אין ממש קו ברור איפה ההתאוששות מצ'אלנג' ישראמן מסתיימת וההכנות לקראת TRI כנרת מתחילות. מה שכן ברור, שהאחות הקטנה של הישראמן מפצה ברכיבה וריצה "קלים" יותר, אבל בשחייה מאתגרת בהרבה. בכתבה הראשונה בסדרה בה נתכונן לתחרות הטריאתלון האהובה נתחיל עם השחייה.
לפרטים נוספים ולהרשמה ל-TRI כנרת לחצו כאן
ב-TRI כנרת 2021, במתכונתו הקודמת והפחות מפוארת, היו רק 450 משתתפים. הרישום של TRI כנרת 2025 עדיין בעיצומו, התחרות רק עוד חודש וחצי (ב-4 באפריל אם עדיין לא סימנתם ביומן), ורשומים כבר כ-900 משתתפים ומשתתפות.
האם יותר אנשים התאהבו בכנרת בשנים האחרונות?
למדו איך לשחות בה בהנאה ובמהירות יתרה כמו בים האדום?
כנראה שלא. אז בואו ננסה לצלול למקצה המאתגר (בלשון המעטה) של האירוע כדי להוריד חששות ולבוא מוכנים יותר.
הזינוק ל-TRI כנרת | צילום: צלמי שוונג
אקדים ואומר שלצד השחייה המאתגרת של הכנרת, לשחיינים בינוניים כמוני, המסלול כן נהדר לנג"ש. אין לי ספק שגם המשוררת רחל רכבה פה ("הו כינרת שלי") – מסלול שטוח, מישורי, כמעט ללא פניות וכיכרות, עם נופים מדהימים מסביב וההרים האלה שעומדים צופים על העמק, כאילו מגנים עלינו תוך כדי רכיבה. ואחרי אינסוף העליות והירידות של צ'אלנג' ישראמן מגיע לנו פיצוי בצורה של מסלול מישורי ושטוח.
אך כדי להגיע לכל הכיף הזה צריך לעבור את השחייה
היתרונות:
– אין גלים להילחם בהם
– מקום היסטורי עולמי, היכן שישו הלך על המים (מעניין באיזה קצב, האם היה מעלה לסטראבה, ואיך היה הולך לו בשחייה)
– מקום היסטורי לאומי, היכן שחלוצי הקיבוצים התרעננו בסוף יום עבודה קשה של נטיעת אקליפטוסים וחרישת אדמה, אי אז לפני 100 שנים
זה בערך כל היתרונות בשחייה בכנרת, והתאמצתי להביא שלושה.
החסרונות:
– אין ציפה
– אין ראות
– לא בטוח אם יהיו חליפות
– האבנים המעצבנות בחוף
– ניווט גרוע
– מכונת הכביסה ברגע הזינוק
– ריצת האולטרה לשטח ההחלפה
– אין ציפה!
אריאל אגרון ב-TRI כנרת | צילום: צלמי שוונג
מזכיר שבאיירונמן טבריה הראשון ב-2022, כ300 מתחרים לא הצליחו לסיים את השחייה בגלל התנאים המטורפים שהיו באותו בוקר, שרק הוסיפו לקושי של השחייה בכנרת. אני מניח שאין אפילו 300 משתתפי ישראמן סך הכל לאורך כל 26 השנים שההפקה קיימת שלא הצליחו לסיים את השחייה.
כלומר אם צ'אלנג' ישראמן מתאפיין במסלול רכיבה וריצה מהקשוחים בעולם, אבל עם שחייה מפנקת, אז TRI כנרת הפוך – מתאפיין ברכיבה נהדרת ושטוחה אבל שחייה קשוחה.
אז מה עושים? איך צולחים את מקצה השחייה ושורדים כדי לספר, או אפילו טוב מזה – מייצרים תוצאה שתפתיע אותנו ביציאה מהמים כשנציץ בשעון?
מספר טיפים
1) יורדים לחוף עם כפכפים ישנים/ חד-פעמיים או גרביים, בשביל להגן על כפות הרגליים מהאבנים הקטנות הכואבות שעל החוף
2) לא שוכחים את חליפת השחייה ומודים לאל כל רגע של הלבישה שלה על זה שיש אישור חליפות (ויהיה… לפחות למקצה חצי איש הברזל)
השחייה ב-TRI כנרת | צילום: צלמי שוונג
3) משתמשים טיפה יותר מהרגיל בעבודת רגליים. אין ברירה. אין ציפה, הרגליים שוקעות, מייצרות גרר… ואנחנו כטריאתלטים עם מסת שריר ברגליים לא אידאלית לשחייה צריכים לעשות מה שאפשר כדי לשמור על הידרודינמיות ורגליים למעלה קרובים ככל האפשר לפני המים. לא להגזים כמובן עם עבודת הרגליים כי יש רכיבה וריצה מלפנינו, אבל טיפה יותר קיקים מהרגיל.
4) כדי להימנע ממכונת הכביסה האגרסיבית בזינוק, אני מציע להתחיל כמה שיותר מקדימה ולהשאיר את קרבות הגפיים כמה שיותר מאחורה. אמנם שחייה חזקה מדי על ההתחלה ללא יותר מדי חימום יכולה להעלות מאוד את הדופק ולגרום לעייפות מוקדמת, אבל נראה לי שזה שווה את ההימנעות ממכונת הכביסה והמרפקים בראש. בנוסף, זינוק מאחורה פוגע בזמן השחייה הכולל כי אתה נתקע באמצע קבוצה שמאטה אותך לפחות 2-3 דקות עד שמצליחים לצאת משטח המלחמה הזה, וגם הטכניקה עפה מהחלון בדקות הללו. אפשרות נוספת להימנע ממכונת הכביסה היא לזנק באחת הקצוות
5) לתפוס רגליים. טיפ חשוב שטריאתלטים רבים נוטים לזלזל ביעילותו וחבל. בטרי כנרת 2023 קפצתי מרגליים לרגליים, חיפשתי את הטובות והיציבות ביותר, ואת כל דרך החזור לחוף הצלחתי לתפוס רגליים טובות מאוד אשר נתתי להן להוביל אותי הן בקצב (1:40 ד' לק"מ) והן במוטיבציה. כאשר יצאתי יחד עם בעלי הרגליים מהמים התברר שהן ביוניות ושייכות לאסף פורת. חפשו רגליים טובות זה עוזר! פנקו אותו עם קצת מסאז' ונעימי כאות תודה.
