היא נמצאת על המסלול לא מעט שנים וכיום בגיל 29 נראה כי היא לא מפסיקה להתחדש ולהתקדם. נוגה כורם, שעלתה לפני שנתיים על הפודיום של הסבב העולמי באנדורו שם הגיעה למקום השני, מרגישה היום במקום המדויק והנכון שלה. כעת, לקראת תחרות האנדורו הבין לאומית הראשונה בישראל שהיא בין מפיקיו, הזמנו אותה לראיון אישי בשוונג.

"אנדורו הוא השילוב המושלם שבין דאון-היל וקרוס-קאונטרי". נוגה כורם | צילום: johan hjord

נוגה, כיצד התחילה קריירת הרכיבה הארוכה שלך?
נוגה כורם: "התחלתי לרכוב בגיל 12 כאשר קיבלתי את אופני ההרים הראשונות שלי לבת מצווה. הגיע לישוב בחור בשם עוז דודאי שבדיעבד הפך להיות המאמן שלי בעשר שנים הבאות, עם אופנים מגניבים עם מעצורי דיסק ובולם קדמי מגניב. אנחנו הילדים שצפינו בגדולים משחקים כדורסל, ישר התלהבנו שראינו את עוז "משחק" עם האופנים וקופץ כל מיני רמפות שהוא בנה. מהר מאוד אחי הגדול, השכן שלי ועוד מספר ילדים בנינו ביחד עם עוז רמפות נוספות והתחלנו לרכוב יחד. לאחר מספר חודשים עוז הציע לי להצטרף לקייטנת אופנים של טים משגב.

"לאחר הקייטנה עשיתי את תחרות האופנים הראשונה שלי, שמה שזכור לי ממנה זה שבכיתי בסוף מרוב שלא הצלחתי לנשום. לאחר עוד מספר חודשים של רכיבות עם המועדון, התאהבתי בספורט יותר ויותר, נמשכתי יותר לתחום האקסטרים ועם השנים התחריתי בכל התחומים, XCO , כביש , דאון-היל, מרתון ואפילו נג"ש, הצלחתי להגיע להישגים לאומיים, הייתי אלופת ישראל ברוב הסגנונות.

"תמיד המשיכה לתחום האקסטרים היתה יותר גדולה, אבל לקראת גיל 17 הייתי צריכה לבחור במה להתמקד ולאחר הרבה מחשבות קיבלתי את ההחלטה בעזרת כל המעטפת המקצועית שלי שיהיה יותר נכון להתמקד ב-XCO מכיוון שיש סיכוי לקבל תקצוב מהוועד האולימפי, איגוד האופנים ובדאון היל יהיה מאוד קשה להתאמן בישראל ובתור תלמידה בבית הספר יהיה כמעט בלתי אפשרי להתחרות ולהתאמן במקצוע הנ"ל ברמה הבין לאומית. אז בסוף הלכתי עם הראש והחלטתי להתמקצע ב-XCO והתחריתי מגיל נוער משנת 2008 ועד 2016 כרוכבת עילית כרוכבת XCO, אבל תמיד האהבה לאקסטרים ולאדרנלין נשארה לי בלב, אז למזלי הצלחתי לחזור לזה בהמשך הדרך. מאז ומתמיד מאוד אהבתי ספורט, מה שמיוחד מבחינתי באופנים זה השילוב של האדרנלין, האתגר, הקושי הפיזי, ביחד עם הטבע המדהים וכל זה ביחד ועוד דברים נוספים גרמו לי להידבק בחיידק".
מדוע הפסקת לרכוב קרוס-קנטרי שבו היית אלופת ישראל ועברת לאנדורו?
"לא מעט שנים התמודדתי עם המון קשיים בספורט, מאימון יתר, להפרעות אכילה ועוד. כמה שנים טובות בהם הרגשתי שאני משקיעה בזה את כל חיי, אך לא מצליחה להתקדם, החל מגיל 20 או 21 היו לי המון ירידות ועליות, החלפתי מספר מאמנים ופשוט לא הצלחתי להגיע למצב שבו אני מרוצה מההישגים שלי ותמיד הרגשתי שאני משקיעה הרבה יותר ממה שהתוצאות שלי מראות, ותקופה די ארוכה הייתי מאוד מאוד מתוסכלת ובדיעבד, זמן מה כנראה שגם הייתי בדיכאון.

