משחה עמק חפר בשבת האחרונה היה מדהים וכיף לא רגיל, הוא אורגן על יד TI ורשות הטבע והגנים, בו נטלו חלק כ- 500 שחיינים וצב ים אחד, משחה זה הוא הזדמנות טובה לעמוד על האתגרים במשחים ארוכי טווח בים, הכוללים ניווט והתמודדות עם השחיינים האחרים

מאת:רן אפק

גם משחה של 1,500 מטר יכול להפוך למשחה של 5,000 מטר אם לא שוחים בקו הקצר ביותר האפשרי בין מצוף למצוף. הגורמים העיקריים המפריעים לשחייה בקו ישר הם הזרם והעובדה שלא תמיד רואים את המצוף בגלל הגלים, השמש שבעיניים ובשל סגנון השחייה שנקרא חתירה, שבו הראש מופנה למטה ולצדדים ולא קדימה.

השיטה של ניווט לפי תווי הקרקע שכל כך נפוץ ביבשה, אינה מומלצת, שכן לא תמיד רואים את הקרקעית, וגם אם כן, מורגש חסרונו של הקו השחור מהבריכה. כמו כן, לא רצוי לנווט רק לפי השחיין הבודד שלידך, שלא הודיע לך מראש כי קיבל מאשתו צו איסור יציאה מהארץ והחליט לנצל את המשחה הזה על מנת לברוח מהארץ בשחייה לקפריסין.

ההמלצה הנפוצה היא לנווט לפי נקודות ציון בחוף. אך עצה זו טובה רק לשחייה במקביל לחוף ולא לכיוון העומק, שם לא רואים יבשה.  בטח שלא בשחייה לכיוון החוף, זאת מכיוון שהמשחים בארץ נעשים בבוקר והשמש שעולה מהמזרח, עדיין נמוכה, מסנוורת ואינה מאפשרת לראות את החוף, ולכן הניווט הופך לניווט לפי השמש.

שיטה אחרת לניווט בים, טובה בים ללא גלים גבוהים, היא הרמת הראש גבוה ככל האפשר וצפייה קדימה לחיפוש המצוף במרחקים. שיטה זו כוללת 3 שלבים: מעבר לשחיית חזה, בו הראש יכול לעלות קדימה לתצפת, שלב שני בו מתנגש בך השחיין ששחה מאחוריך ועשה עליך דרפטינג והשלב השלישי כולל בעיטה הגונה בראשו של אותו שחיין מאחוריך, בגלל סגנון שחיית חזה ובשביל הסיפוק האישי.

השיטה המומלצת ביותר לניווט, היא שחייה לצד קבוצת שחיינים. כי הרוב קובע, וכבר למדנו בביה"ס, שאם כולם קופצים מהגג, כנראה גם כדאי לקפוץ. סטטיסטית ואמפירית השיטה הזו טובה ומביאה למסלול הקצר ביותר. אבל הסכנה בה היא "המשפך". "המשפך" קורה כאשר השחיין שמשמאלך אינו שוחה באותו קו מקביל לשחיין שמימינך. שניהם מתקרבים אט אט אליך, שתקוע בין שניהם. כמו במשפך, אתה שוחה ביניהם, רואה את הסוף הבלתי נמנע מתקרב, ומתפלל שאחד מהם יתעשת ויעבור לשחייה במקביל לשאר. אך אחת דינך, להימחץ בין שניהם.

"המשפך" פותח את נושא האתגר השני בשחייה בים והוא השחיינים האחרים. מכל הסכנות המוכרות בים של זרמים, מערבולות, גלים, מדוזות, בעלי חיים טורפים אחרים, סלעים, זיהום, ביוב ושקיות ניילון, הסכנה הגדולה ביותר במשחים, היא כמו בכל אחר על פני כדור הארץ – האדם.

אם בתחרויות ריצה או אופנים, אי שמירת מרחק מינימאלי בין מתחרה אחד לחברו, תוביל לנפילה ופציעה הדדית, הרי שבמשחים יש למתחרה הישראלי, המומחה בהידחפות בתורים ביבשה, עוד הזדמנות נפלאה, להידחף, להתחכך ולהפריע לשחיית חבריו המתחרים, ללא סכנה אמיתית לשלומו.