פסקה חשובה לגבי הופעת חרדת טביעה והיפר-ונטילציה
בעיה גדולה ולדעתי לא מדוברת מספיק שהתמודדתי איתה במשך כמה שנים טובות בתחילת דרכי בטריאתלון היא חרדת טביעה והופעת ההיפר-ונטילציה במהלך השחייה.
רובנו לא שחיינים מילדות ולמדנו לשחות באמצע החיים כחלק מהחלום שלנו להיכנס לענף. השחייה לא באה לנו טבעי, בטוח לא במים הפתוחים. 99% מהאימונים שלנו לשיפור הספורט הטכני הזה מתבצעים בבריכה שבה אנחנו עוקבים אחרי הפס של רצפת הבריכה, אז ברגע שמפסיקים לראות את קרקעית הים משהו בתודעה שלנו משתנה. לרעה.
חלקנו, כמוני, מתמודד גם עם טראומת טביעה אז כנראה לוקח זמן, לפעמים שנים, להיעלם סופית מהראש ולהתגבר עליה.
השחייה ב-TRI כנרת | צילום: צלמי שוונג
לקח לי בערך שלוש שנים להתגבר על הפחד ששטף אותי בכל תחרות טריאתלון בכניסה לים, כאשר אחרי כמה מאות מטרים לכיוון המצוף הראשון הייתי מפסיק לראות את החול מתחתיי ונכנס לאותה פאניקה. היא לא נעלמה עדיין לגמרי ולפעמים עדיין מופיעה – בטריאתלון אילת האחרון בדצמבר הופתעתי מעצמי כאשר התחלתי להרגיש שמשהו מסתחרר אצלי בראש ואני מתחיל להיכנס לאותה תחושת חוסר בטחון שמציפה את התודעה והופעתו של אותו פחד.
זה נושא שלא הכי כיף לדבר עליו אבל זו תופעה אמיתית, והדרך היחידה להתגבר עליה היא קודם כל להציף אותה באור, לבחון אותה באובייקטיביות, להבין עם עצמנו כמו חוקרים או מדענים, מה בעצם קורה שם? כ-5 דקות אחרי הזינוק מופיעה פאניקה רגעית ואז איבוד חמצן בגלל נשימות מוגזמות ומחשבות דפוקות של "אני לא אצליח לסיים את זה". כאמור זה קורה לא פעם כאשר מפסיקים לראות את הקרקעית. הגיוני.
אז מה עושים? ראשית מכירים את האורח הלא רצוי הזה, מוכנים לקראתו, יודעים שיגיע. אפילו אומרים לעצמינו "הו, שלום. הנה אתה שוב, חיכיתי לך". מסתכלים על המצב באובייקטיביות! אני אישית עוצר לרגע, שוחה קצת שחיית "כלב", נושם מספר שאיפות עמוקות וגורם לעצמי לחייך, אם צריך מחייך אפילו בכוח, ומדבר אל עצמי בהומור: "לא הגיע הזמן להפסיק עם השטות הזאת? הרי כל פעם הפחד הדפוק הזה מופיע ואתה מתגבר עליו בסוף". משהו בי נרגע אז, אני לוקח עוד מספר נשימות עמוקות ומעודד את עצמי לחזור לטכניקה, כי הטכניקה חסרת פחד. הטכניקה יודעת רק שחייה ואיך להצליח לעבור את המרחק שנשאר בלי שום בעיה. אני מכניס את הראש חזרה למים, יד מתחילה לחתור והשניה מצטרפת אליה.. וחוזרים לעניינים.
זה הכל בראש! You got this!
טיפ ממומחה
לסיום, בכל כתבה בסדרה הזאת לקראת התחרות אני אבקש טיפ או שניים מהמאמנים הבכירים בארץ. הפעם טיפ של לוויתן קטלן – זהר גלילי: "נסו להתחיל את השחייה לבד. מצאו מקום שקט יחסית כדי לשחות את ה-200-300 מטר הראשונים בשיא הרוגע שלכם, בדופק נשלט, בטכניקה מפוקסת. הסיכוי לשמור על כל אלו ב'מלחמת העולם' שקורית בזינוק הוא אפסי".
זוהר גלילי בשחייה ב-TRI כנרת | צילום: צלמי שוונג
גם הסיכוי לעשות דראפטינג על עשרות זוגות רגליים ומרפקים חדים, גם הוא שואף לאפס. גייסו את כל הפוקוס שלכם לטובת פתיחה רגועה ותוכלו לאחר 4-3 דקות למצוא בקלות את הדבוקה המתאימה לכם כשאתם רעננים ושולטים בארוע".
בכתבה הבאה – החלום של רחל בתחרות הזאת, מקצה הרכיבה
חשבתי שרק אני סובל מהחרדה הזאת. בדיוק כמו שאתה מתאר. כשאין קרקעית, היפר ונטילציה, המחשבות הרעות בראש… תודה שאתה חולק את התחושה ומראה שאפשר להתגבר. אני עובר לשחיית חזה לכמה דקות…