מאת:מור שלזינגר

פלוטון נשים בטוסקנה הישראלית 

האימון הפתוח השבוע התקיים בגבעת עדה, והועבר על ידי המאמן גל צחור מקבוצת

CCC .  טלי הברפלד, רוכבת כביש מנוסה מקבוצת CCC , וממארגנות המרוץ, אירחה אותנו לתפארת. כמות נכבדה של רוכבות מהקבוצה, רוכבות עלית, רוכבות מנוסות, ואפילו אלופת ישראל הצעירה – מורן תל פז, התייצבו כולן על מנת לתמוך, לסייע, להדריך ולעודד. כל אחת ואחת זכתה ליחס אישי, וחניכה צמודה, תוך כדי היכרות עם מסלול התחרות ותרגול עבודה.

"היה אימון נפלא! הגעתי לגבעת עדה ושמחתי לגלות המון פרצופים חדשים, חלקם על אופני שטח וחלקם על אופני כביש. ועוד יותר שמחתי לגלות שחלק מהבנות כבר מכירות אחת את השנייה. היו אנרגיות מעולות מסביב. ממש התרגשתי" סיפרה טלי, והמשיכה: "הבנות למדו איך עובדים בזוגות, איך מתחלפים. כל נושא ה"דולות", התומכות מהקבוצה המארחת התגלה כאקוטי, כי אפשר לבנות לקבל הדרכה אמיתית אישית וצמודה. פתאום הן ראו שהן יכולות, שהן מתחרות, בסביבה תומכת, מכילה והרבה פחות מאיימת."

 
גל צחור סיכם את האימון ואמר, "היה אימון מצוין. אני נרתמתי לכל המפעל הזה של אימוני הבנות לקראת מרוץ הנשים בזכות טלי, ועשיתי זאת בשמחה רבה. רוכבות הכביש שהגיעו היו ברמה כזו שאפשרה לקיים אימון איכותי וראוי. כל מטרות האימון הושגו: למדנו סוגי עבודה בכביש, הרגשנו מה זו עבודה ותרגלנו, ונגענו קצת בטקטיקות. לטובת האימון גייסתי רוכבי ורוכבות עלית מהקבוצה, ומדריכים מנוסים מהקבוצה, כך שנוכל להתפרש, ולתת מענה מקצועי לכולן, ובדיעבד זה אכן עבד טוב מאוד. עשינו שתי הקפות על המסלול, ותוך כדי ההקפות העברתי את התכנים שרציתי. סך הכול היה מאוד מוצלח."

מיוחד לטריאתלטיות (אבל לא רק)

וכעת לנושא שונה, והפעם בחרתי לפנות לטריאתלטיות שבינינו. לאלו שמחפשות קצת גיוון, קצת אקשן, משהו שונה, אבל עדיין מוכר. מרוצי אופניים בהחלט יכולים לתת את כל זה ובגדול.

הגעתי לעולם האופניים במקרה. בלימה לא נכונה בירידה גרמה לי לאבד את השליטה על האופניים, ופחד עמוק תקף אותי. מי שמע על טריאתלטית שלא מסוגלת לרכוב? בניסיון להתגבר על הפחד והטראומה הצטרפתי לקבוצת רכיבה, ללמוד טכניקת רכיבה נכונה, לרכוש כלים להתמודדות במצבים שונים וללמוד כיצד לשלוט באופניים. הכוונה הייתה לרכוב בקבוצת אופניים כחודש/חודשיים ולחזור לטריאתלון (אני עדיין טריאתלטית פעילה, לא עזבתי). אבל משהו בעולם רכיבת הכביש כבש אותי, אולי זו הקבוצתיות החזקה והפלוטון רבי העוצמה, אולי זה האקשן, האדרנלין, אין לי מושג, אבל עובדה שהגעתי לחודשיים, ונשארתי שנתיים, ועוד היד נטויה. כיום אני יכולה להעיד שלמדתי ליהנות משני העולמות: עולם הטריאתלון שהוא האהבה הגדולה שלי, ועולם רכיבת הכביש, שילוב מושלם!

למה מרוצי כביש?

מה אני יותר אוהבת – טריאתלון או מרוצי כביש? התשובה משתנה, תלוי בעונה, אך בסופו של דבר אני אוהבת את שניהם. למה טריאתלון? טוב, זה ברור, במיוחד אם את קוראת שורות אלו. למה מרוצי כביש? כי זה כיף, מרגש, רווי באדרנלין, וכי זה שונה לחלוטין מתחרויות טריאתלון. תשכחי מכל מה שידעת על רכיבת אופנים בטריאתלון, מרוץ כביש זו חוויה שונה לגמרי.

את בטח שואלת את עצמך- למה שונה לגמרי? קודם כל – את לא לבד. יש פלוטון, יש עוד אנשים מסביב (ובמקרה שלנו, יותר טוב, הרבה נשים מסביב) ויש תחושה אמיתית של ביחד. במיוחד אם את מגיעה עם עוד רוכבות מהקבוצה שלך, רוכבות שהכרת באימונים, התחושה אחרת לגמרי. יש גלגל מוכר לשבת עליו, יש מישהי מוכרת שפתאום שואלת מה נשמע, או מזכירה לך לאכול, לשתות, ואפילו כשלא אומרים מילה – את יודעת ומרגישה שאת לא לבד. לא עוד נג"ש בודד מול הרוח קילומטרים על גבי קילומטרים.

