דן דבוסקין יודע דבר או שניים על הנצחה, על קימה מתקופה קשה ופריחה מחודשת וגם על החשיבות של ספורט בשמירה על הגוף והנפש. אחרי המהפך שעשה עוד באמצע שנות ה-90 עם העמותה לטריאתלון נשים הגיעה הקורונה ואחריה מלחמת "חרבות הברזל", ושינוי הכיוון היה מתבקש.
לכתבות נוספות בנושא:
"לקבל את הפרס ע"ש נדב גולדשטיין היה רגע מורכב, הוא היה צריך לעמוד לידי"
שיא נרשמים חדש בפרי סייל לצ'אלנג' ישראמן 2026
"אבא שלי היה גיבור": צפו בראיון המרגש עם כפיר, בנו של הישראמן אלעד פינגרהוט ז"ל
"היינו בעמותה בקשר הדוק עם הקבוצה האתגרית עוטף עזה של המאמן והיזם יוסף למדן ושמענו על כל מה שהם עושים עם ספורט באזור", מספר דבוסקין, "והתחלנו לראות איך לקראת סוף 2023 אנשים רוצים לחזור להיות פעילים. המפונים התחילו לבצע פעילות ספורטיבית במקומות שאליהם פונו. ואז אמרנו לעצמנו בעמותה שחייבים לקחת את העסק הזה ולמנף אותו, ולנסות לשקם את העוטף ואת אנשיו מבחינה נפשית דרך הספורט. בנקודה הזו החלטנו להפוך את העמותה לאמצעי דרכו אפשר יהיה להוציא אנשים מהמשבר שהיו נתונים בו ולחזור לחיים דרך הספורט".
קבוצת אתגרית ביציאה לאימון בבוקר 7.10 | צילום: יוסף למדן
בתחילת 2024 החליט דבוסקין, יו"ר העמותה לטריאתלון נשים, יחד עם חברי הוועד המנהל כי יש צורך בשינוי השם, המטרות והתקנון. כך נולדה לה העמותה בשם חדש – העמותה לקידום הספורט והחוסן בעוטף עזה – ולקראת סוף השנה גם הפעילות הספורטיבית באזור המשתקם החלה לחזור אט אט.
"כל הפעילות שלנו היום קשורה לענפי השדה: טריאתלון, ריצה, אופניים ושחייה", מסביר דבוסקין, "יש קבוצות של ילדים, של נשים מחלימות מסרטן. מי שליווה את כל הקמת הפעילות היה יוסף למדן בעצמו, בעזרת ועד עמותה חדש שכולו מאנשי האזור. כל הזמן אנחנו מוסיפים עוד ועוד קבוצות בתיאום עם היישובים השונים. כרגע יש לנו כ-100 מתאמנים, חצי מהם מתאמני טריאתלון. אנחנו גם דואגים למאמנים ולביטוח. הכל תחת כנפי העמותה".
ומה החזון שלכם?
"השאיפה היא להרחיב את העיסוק בספורט עבור נפגעי ה-7.10, וכך לסייע להם לחזור לחיים ולהתאושש ממה שהם ואנחנו עברנו. והכל נעשה בידי תושבי האזור. לפני ה-7.10 לא הייתה מסגרת כללית של ספורט בעוטף עזה. הייתה הקבוצה 'אתגרית', אבל לא היה משהו כולל וכך עלה הצורך לפתח כלי עבור אנשים שעברו את המשבר של ה-7.10, ולסייע להם בתהליכי ההתאוששות והחזרה ליישובים כי אנחנו יודעים שעבור אנשים במצב כזה לפעמים הספורט הוא הדבר הטוב ביותר שיכול לקרות להם. יש משהו מרפא בספורט שעוזר לחזור לחיים תקינים ושוטפים".
אתגרית העוטף בצ'אלנג' ישראמן | צילום: צלמי שוונג
אחת מתושבות האזור שלוקחת חלק פעיל בשיקום העוטף היא קארן הלפרין, מנכ"לית העמותה לקידום הספורט והחוסן בעוטף עזה וחברת קיבוץ ברור חיל, שהמלחמה תפסה אותה בדומה לרבים אחרים במהלך אימון רכיבה באזור. "בעקבות המלחמה מצאנו את עצמנו מפוזרים ברחבי הארץ ומה שהוציא אותנו מההלם בימים הראשונים כיחידים וכקבוצה היה הספורט", מגלה הלפרין, "זה מה שהבריא אותנו. נוצרו קשרים במקומות הפינוי וכך קמו קבוצות של אנשים שחיו שם בזכות תרומות של ציוד ספורט ואופניים. זה מה שהחזיק אותנו בתהליך הריפוי".
"כשחזרנו דרומה לעוטף הבנו שזה חייב לבוא יחד – מעין מודל של ספורט וחוסן. כך בנינו מודל שמציע בכל אימון ובכל שכבת גיל מאמן ספורט ומאמן רגשי, מטפל. עובדים סוציאליים, פסיכולוגים, כאלה שהתחביב שלהם הוא ספורט. אנחנו מזמינים אנשים להגיע החל מקבוצת הליכה בקיבוץ ארז ועד לקבוצת ריצה במושב עין הבשור. גם המחירים שלנו מאוד זולים במטרה להנגיש את הספורט לכל אחד ולהגיע לכל מי שרוצה להתאמן".
מה התגובות שאת חווה מהאנשים שמגיעים לאימונים?
"אני רואה התמדה. עוטף עזה לא חזר לנורמליזציה, תחושת הביטחון לא מלאה. אבל אנחנו מייצרים סוג של מסגרת. הכוח שלנו כקבוצה הוא בכך שהתחלנו לייצר סוג של שגרה באין שגרה וגם שייכות. ואנחנו רואים שאנשים חוזרים ומתעניינים".
אתגרית עוטף ישראל בהכנות לצ'אלנג' ישראמן | צילום: גולדי רייך
יש תגובה שריגשה אותך במיוחד?
"הגיעה אלינו משהי להתאמן, ואחריה הגיע גם הבן שלה ואז בעלה ופתאום זה נהפך לבילוי משפחתי. ממצב של ילד שלא יוצא מהבית פתאום אבא ואמא שלו יוצאים, אז הוא גם מגיע כדי לא להישאר לבד. זה מרגש. נוצרה עוד קבוצת חברים באזור שמדברים את השפה ולא חוששים להגיד שגם אותם המצב מפחיד. נוצרה עוד קהילה לנוער שלא הייתה קודם לכן. עבורנו זה הניצחון – עצם העובדה שקמים ויוצאים מאזור הנוחות לאימון זו ההצלחה".
