מאת:טל ויסמן
אנחנו מזיעים, כל הזמן. כך תוכנתנו. טמפרטורת הגוף האופטימלית שלנו היא 36.50 , פלוס מינוס. כל המערכות בגופינו עובדות בצורה מיטבית סביב טמפרטורה זו. ברגע שטמפרטורת הגוף שלנו עולה, יעילות המערכות השונות בגופינו נפגעת, וישנה הפרה של ההומואסטזיס (wellbeing) שלנו. לכן, בכל פעם שהגוף מתחמם, תפעל מערכת שתפקידה לקרר את הגוף. אנחנו מזיעים כדרך לצינון הגוף. בזיעה, נפלטים החוצה מים ומלחים.
כמות הזיעה הנפלטת מושפעת מגורמים רבים, חיצוניים ופנימיים. גורמים פנימיים הם גורמים הורמונליים ומשקל גוף. גורמים חיצוניים הם טמפרטורת הסביבה, כמות הלחות באוויר, ורמת ההסתגלות שלנו לאותו אקלים. לסוג הפעילות הגופנית גם השפעה על כמות הזיעה. פעילות אירובית, מעודדת מאוד הזעה. גם ללבוש השפעה על הזיעה- לבוש חם יעודד הזעה.
בתהליך ההזעה, האיזון של הנוזלים ושל המלחים בגוף מופר. 60% מגופינו הם מים. זה היחס הטוב ביותר עבורנו לתפקוד. מים אלה נמצאים בדם ובתאים. הם חיוניים להעברת חמצן וחומרי מזון לתאים, ולסילוק פסולת מהתאים החוצה. פליטה משמעותית של מים מהגוף תפגע ביעילות פעילויות אלה. הזיעה שלנו מכילה 5 סוגי מלחים- נתרן, מגנזיום, אשלגן, סידן, כלור. למלחים מספר תפקידים בגוף: במערכת העצבים, שם יש להם תפקיד מכריע בהולכה העצבית, בשרירים- פעילות הכיווץ וההרפיה של השריר, ותפקיד בבניית תאים. גם כאן, לריכוז המלחים יש השפעה על איכות התפקוד- אנו יודעים לתפקד הכי טוב בריכוז מסוים של מלחים בגוף, וכאשר נשמרים יחסים קבועים בין המלחים השונים.
ההזעה מעודדת תחושת צימאון. כאשר אנו שותים מים, אנו אמנם מחזירים נוזלים לגוף, אבל למעשה מחריפים את הבעיה: שתייה של מים בלבד תגרום לדילול הדם ממלחים, ומאחר ובהזעה כבר נוצר דילול מסוים ממלחים, שתיית מים רק תחריף אותו. במצב של דילול הדם ממלחים באופן קיצוני יש שתי סכנות קריטיות- היווצרות של בצקות במוח כתוצאה מעודף בנוזלים, ואריתמיה (שנויי קצב בלב) כתוצאה מריכוז נמוך של מלחים.
איך מתמודדים עם איבוד הנוזלים
כמו כל מאמץ, פעילות גופנית מעלה את חום הגוף ומעודדת הזעה. בממוצע, ספורטאי מאבד כליטר מים בשעת פעילות. עם זאת, כאשר ההזעה מוגברת לאורך זמן, ללא השבת נוזלים ומלחים לגוף, יתכן מצב שבו יש איבוד קריטי של נוזלים ומלחים. איבוד קריטי הוא כמות שבה מאבדים יותר מ- 2% ממשקל הגוף. מצב זה פוגע בביצוע הפעילות הגופנית, ותפקוד יעיל של המערכות בגוף.
הפתרון לבעיה זו היא החזרה מבוקרת של נוזלים ומלחים לגוף. זה הרעיון של העירוי שניתן במקרים של התייבשות. למניעה של מצב כזה, פותח המשקה האיזוטוני. משקה איזוטוני מכיל 3 מרכיבים: מים, מלחים (כל המלחים שאנו פולטים בזיעה) ופחמימות (בעיקר פשוטות), לאספקת אנרגיה תוך כדי הפעילות. המושג "איזוטוני" משמעותו ביחס שווה. כדי שמשקה יקרא איזוטוני הוא חייב להכיל פחמימות ומלחים בריכוז אשר זהה לריכוזם בדם. הריכוז הזהה מסייע לספיגה מהירה של החומרים בדם- המשקה לא נשאר זמן רב בקיבה, אלא נספג מיד. זאת להבדיל ממים, אשר אינם מכילים מלחים בכמות מספקת, ולכן ספיגתם יותר איטית מספיגת משקה איזוטוני.
פרט למשקאות איזוטוניים המכילים מים מלחים ופחמימות, קיימים בשוק משקאות אלקטרוליטים, המכילים רק מים ומלחים. לפחמימות הכלולות במשקה חשיבות רבה. באופן כללי, לפחמימות תפקיד של אספקת אנרגיה מהירה יותר מאשר ממקורות החלבון או השומן, הן מספקות יותר אנרגיה ליחידת זמן מחלבון או שומן, משמשות כספק אנרגיה גם בפעילות אנארובית, להבדיל מחלבון או שומן. פחמימות אינן משמינות כל עוד צריכתן אינה מופרזת. הפחמימות הנצרכות במשקה האיזוטוני מספקות כ- 30 קלוריות ל- 100 מ"ל משקה, פחות מכוס מיץ טבעי. קלוריות אלה ישרפו מיד תוך כדי הפעילות.
שתייה של משקאות איזוטוניים תוך כדי פעילות ולאחריה מאפשרת רוויה מלאה, שומרת על איזון המלחים בגוף תוך כדי פעילות, וכך מסייעת ב"סילוק רעשים"- התכווצויות שרירים, התייבשות, תשישות ועייפות, מספקת אנרגיה= דלק לניצול מיידי (פחמימות פשוטות), וכך מאפשרת הארכת משך האימון, ושומרת על ריכוזי גלוקוז אופטימליים בגוף. הערך המוסף של המשקה האיזוטוני עבור ספורטאים הוא התאוששות כללית מהירה מהאימון.
את המשקאות האיזוטוניים ניתן לצרוך במהלך או בסוף אימון.רצוי לשתות כל 20-30 דקות פעילות, 250 מ"ל נוזלים.בסוף הפעילות מומלץ לשתות 250 מ"ל נוזלים.