"דולות רכיבה" – טלי מלווה את אחת הרוכבות

לטייל ביחד או להתחרות בטירוף?  את מחליטה

אפשר להגיע במטרה ליהנות. ליהנות מתחושת היחד, מהאנרגיות, מהפרגון הנשי. אפשר להגיע במטרה לסיים עם הפלוטון, ואפשר להגיע במטרה להתחרות עד הסוף עם כל הכוח. יש הרבה עניין ואקשן (כרמי, המאמן שלי, קורה לזה "שחמט על גלגלים"). אסטרטגיה, טקטיקה, התקפות, פריצות, סגירות, שלל מונחים שבסופו של דבר מתרגמים לדבר אחד: אדרנלין מטורף!

מי יכולה להשתתף במרוץ?

בעקרון, כל מי שמתאמנת בריצה ו/או אופניים (כן, גם ספינינג נחשב) בין פעמיים לארבע פעמים בשבוע, יכולה למצוא את המקצה והמרחק המתאימים לה, ולהשלים בהנאה את המרוץ. כל מי שהשלימה טריאתלון, יכולה בקלות להשתתף, ליהנות, ולסיים עם חיוך גדול גם מרוץ כביש.

למה כדאי לשים לב באימונים ספציפיים למרוץ?

אז ראינו שמבחינת הכושר, אין בעיה להשלים מרוץ כביש וליהנות ממנו. אבל יש כמה נקודות שוני בין רכיבת כביש לרכיבת אופניים בטריאתלון, וכדאי לתרגל כבר באימונים על מנת להגיע מוכנה ולמצות את החוויה במלואה.

מה צריך לתרגל?

רכיבה בדבוקה (פלוטון) – כדאי מאוד לתרגל רכיבה בדבוקה, ללמוד "לתפוס" גלגל, לדעת לנצל את הדרפטינג שחברות הפלוטון יכולות להעניק אחת לשנייה – יתרון עצום שדורש תרגול הטכניקה. קבוצות טריאתלון רבות מתאמנות היום ברכיבה בדבוקה, ואפשר לנצל את זה לתרגול ביחד עם חברותייך לקבוצה: ללמוד "להכיר את הגלגל" של הרוכבת שלפנייך, ללמוד לקרוא את שפת הגוף, סימנים מוסכמים, כל זה מאוד עוזר בתחרות. אימוני האופניים הפתוחים לנשים שמתקיימים ברחבי הארץ, בהדרכת מאמני אופניים בכירים, הינם הזדמנות מצוינת נוספת לתרגול רכיבה משותפת.

שתייה – חשוב לתרגל את נושא משטר השתייה כבר באימונים, במיוחד תוך כדי ישיבה על גלגל של מישהי אחרת, משהו שכטריאתלטיות אנחנו פחות נחשפות אליו. הכי טוב, להתאמן ביחד עם חברה (אין כמו גלגל מוכר), פעם את יושבת על הגלגל שלה ושותה, ולהיפך. כמו בטריאתלון, גם כאן, מומלץ משקה איזוטוני, וכדאי להתנסות בסוגים השונים הקיימים בשוק, ולהגיע למרוץ עם המשקה החביב עליך, כשאת כבר מורגלת בשתייה.

תזונה – גם במרוצי אופניים, כמו בטריאתלון, אנחנו אוכלות ג’לים. שוב, כדאי לתרגל שליפה מהירה של הג’ל מכיס החולצה תוך כדי ישיבה על גלגל. מי שלא מסוגלת להגיע לכיס החולצה בדופק 200? (כמוני למשל) אפשר להשתמש בתרגיל האיזוליר-בנד הידוע, ולהצמיד את הג’ל לרמה (TOP TUB ) של האופניים – עובד מצוין גם במרוצי אופניים. שליפה מהירה – והג’ל כבר פתוח ומוכן לאכילה מיידית (רק לתרגל את הכנסת האריזה הריקה לכיס – אנחנו לא זורקות עטיפות בצד הדרך!)

שינויי קצב – עוד הבדל בין רכיבות טריאתלון, לרכיבות כביש זה שינויי הקצב. בניגוד לטריאתלון, ששם אנחנו לבדנו מול הרוח, ושומרות על עומס אחיד מקסימלי כל הרכיבה, ברכיבת כביש אנחנו עם הדבוקה מנסות להיצמד אליה, או לחילופין להתקיף ולברוח. כל אלו דורשים מהגוף להיות מוכן לשינויי קצב. כדאי לנסות לשלב באימונים קצת ספרינטים, פירמידות ואלמנטים מהסוג הזה שמכינים את הגוף, ומרגילים אותו לשינויי הקצב האלו. הסברים ודוגמאות לאימונים כאלו בתכנית האימונים באתר המרוץ.

כל הפרטים באתר המרוץ: www.banot-bike.org.il