"באליפות ישראל האחרונה שהתחריתי בקרוס-קאונטרי בשנת 2016, הובלתי את התחרות, ובהקפה האחרונה, כבר ידעתי שאני מובילה ומנצחת כנראה, ושאלתי את עצמי למה אני בכלל עושה את מה שאני עושה. רק עצם השאלה ששאלתי את עצמי שנייה לפני שאני מנצחת בפעם השלישית את אליפות ישראל ב-XCO, גרמה לי להבין שיתכן שאני צריכה לחשב מסלול מחדש.

"לאחר מכן יצאתי לחו"ל עם הסייקלינג אקדמי, שם עבדתי במשרה חלקית, בין היתר היינו מספר ימים באספן, קולורדו, ויום אחד שרכבתי על אופני הקרוס-קאונטרי שלי ראיתי לא מעט אנשים נוסעים על הכביש עם פול-פייס (קסדה מלאה, א.ה) וממש לא הבנתי מה הסיפור שלהם, אז נסעתי אחריהם למתחם התחרות בשביל לנסות להבין מה הסיפור של הרוכבים האלו שרוכבים על הכביש עם אבזור מוגזם. כאשר הגעתי למתחם התחרות ראיתי אקספו מגניב ואווירה מחשמלת. וזאת בעצם הייתה ההיכרות הראשונה שלי עם ענף האנדורו.

בירידות סופר תלולות, צריך לקבל החלטות מאוד מהר | צילום: אביב לרר, מתוך ליגת האנדורו הישראלית

"לאחר מכן זינקתי לתחרות הקרוס-קאונטרי האחרונה שלי בסוף 2016, שבה זינקתי בשורה הראשונה עם חולצת אלופת ישראל עם דירוג עולמי מטורף. הסתכלתי סביבי וראיתי את הרוכבות הטובות בעולם וידעתי שזה לא המקום שלי. אחרי בערך 5 שניות מהזינוק עצרתי ושאלתי את עצמי שנית מה אני עושה פה, לאחר סיום התחרות הבנתי שאת קריירת ה-XC שלי אני צריכה לסיים, וזה שהייתי בת 18 ואמרתי לעצמי שאני רוצה להיות מהטובות בעולם, לא אומר שזאת חייבת להישאר המטרה שלי כל החיים".

מה הייחוד של האנדורו שמשך אותך אליו?
"אנדורו מבחינתי זה השילוב המושלם שבין דאון-היל וקרוס-קאונטרי. בדאון היל-מתחרים על מסלול אחד בלבד, עולים ברכבל ובימים שלפני התחרות עושים כ-10 ראנים שהם ירידות על אותו המסלול, על מנת למצוא את הקו המהיר בכל סיבוב, קפיצה, או כל אלמנט אחר. מזנקים לראן נגד השעון כל-30 שניות. כל תחרות המסלול באורך קצת שונה, לרוב בין 3-5 דקות, ומכיל אלמנטים שונים, אך לרוב במהירויות מאוד גבוהות ועם לא מעט זמן אוויר בקפיצות.

"רק שלא תטעו, אומנם זה נשמע ממש קל לרכוב בירידה, אבל אחרי בערך 5 שניות מהזינוק רוכבים בדופק הקרוב למקסימום, בירידות סופר תלולות, צריך לקבל החלטות מאוד מהר ולהיות מאוד חזקים פיזית. אחרי יום אימונים של דאון-היל מרגישים כמו אחרי רכיבה כביש של 6 שעות. אמנם רנים קצרים אבל מאוד אינטנסיביים.

