מרוץ "הר לעמק" הינו מרוץ ייחודי הנמשך 24 שעות ביום ובלילה בתוואי שטח למרחק הגדול ביותר בישראל – 215 ק"מ בנחלים, בהרים, בוואדיות, בין ישובים, אתרים היסטוריים ושטחים חקלאיים בנופיו המרהיבים המוריקים של הצפון מהרי הגליל העליון ועד עמק יזרעאל. במרוץ הר לעמק החמישי שיתקיים ב-25 וב-26 לאפריל, ישתתפו 518 קבוצות ו-3730 רצים. יצטרפו אליהם עוד מאות מלווים
מאת:טלי וייס
מרוץ "הר לעמק" פועל כעמותה ללא מטרות רווח. חברי העמותה, תושבי הישוב הקהילתי תמרת, ומאות מתנדבים פועלים במטרה לקדם את ענף הריצות הארוכות בארץ, החיבור אל הטבע והשמירה על איכות הסביבה. במרוץ השנה עומדים להתנדב מעל 250 איש, רובם מאיזור עמק יזרעאל בכלל ומהישוב תמרת בפרט. חלק גדול מהם עומדים לקחת יום חופש מהעבודה בכדי להקדיש שעות רבות בהתנדבות ביום המרוץ, לצורך תפעול תחנות ההחלפה והרישום במקטעי המרוץ הרבים הפרושים לאורך 215 ק"מ מהגליל העליון ועד עמק יזרעאל.
צילום: גלעד קוורלצ'יק
לדברי שמואל רוכין, תושב תמרת, ממקימי מרוץ "הר לעמק" והאחראי על מערך המתנדבים, יש אנשים רבים שמבקשים להשתלב ולהתנדב, כי הם אוהבים את הרעיון שעומד מאחורי המרוץ וכן את האווירה הייחודית בעת קיומו: "האנשים המופלאים שמתנדבים מכל הלב וקבוצות הרצים, הופכים את האירוע לחוויה בלתי נשכחת. המתנדבים יושבים בתחנות, רושמים את הרצים המגיעים ומתחלפים ומעניקים תשומת לב ויחס חם לכל רץ. הם אלו שמפיחים רוח חיה בתחנות ומעודדים את הרצים בשטח. לכל תחנת החלפה יש את האופי המיוחד שלה, ויש מתנדבים שבכל שנה, החל מהמרוץ הראשון, מקפידים לאייש את התחנה שלהם, כי הם יודעים שיש רצים שמחכים לפגוש אותם. המתנדבים עושים את עבודתם מכל הלב וזה מאד מרגש את הרצים והצוות המארגן, כל פעם מחדש".
שלוש מתנדבות בתחנה של מינה לבו (צילום: הר לעמק)
לפניכם סיפורן של שלוש תחנות התנדבות במרוץ הר לעמק:
"ההתנדבות היא חוויה מהנה ומגבשת"
תחנת "טייפון" – סמוך לרמת השופט: סיגלית ברנדה, תושבת תמרת, תגיע זו השנה הרביעית יחד עם בעלה, שתי אחיותיה ובעליהן, לאייש את תחנת טייפון. כולם לוקחים יום חופש מהעבודה בכדי להתארגן ולאייש את התחנה בליל היום הראשון למרוץ. הם יישארו שם עד אחרון הרצים שיעבור בתחנה בשעות הבוקר המוקדמות.
סיגלית ברנדה בתחנת טייפון (צילום: הר לעמק)
ברנדה מספרת: "ביום חמישי בערב, ה-25 לאפריל, נצא לדרך עם סטיקרים, סימון, כסאות, שולחן, כלב גז וסיר גדול – כדי להכין תה לכל הרצים ומחליפיהם. אנו עושים זאת בשמחה כי אנו נהנים מהמפגש עם משפחות הרצים ועם הרצים עצמם. במקום כזה אתה פוגש את עם ישראל בצד הכי יפה שלו, כולם אדיבים, עם מצב רוח טוב, שותפים לחוויה מאחדת ומגבשת. המפעל של מרוץ הר לעמק הוא מאד יפה בעיניי, מדובר ביוזמה מבורכת שהיא לא למען עשיית רווח, אלא לשם יצירת חוויה ספורטיבית מהנה ומחברת בין אנשים. בני משפחתי ואני נוהגים להתנדב במקומות רבים, וכאן אנו מתנדבים לא לנזקקים, אך אנו מקבלים המון כוח ושמחה מהתנדבות זו. אין הרבה דברים בארץ שנעשים אך ורק לשם ההנאה שבעשייתם וכזה הוא מרוץ הר לעמק. הערך המוסף של ההתנדבות הוא גם היופי של הטבע מסביב. אין לתאר את היופי של מראה הרצים בשטחי הריצה הקרבים אלינו מלמטה, מאזור עמק השלום לקראתנו. עם פנסי הראש שלהם הם נראים מרחוק כמו גחליליות. ויש את הזריחה הנפלאה בבוקר. התחנה היא מקום של החלפת הרצים של הקבוצות, וגם מקום להחלפת חוויות. כך שיוצא שאנו שותפים לשיחות ולהתרגשות של הרצים. לפעמים אנו עומדים נפעמים ממפגש עם רצים, שלא היינו מאמינים שהם רצים כאלו מרחקים… זה נותן המון השראה."
