונים סטטיסטיים של סוגי הסיכון. למשל: ניתן להעריך באופן גס ולא מדעי, על סמך ניסיון העבר והסטטיסטיקה, שהסבירות לנפילה במהלך אימון גבוהה יותר מהסבירות לכך שהרוכב ילקה בהתקף לב, או ייפגע מכלי רכב במהלך האימון. כמובן שאין מדובר במדע מדויק, אלא בהערכה כללית בלבד.
דוגמא נוספת קשורה למזג האוויר. מזג האוויר הוא פקטור חשוב ומהותי למתחרים בתחום הסיבולת. לכאורה, ניתן לחזות תנאי מזג אוויר של תחרות מספר ימים לפני האירוע. עם זאת, מוכרים לכולנו תנאי מזג האוויר הקיצוניים ששררו בישראמן 2012 ובתחרות איש הברזל באוסטריה 2012. בשני המקרים, למרות הידיעה המוקדמת שיהיה מאד קר באילת בינואר ומאד חם באוסטריה ביולי, לא בוצעה הערכה מספקת של ההשלכות על ידי חלק מהמתחרים. עקב כך, מתחרים רבים קבלו מכות קור בישראמן וגם באוסטריה רבים היו המומים מביטול החליפות בשלב השחייה, כתוצאה מטמפרטורת המים באגם.
שלב הערכת הנזק הצפוי
ניתן לחלק את הנזקים ל- 3 סוגים: נזק חמור, נזק בינוני ונזק קל. הנזק החמור יהיה מוות או נכות, הנזק הבינוני יהיה שברים בגפיים ופגיעה מהותית באזורים חיוניים בגוף והנזק הקל יהיה שפשופים, מכות יבשות, או נזק לרכוש בלבד.
הערכת גודל הסיכון
אם רוצים להעריך את גודל הסיכון, ניתן להכפיל את מקדם הסבירות במקדם הנזק. באמצעות זאת, ניתן יהיה למפות את הסיכונים ולדרג אותם למספר קבוצות:
1. סיכון נסבל
סיכון שהספורטאי יכול לחיות אתו ביום יום.
2. סיכון בינוני
פוטנציאל הנזק לספורטאי בינוני. מחייב פעולה דחופה לתיקון.
3. סיכון מהותי
פוטנציאל הנזק לספורטאי חמור. מחייב פעולה מידית לתיקון.
4. סיכון בלתי נסבל
הנזק לספורטאי בלתי הפיך. מחייב הפסקת פעילות.
• למשל: הסיכון לנפילה מאופניים במהלך אימון הוא סיכון שניתן להגדיר כ"נסבל". הסיכון הזה ניתן לשליטה וניתן לחיות איתו ללא אמצעי בקרה מיוחדים מלבד ערנות וריכוז.
• מצד שני: הסיכון למוות כתוצאה מפגיעת כלי רכב הוא סיכון בלתי נסבל. כתוצאה מכך, יש רוכבים לא מעטים שיעדיפו להימנע מחשיפה לגורם הסיכון [כלי רכב] לחלוטין, באמצעות רכיבה בפארק, או על הטריינר. רוכבים אחרים יטפלו בסיכון באמצעות הימנעות מרכיבה בכבישים מסוימים ואחרים יסתייעו ברכב ליווי.
להלן מטריצה להמחשה בלבד, של גודל הסיכון כמכפלה של סבירות ונזק:
במאמר הבא נדון בשלב הטיפול בסיכון, או במניעתו. שלב זה יחייב אותנו, למעשה, להתאים לכל סיכון את הבקרה הרלוונטית, על מנת לשלוט בו ולצמצם אותו ככל שניתן.
* יודגש כי גם אם נכתב "ספורטאי" או "רוכב" בלשון זכר – הכוונה לכלל הספורטאיות, הרוכבות וכו'
ארז סלונים- ספורטאי חובב, מנהל מחלקת ניהול סיכונים במשרד עורכי דין סלונים 