"בקרוס-קאונטרי, מתחרים על הקפה הכוללת עלויות וירידות, לפעמים טכני ולפעמים פחות, מזנקים כולם ביחד כאשר זינוק נשים עילית כ-80 רוכבות על קו זינוק אחד – בפול גז, הדקות הראשונות הם על דופק מקסימום ולאחר כ-5 דקות לפעמים יותר, כל אחד מוצא את הקצב שלו. בסופו של דבר מדובר על שעה וחצי של סבל, מעל הסף חומצת חלב בעלויות וניסיונות התאוששות בירידות.

באנדורו אסור שתהיה תקלה | צילום: אביב לרר, מתוך ליגת האנדורו הישראלית

"אנדורו הוא מבחינתי הספורט המושלם, נמדדים אך ורק על מקטעי הירידה (סטייגים), ואת העליות עולות כ"התשה" בחלק מהתחרויות יש מגבלת זמן לעלייה (בתחרויות ה-EWS יש מגבלת זמן) ובתחרויות יותר קטנות, נותנים למתחרים ליהנות מהיום אפילו עוד יותר ולא מגבילים את המתחרים בזמן לעליות. מה שרוב האנשים בישראל לא יודעים, זה שאנדורו זהו ספורט סופר קשה, תחרות אנדורו של ה-EWS שהוא גביע העולם, מגיעה לסופי שבוע של 4,000 מטר טיפוס על 120 ק"מ, כל זה על אופני אנדורו ששוקלים 14-16 קילו, מגנים, אוכל ומים לכל היום וקסדת פול פייס על הראש לאורך כל התחרות.

"למשל, בשנה שעברה בשתי התחרויות האחרונות של העונה, יום האימונים היה 2,000 מטר טיפוס, על 60 ק"מ וגם יום התחרות כך שמדובר על סופי שבוע עמוסים ביותר. מעבר לכך מה שאני כל כך אוהבת בספורט הזה, שאם מצליחים להגיע לכושר אירובי טוב, ניתן לטפס את העליות ביחד עם החברות, לנוח 5 דקות בסוף העלייה, ולצאת לירידה (הסטייג) ב"פול גז" להתמלא באדרנלין לספר את החוויות מהסטייג בזמן העלייה לסטייג הבא. בתחרויות האנדורו יש בין 3-7 סטייגים שונים ביום".

ב-2019 הגעת במקום השני בסבב העולמי באנדורו. איך היתה ההרגשה?
"כאשר סיימתי את העונה לא הבנתי עד כמה שהדבר הזה גדול, אני חושבת שרק השנה בזמן הקורונה שהיה לי פתאום כל כך הרבה זמן לחשוב, רק אז הבנתי כמה שזה היה גדול וכמה שאני צריכה להיות גאה בעצמי. אז בדיעבד אני יכולה להגיד שזה מדהים, שאני ממש יכולה להגיד שאני מקום שני בעולם, לא בקטגוריה כלשהי, לא במקצה מסוים, אלא ממש מקום שני בעולם באנדורו שזה בתכלס מדהים ומספק מאוד. היה לי מאוד מרגש לסיים את העונה במקום השני בתור רוכבת ישראלית, ולהראות לרוכבים ישראלים שהכל אפשרי אם חולמים בגדול, ולהראות לרוכבים בחו"ל שישראל זה לא רק גמלים ומדבר, שכנראה יש פה קצת מעבר לזה".

מה התחרות שבה הכי היית רוצה לעלות על הפודים?
"אני חושבת EWS ויסלר היא תחרות היוקרתית ביותר של ליגת האנדורו העולמית ולשמחתי הצלחתי כבר פעמיים לבקר שם על הפודיום. פעם אחת במקום השלישי ופעם אחד במקום השני ואני ממש מקווה שיום אחד עוד אצליח לקפוץ למדרגה העליונה".

