והפעם מיכל מספרת לנו על דפוסי התנהגות לא ספורטיביים בבריכה. נראה אם תבינו את הדקויות של הענף
מאת:מיכל ליברמן
לכל חברה קטנה ככל שתהיה יש נורמות חברתיות, מערכת של ציפיות להתנהגות חברתית מקובלת, אשר מהווה בדרך כלל קוד חברתי בלתי כתוב. לנו הספורטאים גם כן יש מקובלויות חברתיות שונות שגורמות
לנו להתנהג בצורה "מנומסת" ויוצרת מאין שפה משותפת ואחדות לכל ענף. דפוסים
שונים בתחרויות ובאימונים.
סימן שאתה לא ספורטיבי – בזמן תחרות
אחת למספר שבועות, השחיין מחליף את התחתון בטייץ ובא למבחן תחרות שחייה! בתחרות כל שחיין ומאמנו בוחנים את כישוריו ואת התקדמותו של השחיין. ניתן להבדיל בין תחרויות חשובות המכונות – "תחרויות מטרה" (באות כ-4 פעמים בשנה) ו"תחרויות ביקורת".
בתחרויות המטרה, השחיין כבר יודע מצויין מה עליו לעשות ואיך והוא עומד בפני האתגרים העצומים. לעומת זאת, תחרויות הביקורת חשובות פחות ומהוות ביקורת לתחרויות המטרה ובמה לניסויים.
1. כל הצגת תחרות נפתחת בחימום, זמן מוקצב לך ולכל השחיינים להתחמם לקראת המשחה האישי. עומדת לרשותך הבריכה כולה ובה כל המסלולים למעט המסלולים הקיצוניים אשר מוגדרים כמיועדים לזינוקים וספרינטים בלבד. אולם אתה בצורה לא ספורטיבית במיוחד, מתחמם בתחושת מים במסלולים הקיצוניים – לצד המתחממים בספרינט (תחושת מים זהו תרגיל סופר חשוב שמחזק לשחיין את הבטחון בגריפה ובתפיסת מים טובה, כמו כן – הוא גם סופר איטי), תופעה זו מהווה מקור לתאונות רבות ועצבים אדירים. בחוצפה רבה, ובנוסף לזאת – המשכת לשחות אחרי שהחימום הסתיים – על אף שהכרוז הודיע שעלייך לפנות את הבריכה כדי להתחיל את התחרות בזמן ולעמוד בלוח הזמנים שנקבע מראש, מה לעשות, זה לא ספורטיבי.
2. אחרי שהתחממת כראוי, אתה ניגש כעת למשחה במטרה להפציץ! ובדרך עובר בחדר ההצבות המכונה "חדר הלחץ", שם בתחרויות ביקורת לעיתים משתמשים בשיטה המיושנת "הכרטיסיות" בה מצויינים הפרטים האישיים של השחין ותוצאת ההרשמה, כלומר – השיא האישי, אולם – אתה, השחיין הלא ספורטיבי אשר נוקט בגישה אגוצנטרית מילאת בטופס תוצאה הרבה יותר מהירה מהמוכחת כדי להבטיח את מיקומך במקצה החזק על אף שמקומך לא שם, או לחילופין – רשמת תוצאה הרבה יותר איטית מהמוכחת במטרה לשחות ראשון ו"להיפטר מהמשחה" בהקדם ללא המתנה מיותרת. אומנם יעיל – אך לא ספורטיבי.
3. בחדר הלחץ תפגוש את מתחרייך למשחה כל אחד עסוק בדרך האישית שלו להתרכז, יש הבוחרים לשמוע מוזיקה ולתחבר לעולמם הפנימי, ויש הבוחרים להתעסק בפטפוטים ועיסוקים אחרים שיסיחו את דעתם. אתה ניצלת הזדמנות שטנית והתחלת להלחיץ את מתחרייך בדרכך היצירתית, שים לב -סומנת כלא ספורטיבי!
4. כשיצאת מחדר הלחץ והתקרבת לזינוק הגורלי, בעודך עומד מול המקפצה, מתרכז ומזיז את גופך בחימום לפני הזינוק – בטעות, פגעת באחד השופטים עם התנועות ידיים ונתת לו כאפה רצינית! אבל מילא, אתה מתנצל יפה ועולה להסתדר על המקפצה עם שריקת השופט אבל – אבוי! מרוב לחץ ובושה זינקת לפני הזמן וגרמת לעוד 3 חבר'ה לזנק ולהיפסל יחד איתך, לא ספורטיבי בהחלט. אם אתה ניגש למשחה בסגנון הגב, לא ספורטיבי מצדך יהיה לזנק באטרף, להיסחף לתת-מימי מרשים – ולצאת במסלול ליד. ממש לא.
5. תאמין או לא כל זה עוד נסבל ונגרם כתוצאה מחוסר נסיון, אבל – קרה והוצבת למשחה יחד עם מספר שחיינים צעירים או לא מותאמים לרמתך, וסיימת את המשחה שניות ארוכות לפניהם, מההתלהבות, יצאת מהבריכה לפני שכולם סיימו לשחות, זה לא ספורטיבי ופשוט לא יפה.