כבר בשלב הכניסה למים, רצים ראשונים קדימה ובטירוף, השחיינים האיטיים במיוחד ושחייני החזה, המאמינים כי ריצה חזקה תיצור להם יתרון בשחייה, אולם בכך רק יוצרים בלוק חוסם ומפריע לשחיינים הטובים שמאחוריהם.

זמן קצר  לאחר מכן, נכנסים לפעולה ה"מלטף" וה"מרביץ" התוקפים את השחיין מאחוריו. ה"מלטף" הוא הגרסא המעודנת והחושנית של ה"מרביץ". "המרביץ" במקום לחבוט במים על מנת להתקדם, מעדיף לחבוט בשחיין שלפניו, לתפוס באקראי ברגליו ולעיתים לנסות לקלף את הבגד ים או הצ'יפ שעל השחיין שלפניו. הפתרון הוא כמובן מעבר לשחיית חזה, שמאפשרת להפטר מאותם מתחרים שחושבים שדרפטינג (ניצול שחייה מאחורי שחיין מהיר יותר), פירושו להתלות ברגלי ענקים…

בהמשך השחייה ובעיקר ליד המצופים בעומק נתקלים במזיקים האחרים. הראשון שבהם הוא בעל הציפורן החודרנית. הציפורן החודרנית אינה מפריעה לבעליה אישית, כי היא לא חודרת לבשרו שלו, אלא לבשר השחיין שלידו, חותכת אותו ופוצעת אותו. זו הזדמנות טובה לקבוע חוק חדש במשחים, וזהו חוק חובת ביקורת פדיקור מניקור לכל מתחרה, והצבת שופט על קו הזינוק, שיבדוק את השחיינים ויפסול כאלו שלא יעמדו בסטנדרטים הראויים.

המזיק השני הוא ה"מלכסן". השחיין "מלכסן" מסוכן גם כאשר אינו מהווה צלע ב"משפך". ה"מלכסן" הוא שחיין איטי יחסית, המחליט לפתע לתת פרץ שחייה בכל הכוח, תוך שינוי כיוון השחיה שלו, בניגוד לכיוון של כל השחיינים האחרים. הוא חותך את כל הדבוקה של השחיינים באלכסון, וכאשר נמצא בדיוק לפניהם אופסים כוחותיו והוא מתחיל לשחות באיטיות, בכך הוא מונע מכמות גדולה ביותר של שחיינים לשחות בקצב שלהם ולעקפו. אם היה שוחה לפניהם באותו הקו, היה ניתן לעקפו מימין או משמאל, אך בגלל שהוא "מלכסן" הוא שוחה בניצב לדבוקה ומעכב את כולם, ללא אפשרות לחמוק. הפתרון הוא לתת לו לשחות לכיוון הלא נכון בו בחר מתחילה, ולקוות שכריש עמלץ לבן יטרוף אותו שם.

המזיק השלישי הוא נדיר יחסית, מטריד אבל לא מסוכן והוא ה"משפריץ". לא ברור מי לימד אותו שחייה, אבל כנראה אמרו לו שכדי לשחות קדימה יש לחבוט בפני המים, בידיים וברגליים בכדי להתיז כמה שיותר מים כלפי מעלה והצידה. כל זאת במקום בצורה המקובלת של שחייה, העושה שימוש בגפיים להסתת המים אחורה לצורך התקדמות במים. כתוצאה מכך הוא מתיז מים בכל תנועה שלו לכל הכיוונים. לשחות לידו, זה כמו לשחות בגשם וכל הוצאת ראש לנשימה בכיוונו, מזכה את השחיין שלידו בפה מלא תרסיס בתמהיל שווה של אויר ומים.

לסיכום, יבורכו TI ורשות הטבע והגנים, שהתחילו ליצור מסורת של סדרת משחים בים ובמקווי מים אחרים בארץ, ונותנים לנו השחיינים והטריאתלתים, הזדמנות נוספת לשלב הנאה מתחרות, בשילוב ספורט וטבע, במקומות שונים בארץ.