מתי החלטת שרכיבה מקצועית זה מה שאת רוצה לעשות.
"בגיל 17 בתחרות הראשונה שלי באירופה, בשוויץ במחנה אימונים של נבחרת ישראל. לא ידעתי למה לצפות לפני התחרות, וכולם הכינו אותי שיהיה ממש קשה, בתחרות עצמה ממש נהניתי, ממש התלהבתי והתרגשתי מהמעמד, לייצג את ישראל ולרכב לצד הרוכבים והרוכבות הטובים בעולם. בזמן התחרות ממש נהניתי, ושסיימתי את התחרות ידעתי שזה מה שאני רוצה לעשות בחיים. כשהתבשרתי שסיימתי במקום השביעי זה ללא ספק עזר לבסס את התחושה הזאת שזה מה שאני רוצה לעשות בחיים".

איך זה להיות רוכבת מקצועית בקבוצה כמו GT Factory racing.
"לפני הכל זה לחיות את החלום. זה לקום בבוקר בידיעה שאני עושה את מה שאני אוהבת, והרגשה כל כך טובה, שמשהו שעבדתי כל כך הרבה שנים, כל כך קשה בשבילו לבסוף התגשם. כמובן שכמו בכל עבודה, גם בעבודה הזאת כרוכבת מקצועית יש חלקים מהנים מאוד ומספקים, ויש חלקים קשים מאוד, שמידי פעם גורמים לי לרצות לעבוד 'בעבודה של גדולים'. אני מדברת למשל על האימונים במזג אוויר קיצוני, או רצף אימונים לבד שאני לא מצליחה למצוא שותפים לאימונים, או פשוט תקופת אימונים שלא הולכת כמתוכנן והופכת את העבודה לפחות זורמת ויותר קשה ומייגעת.

"אז כמו שאני מבינה, בכל עבודה יש את הרגעים האלו, אני אני מאושרת שב-90% מהזמן אני נהנית מהעבודה שלי, אני פוגשת כל כך הרבה אנשים נפלאים, מגיעה לכל כך הרבה מדינות ומקומות מהממים, ומתמודדת עם קשיים ומצבים שרק מחזקים אותי ונותנים לי כל כך הרבה כלים לחיים.

מה צפוי בתחרות האנדורו הבינלאומית הראשונה בישראל שתתקיים בשבת.
"זו התחרות השנייה של ליגת האנדורו הישראלית לשנת 2021 והיא תתקיים בעוד יומיים ב-8 במאי. זוהי תחרות האנדורו השלישית שאני ובן הזוג שלי אבי תמיר מפיקים ביחד ואחת המטרות שלנו היא להקים פה תשתיות לרכיבת אנדורו וליגת תחרויות מקצועית. השנה התחלנו לשתף פעולה עם אריק פלדמן מבייק.יל וביחד אנחנו עושים מאמצים רבים על מנת לקיים פה ענף מקצועי. התחרות הזו תהיה תחרות אנדורו ברמה השלישית של ה-EWS (enduro world series), בה רוכבים ישראלים יוכלו לצבור ניקוד בין-לאומי, שיקנה להם אפשרות להתחרות בליגה היוקרתית של ה-EWS (גביע העולם) מסביב לעולם.

"לתחרות תוכננו להגיע מספר רוכבים ורוכבות מובילים מאירופה, אבל בשל מצב הקורונה, היה מסובך מדי לקבל את האישורים אז הם יאלצו לחכות לשנה הבאה. התחרות שתתקיים במשגב בשבת הקרובה, היא גם תחרות האנדורו הבין-לאומית הראשונה בישראל, וגם תחרות האנדורו הראשונה שתכלול 6 סטייג'ים שונים לקטגוריית הפול אנדורו. בתחרות הראשונה שלנו בסוף 2019, היו 3 סטייגים שונים והשנה התקדמנו כבר ל-4 סטייגים שונים בתחרות הראשונה שלנו לשנת 2021. את התחרות הזאת רצינו כמה שיותר להתקרב לסטנדרטיים העולמיים, וקבענו לעצמנו מטרה להגיע ל-6 סטייגים שונים.