6. אם עברת את המשחה כולו בשלום ואפילו זכית במדליה, לא ספורטיבי יהיה לא להגיע לקחת את המדליה שזכית בה, משום שאתה לא מרוצה מהתוצאה או לא מבסוט על המיקום המבאס(?) שום תירוץ לא מתקבל, ההתנהגות מוגדרת כלא ספורטיבית, ואם באת לקחת את המדלייה אבל מהאופוריה לא שמת לב שייבשת את האדם המכובד שבא ללחוץ לך את היד, זה בהחלט קורה ונסלח, אבל במידה ובסיום טקס חלוקת המדליות בעודך יורד מהפודיום, המשכת להסתובב עם המדלייה על צווארך במשך זמן רב ולא הורדת אותה מיד – כאן אתה מסומן בבירור כלא ספורטיבי, הסנקציות השליליות בדרך…
7. בסוף התחרות ישארו המזוכיסטים למשחים הארוכים; 800 מ' לשחייניות ו-1,500 מ' לשחיינים (אלוהים אדירים איזו התעללות), מזל שדאגה אחת יורדת מליבם של אותם שחיינים אמיצים (ומשועממים?) אשר מתייצבים למשחים הארוכים, שמישהו אחר סופר להם את הבריכות הנותרות ואין הם צריכים להתעסק גם בספירת הבריכות ובסיכון להתבלבל. יכול להיות שבאותו יום נבחרת על ידי אלוהים להיות שליח הקארמה היומי וגרמת לשופט להפיל את שלט הסימון ישירות למים ולמעשה כעת שאר המשחה הארוך נמצא בסימן שאלה. מקרה נוסף חמור לא פחות יהיה במידה ונבחרת על ידי אותו שחיין מרחקים אמיץ כדי שתספור לו את הבריכות (בתחרויות ביקורת לעיתים נותנים לשחיינים או מאמנים לסמן עם השלט ולא לשופטים) אבל הטעת את המרחקיסט בספירה- צפה למכות.
8. התנהגות לא ספורטיבית נוספת ומפתה ביותר היא בנושא התזונה הספורטיבית, בתחרויות שנפרסות על גבי מספר ימים בסוף-השבוע השחיינים מתארחים באכסניות צמודות לבריכה ונאלצים (בשמחה או בעצב) לאכול בחדר-האוכל של האכסניה בהם לרוב ביום שבת בבוקר אתה תראה מוגש לראווה – ג'חנון! פינוק תימני משמין ומסוכן, מדוע מסוכן? משום שאם תחליט לאכול מנת ג'חנון בבוקר המשחה – תרגיש כבד (לרוב) במהלך המשחה. על כן עלינו לוותר על התענוג הבצקי.
9. אחרון אך בהחלט לא חביב וקצת יותר שכיח בתחרות היא תופעה לא ספורטיבית בה שחיין אחד "יורד" על תוצאה של חברו או מתחרהו ועל הצורה בה הוא ביצע את משימתו. יש לשים לב לגבול הדק בו הביקורת היא מעליבה ומורידה או להיפך – מצחיקה וחסרת משמעות.
סימן שאתה לא ספורטיבי – בזמן אימון
האימונים… יותר מדי אימונים ארוכים וקשים, מכשולים שזורקים אותך לקצה ההתמודדות שלך עם עצמך, זורקים אותך לשבירת חוקי הפיזיולוגיה והפיזיקה, עליהם נאמר – "אף אחד לא שונא שחייה באותה מידה ששחיינים שונאים". באימונים ישנם דפוסים לא ספורטיביים קבועים, שמשתנים מאגודה לאגודה.
10. תנסה להתחבר לסיטואציה הבאה: יצאת לתרגיל במרחק בינוני ולפניך חברך לקבוצה, במשך כ-30 מטרים אתה מגרד את רגליו ללא הצלחה בעקיפה, פרץ עצבים ומוטיבציה ממלאת את גופך ואז אתה תופס את חברך המעצבן לקבוצה ברגל חזק ומושך אותו אחורה תוך כדי שאתה נהנה מהתקדמות על חשבונו – הבעיה נפתרה? לעת עתה (ממש לא) כשהגעתם לקיר בסיום הסט, המאמן מכריז על התרגיל הבא בסגנון המאתגר הלא הוא הפרפר, תוך כדי שחיית פרפר, אתה נותן צ'אפחה על הראש לשחיין שלידך בכל פעם שאתה מעביר את הידיים, מצחיק, כואב וכן – לא ספורטיבי, אבל לפחות שחית את התרגיל, ולא יצאת לשירותים באמצע האימון לזמן ממושך…
11. סיטואציה אחרת וקצת יותר מבאסת היא אימון מרחקים, בטח בתחילת העונה, האימון כולו מוקדש למדידת 1,500-2,000 מ' ברצף! טסט אלפיים!, מתחלקים לזוגות – אחד שוחה והשני מודד, ואתה מבטיח לשחיין הממזר שתסמן לו עם מגבת כל 500 מטר, אבל במקום זאת – אתה הולך לשירותים, לפחות במקרה זה אתה לא מפריע לשחיין אחר, פעולה לא ספורטיבית ומציקה/מצחיקה אפילו יותר היא מצב בו הקבוצה כולה עסוקה בשחיית 400+ מ' ואתה בתמימותך עוצר מישהו על מנת לשאול כמה מרחק נשאר… אחר כך אתה בצורה לא ספורטיבית מצטרף למרחק שנשאר על אף שלא סיימת ולמעשה חותך במרחק התרגיל.
כולנו "פושעים" בהתנהגות לא ספורטיבית מדי פעם, השאלה היא עד כמה אנו נותנים לזה להשפיע עלינו. היו אכפתיים לזולתכם, שמרו על עצמכם ועל סביבתכם, שחו הרבה, שחו מהר.
ותודה לגיא סולניק וליריב בן סימון על העזרה המרובה עם הרעיונות.
מיכל ליברמן
אלופת ישראל במשחה 50 מ' גב,
מקום 3 במשחה 100 מ' גב
חיילת בתואר ספורטאית מצטיינת