צילום: גלעד קוורלצ'יק
"ההתעקשות להגיע לקו הסיום כקבוצה מעוררת השראה"
תחנת קיבוץ דפנה: מינה לבו מתמרת מאיישת זו השנה השנייה את תחנת המתנדבים בדפנה. עבור לבו, שמנהלת את תרבות הפנאי בכפר תקווה, ההתנדבות היא דרך חיים: "בעלי ואני מתנדבים כל הזמן בהמון מקומות. שנינו היינו מורים לחינוך גופני ובוגרי וינגיט, לכן האהבה לספורט היא בדמנו. היה מאד טבעי בשבילנו להשתלב במערך ההתנדבות של מרוץ הר לעמק, עוד מימי הקמתו. בננו גם מצטרף להתנדבות השנה. זו חוויה נהדרת בשבילנו, המפגש עם הרצים. בנוסף להפעלת התחנה בדפנה, אני מגיעה לתחנה הסופית בתמרת ושם מחלקת את המדליות לרצים. משעה חמש בבוקר ביום חמישי עד חמש בערב אהיה בדפנה, ואז לאחר מנוחה קלה, אגיע לתמרת בשישי בבוקר לחלוקת המדליות. ביומיים המדהימים הללו מתכנסים חברי התחנות הצפוניות ונוצר הווי מיוחד השייך רק לנו."
מינה לבו מכוונת תנועה בתחנת דפנה (צילום: הר לעמק)
על השאלה מהו הדבר שזכור לה במיוחד מהמרוץ, היא עונה: "ההתעקשות להגיע כקבוצה לסיום היא ממש מעוררת התעלות הנפש. זה כלל לא קל לרוץ 24 שעות, באור, בחושך, בחום ובקור, והרצים מגיעים לקו הסיום עייפים אך מאושרים".
שיתוף פעולה עם כפר תקווה
בעלה של מינה לבו, מרון, קיבל את תפקיד מרשל אזור הצפון ואחראי על שבע תחנות בחלק הצפוני של המרוץ, מתל חי ועד הכנרת. מרון לבו, שבשגרה מנהל חברה בתחום הספנות וחובב רכיבה על אופניים, מתנדב במרוץ "הר לעמק" החל מהשנה הראשונה לקיומו ואוהב מאד את העבודה. במהלך החודש שלפני המרוץ הוא מקדיש מספר ימים לבחינה מדוקדקת של השטח. לבו מספר: "במסגרת התפקיד אני צריך לדאוג לבטיחות הרצים בכבישים ובדרכים קשות לריצה במסלול המרוץ, ולכן עומדים לרשותי צוות עם שני רכבים ושלושה טרקטורונים ואנו מפנים מכשולים בדרכים עבור הרצים. בנוסף, אנו מחלקים מים לרצים, כי חלק מהמרוץ מתקיים במהלך שעות היום החמות. למרות שהרצים אמורים לדאוג לעצמם למים, זה בהחלט מוסיף למוראל שלהם שאנחנו שם."
לבו הקים בהתנדבות חוג לרכיבת אופניים בכפר תקווה. מדי שבוע הוא מגיע עם עוד חמישה מתנדבים לרכב עם חברי הכפר. במועדון הרכיבה יש כיום עשרים רוכבים. עמותת "הר לעמק" בתיווכו של מרון, תרמה מבנה לאופניים למועדון הרכיבה בכפר תקווה. שיתוף הפעולה מתבטא השנה גם בכך שחברי כפר תקווה מתנדבים לחלק מזון לרצים בתום המרוץ.
תחנת החלפה (צילום: הר לעמק)
מרון לבו מסכם את החוויה: "תדמית היישוב תמרת כיישוב מתנדב באה לידי ביטוי במרוץ הר לעמק. אני מכיר הרבה מרוצים, אבל יש מעט מאד מרוצים שיש להם הרבה מתנדבים כמו אצלנו. לא נתקלתי עד היום במרוץ מסוג כזה, הקושר רצים מכל הארץ, נערך בטבע הנפלא של הצפון, וגם סוחף מאות מתנדבים."
צילום: גלעד קוורלצ'יק
"הרווח של ההתנדבות הוא השמחה"
תחנת הזורע – בסמוך ל"שלוש המשאלות": אם תשאלו את איילה ליבקר, אחות ומטפלת הוליסטית מקיבוץ גניגר, מה מניע אותה להתנדב במרוץ, זו השנה החמישית, תאמר לכם: "אני אוהבת אנשים, אוהבת להתחבר לאנשים, להשפיע ולתת שפע. אני מרגישה שזה הייעוד שלי. כיף להשתייך לקהילת אנשים שנותנים מכל הלב. היחד, השותפות, ההשתייכות למשהו גדול, שמח, מחבק ואוהב. אני חושבת שהעם שלנו צריך לעשות דברים משותפים, כי אנשים רוצים להתחבר ברמה של הנפש. הרווח של ההתנדבות הוא השמחה. שמחה גדולה מלווה את המרוץ ואת האנשים. אני מביאה עימי מצב רוח טוב וחיבוק, וחולקת עם הרצים והמבקרים דיבורים וסיפורים. אנו חיים פה בשביל מהות השמחה." ליבקר תגיע לתחנה שלה בסביבות עשר בלילה ביום חמישי ותישאר שם עד הבוקר למחרת. היא תגיע עם חבריה מגניגר, תמרת והקריות שנדבקו בהתלהבות שלה.
איילה ליקבר ודרורית עינב (משמאל) בתחנת הזורע (צילום: הר לעמק)
שמואל רוכין מגלה שיש רצים שמכינים את קטעי המרוץ שלהם באופן הזה שיעברו דרך "התחנה של איילה".
אפשר לומר שמרוץ הר לעמק פותח צוהר להתנדבות יוצאת דופן שמאגדת רבים מתושבי העמק בכלל, ותושבי תמרת בפרט. נתינה לשם הנתינה, נתינה שמעוררת השראה.
צילום: גלעד קוורלצ'יק