"הבאנו את מערכת מדידת הזמנים מחו"ל שבה משתמשים בתחרויות הEWS בנינו 3 מסלולים חדשים באישור קק"ל ובעזרת מועצה אזורית משגב, והצלחנו לבנות הקפה של כ-27 ק"מ עם כ-1,100 מטר טיפוס. בחודשים ואפילו בשנה האחרונה כולנו חווינו תחושות עזות של אי וודאות, לא ידענו אם נצליח לקיים את הליגה, אם נוכל להמשיך במתכונת ההפנינג ותחרות אופנים, אם נוכל להזמין קהל לאירועים או שנצטרך 'להסתפק' בתחרות בלבד. אך למזלנו הצלחנו לגייס מספר נותני חסות שנתנו לנו רוח גבית ואפשרו לנו להסתכל קדימה גם בחוסר הוודאות המטורף שהיה לנו.

"חברת שורש, ששמה דגש על פיתוח תחום האופנים, היו החברה הראשונה שגם השנה נרתמו ל'מהפכת האנדורו הישראלית', ונכנסו כנותן החסות הגדול ביותר של ליגת האנדורו הישראלית לשנת 2021, שיתוף הפעולה שלי עם שורש הוא ארוך שנים ובמהלכן אני עוזרת בפיתוח תיקי הרכיבה החדשים שלהם כך שיתאימו לצרכים של הרוכבים. שורש מבחינתנו היא החברה הכי ישראלית שמוצריה מיוצרים פה בארץ, תורמת לקהילה ודוגלת בשמירה על הסביבה, ערכים ועקרונות ברי קיימא שאנו דוגלים ומזדהים אליהם כך ששיתוף הפעולה איתם היה ממש טבעי מבחינתנו.

"בהמשך הצטרף אלינו רן זילכה שגם הוא היה נותן חסות של התחרות הראשונה שלנו ב-2019. רן כבר אחרי התחרות הראשונה הצהיר שהוא איתנו לתווך הארוך ושהוא רוצה לעזור לנו בקידום ענף האנדורו בישראל. לאחר פגישה מרתקת עם מצמן את מרוץ, שמחנו לצרף גם אותם, רשת האופנים הגדולה בישראל לרשימת נותני החסות שלנו, מבחינתנו לעבוד עם חברה כל כך גדולה זהו כבוד גדול ורוח גבית משמעותית, כך שלאחר האישור תמיכה שלהם בכל ארבעת התחרויות ב-2021, ידענו שכן קורונה-לא קורונה, תחרות אנחנו הולכים לעשות

"בהמשך הדרך הצטרפו אלינו נותני חסות נוספים חלקם שהמשיכו איתנו מ-2019 וחלקם שהחליטו להצטרף, חברת JINGA clothing המייצרת את חולצת המוביל של הליגה, חברת JOES NO FLAT גם היא חברה ישראלית מצליחה, המוכרת את מוצריה מסביב לעולם וגורמת לנו הישראלים גאווה רבה, GT העולמית וחברת רוזן ומינץ, חברת 100% ישראל ונציגיה טל אופטיקה, החברה העולמית MUC-OFF וצמיגי Continental תחת היבואן DAA. בהמשך הצטרפו גם חברת MTB HOPPER העולמית, יצרנית הרמפות המודולריות שמשמשות אותנו בתחרויות השונות, KTM, LEATT, גליל צמחים ואיגוד האופנים. בעזרת כל החברות האלו, ועשרות מתנדבים, מועצה אזורית מגידו ומועצה אזורית משגב, הצלחנו להגיע לארגון שתי תחרויות שונות, המשולבות באירוע מהנה לקהל הרחב.

מה התקלה שאסור שתקרה בזמן תחרות?
"ואו, באנדורו אסור שתהיה תקלה, כי לרוב תצטרכו לתקן אותה בעצמכם. תקלה בהילוכים זה ממש מבאס, כמו למשל שבירת מעביר אחורי דבר שקרה לי פעם בתחרות. אבל כנראה שתקלה בברקסים זוהי תקלה שממש אסור שתהיה".

