משחה כף כרמל הפך ברגע אחד למשחה כף התקווה הטובה! רק מי שיש לו תקווה צולח ים שובב. הים חגג וכיבס אותנו. הגיוני. הוא כל כך התגעגע אל כל האנשים האלה שהתייצבו ובאו שוב מכל קצוות הארץ, ולא ידע מה לעשות עם כל האושר הזה שלו.

צילום: שוונג

כמעט שנה וחצי קהילת המים הפתוחים שלנו לא נפגשה. זה כמו דג מחוץ למים. הרגיש נצח. כמה שזה מרגש לראות שוב את כל החבורה. עומדים בתור, ממושמעים בתור לקבל הצ'יפ. עוד חיבוק ועוד חיבוק. כל כך חסר לנו. הנה מגיע זאב שבתאי, והנה מיטל שוורץ ואמנון שוורץ ואלכס כהן האפרוחים, גיא כהן, טל פרידמן, אייל שכנר, רונדה, צפריר, אורי סלע, רונדה ניסמן, אבנר שוחט, רמי הולצמן, צפריר פרקיס, תומר עוז, אלדד יקונט, עודד גליננסקי, גיא מולכו, מיה, גל, ליה, יאיר לנדאו. מיטב הנוער עד גילאי 80. וואו, לא התראינו שנים!

מתארגנים, עולים לאוטובוסים, פורקים.
הנה עוד שנייה מתחילה החגיגה.
זהו, זינוק למים. מתחיל שקט ונוח. עבודה בעיניים. חכו חכו. עוברים את המדף של "חקר ימים ואגמים" ואז זה מגיע- ים וגלים וכיף חיים. הים מבסוט ומאתגר.

צילום: שוונג

כף כרמל, רצועת חוף קסומה שהיא המשכו של הר כרמל הנכנס אל תוך הים ולמעשה אנו שוחים מעל מדף סלע.
שוחים. קצב טוב. קצת בולעים. לא נורא. ממשיכים. שוחים בדבוקות ובזוגות. כמו תיבת נוח, והים בשלו, רחוק מלהיות נוח.

סירות, מצופים, קיאקיסטים. בואנה היום להיות קיאקיסט זה לא כיף. לא מתלוננים. עובדים. שוחים, שותים עוד קצת ים. הנה עוד מצוף מאחורינו. איפה הצב שאמרו שנראה? אין מצב לצב. הים יותר מדי שמח ולא צלול. בקושי רואים את קצה האף.

צילום: שוונג

הנה מלון מרידיאן! מה, כבר הגענו? איזה כיף.
איזה הגענו. שוחים ושוחים והמלון עומד באותו מקום. לא הגענו.
ממשיכים לשחות.

ואז, בום, אנחנו בחוץ. זהו, נגמר. מה? איך כבר?!
הולכים על הטיילת, מלא אנשים, ים. וואו, כמה התגעגנו לזה. משפחה אחת.
גופיות, מדליות, עוד חיבוק. מתפזרים. רגע! יש לי עוד מה לדבר ועם מי. לא הספקנו כלום.
אוטוטו עוד פעם.

פעם הבא חייבים להקים בית קפה ביציאה. אני חייב קצת זמן עם המשפחה האהובה.
כמה חבר'ה צעירים וחדשים. פעם ראשונה בים. מרגש לראות כל כך הרבה ילדים שהצטרפו למעגל. למשפחה.
נזכור את משחה כף כרמל 2021 שפיזר את עננת המלחמה והמגפה.

צילום: שוונג

הים התרגש לקראתנו. אני ממש מבין אותו ואני בכלל לא ים.
זכינו. אשרינו.

תודה לשוונג על איחוד המשפחות. לא מובן מאליו. ותודה לכל מי שעמל והתנדב ותרם להצלחת האירוע.
בא לי עוד.