איך מתנהלים האימונים שלך.
"כל עוד אני לא לפני הפקת תחרות פה בארץ אז לרוב יום ראשון הוא יום קל של מנוחה. יום שני אני בחדר כושר בבוקר, ואחר הצהריים אני באימון רכיבה לעתים עם עצימות ולעתים ברכיבה קלה. יום שלישי אני ברכיבה קצת יותר ארוכה של 3-4 שעות. יום רביעי אני שוב מבקרת בחדר כושר ואימון רכיבה אחר הצהריים. ביום חמישי אני ברכיבת אנדורו ו-XC עם עצימות כלשהי בדרך כלל. ביום שישי שישי חדר כושר ורכיבה קלה לרוב. ביום שבת לרוב אני ברכיבת אנדורו עם אבי בן זוגי וחברים נוספים".

את עושה אימונים שאינם רכיבה?
"אני עושה אימוני כאמור חדר כושר והשנה החלטתי שאני לא נותנת להחלטות הממשלה לשלוט לי בלוח האימונים והחלטתי לבנות לעצמי חדר כושר קטן בבית. אז השנה אני מצליחה להתמיד יותר מתמיד באימונים אלו ולהגיע הרבה יותר חזקה לעונה הקרובה. בתחילת השנה רצתי, הצלחתי להגיע למטרה שאני והמאמנת הצבנו ורצתי 15 ק"מ בשטח. הלוואי שהייתי מצליחה לעשות יוגה, מהדברים שאני יודעת שיעשו לי טוב אך מעולם לא הצלחתי להתמיד בזה".

על מה את רוכבת?
"זוהי העונה הרביעית שאני רוכבת על אופני GT, האמת שבימים אלו ממש אני רוכבת על אופני פרוטוטייפ חדשים שיצאו לשוק בעוד מספר חודשים, אז אני עדיין לא יכולה לספר עליהם יותר מדי, אז אספר מה שאני יכולה: מדובר בשלדת GT משולש קדמי קרבון, אחורי אלומיניום. מערכת הילוכים SHIMANO XTR; ברקסים SHIMANO XTR; גלגלים Stans – Arch קרבון/אלומיניום (עדין לא החלטתי מה עדיף); כידון- ONEUP קרבון וצמיגי – Micheline".

מה את עושה כשאת לא רוכבת?
"עובדת על התחרות ההבאה של ליגת האנדורו הישראלית, מנסה לתחזק את המדיה החברתית, שזה גם הפך להיות חלק בלתי נפרד מהעבודה, מאמנת טכנית רוכבים ורוכבות. מנסה כמה שיותר לבלות עם המשפחה והחברים. שיש לי זמן אני מאוד נהנית לראות נטפליקס עם בן זוגי, אבל זה ממש נדיר בתקופות לחוצות שלפני התחרויות פה בארץ, אבל כבר אשלים זמן בצפייה לפני התחרויות בחו"ל בהמשך השנה".

מה החלום שלך?
"החלום שלי השתנה לא מעט בשנים האחרונות, פעם החלום שלי היה להיות הכי טובה בעולם, או לפחות ככה חשבתי.
היום החלום שלי הוא קודם כל להיות מאושרת, ליהנות מהיום יום שלי, לאתגר את עצמי כל יום מחדש, לעשות דברים מיוחדים שמרגשים אותי ולאו דווקא ללכת עם העדר ולעשות מה שכולם עושים. לעזור לרוכבים ורוכבות צעירות למצות את הפוטנציאל שלהם ברכיבה תחרותית ולעזור להם להגיע להישגים בין לאומיים. להוות השראה לרוכבות ונשים בארץ ובעולם, ולהראות לכולן שאם אתן רוצות אתן יכולות. להראות לעולם את ארץ ישראל היפה. וכן, אני גם רוצה למצות את הפוטנציאל שלי כספורטאית, להשתפר מתחרות לתחרות ולשאוף למצוינות, אבל הדבר החשוב לי מכל הוא ליהנות מהדרך. אני מקווה לראותכם בתחרות כמתחרים, או מסביב בקהל בשבת הקרובה בתחרות האנדורו הבין לאומית הראשונה בישראל".