על מרתון צרמט שמעתי לפני כשנתיים כשחיפשתי אחר ריצות אתגריות באינטרנט. מיד חשתי בצורך להשתתף בריצה הזו
מאת:דן גור
מרתון צמרט הוא ריצת מרתון בשטח סביב העיר צרמט בשוויץ. הריצה מתחילה בגובה 1100 מטרים מעל לפני הים ומסתימת בגובה של כ 2500 מטרים. לפני שנה ראיתי כי ב- 2011 יחגגו עשור למרתון וכבונוס לאירוע ישנה תוספת "אולטרה", של כ 3.5 ק"מ, למרחק הרגיל, – סה"כ ריצה של 45595 מטרים עם טיפוס של 2552 מטרים עד לגובה של 3100 מטרים מעל לפני הים- ידעתי שלא אפספס את ההזדמנות הזו. הצלחתי לעניין את חברי, שלמה אלון בתחרות והתחלנו להתאמן.
תכנית האימון שבניתי הייתה דומה לתכנית אימון של מרתון רגיל. היא כללה בניית סיבולת, בניית כוח ומהירות. אלא שהדגש היה באימוני ריצה בעליות ארוכות. לכן, חלק מהאימונים היו טיפוסים לבית אורן, צובה ונס הרים. גם ריצה בחרמון הייתה והיא לימדה אותי את משמעות הגובה הן מבחינת האוויר הדליל והן מבחינת מזג האוויר. בפורום האתר (של המרוץ) סיפרו שהיו מרוצים במזג אויר חם מאוד, בשלג ובמזג אויר סביר.
"לעבור 5 ק"מ בזמן של 30 דקות"
החלטתי להגיע למקום שבוע לפני המרוץ להתאקלם לאוויר הדליל ולהכרת המסלול. אט לאט התקרב יום הטיסה. העיר צרמט ממוקמת בסוף עמק ארוך מתחת להר המאטהורן. הריצה מתחילה 20 ק"מ ממנה, בתחילת העמק, כאשר עד צרמט ישנה מגמת עליה וטיפוס של 500 מטרים. מיד לאחר צרמט ישנה עליה חדה של 500 מטרים ובסיום המסלול עליה של 1000 מטרים על פני קטע ריצה של 6 ק"מ.
"והטור פתח בקצב מהיר"
השוויצרים בדייקנותם פרסמו, בעלון התחרות, את הקטעים בין התחנות והזמנים שיש כדי לעבור אותם. בד"כ הזמנים סבירים אלא שהקטע הראשון הציק לי על שום שנדרש היה לעבור 5 ק"מ בזמן של 30 דקות. דבר שאינו בלתי סביר בשגרה, אלא שכאן נדרש היה לפתוח בקצב מהיר ללא חימום ובמגמת עליה. החלטתי לבדוק את הקטע בריצה 4 ימים לפני המרוץ ואכן הדבר היה סביר. למחרת ניסיתי את העלייה המשמעותית ביציאה מצרמט, טיפוס של כ- 500 מטרים בכ- 6 ק"מ ריצה, הן כדי להכיר את המסלול והן כדי ללמוד את אפקט הגובה על הנשימה. ביום המרוץ הדבר התברר לי הן כיתרון, משום הכרת המכשולים
והן כחסרון, שכן הרגלים לא התאוששו לחלוטין מהמאמץ של אותו ניסיון. ברגל
אחת התפתחו כאבים והתכווצויות שהגבילו אותי. את שאר הקטעים למדתי מנסיעה
ברכבות בהרים והתחוור לי שהעליות שמחכות לנו בדרך תלולות במידה שעולות על
כל דמיון שעלה במוחי!
הרכבת עוצרת לאורך המסלול כדי שמלווים יוכלו לעודד
המרוץ החל בדיוק של שעון שויצרי כשכל רץ מצויד בצ'יפ והטור פתח בקצב מהיר של כ 12 קמ"ש כשאני נגרר אתם.בהמשך שלמתי על קצב הפתיחה. הדופק טיפס כמעט ל – 90% כבר בהתחלה. את 15 הק"מ הראשונים רצנו על כבישים ודרכי עפר נוחות ורחבות ואז התברר לי מדוע הלחץ בפתיחה. עוברים לרוץ בטור ב"סינגל" ביער ללא יכולת לעקוף. בהמשך בסינגלים הלחץ עבר וירד משום שהטור נפתח. כל כ 5 ק"מ הייתה תחנת רענון בה חולקו משקה איזוטוני, מים, בננות, ג'לים, מרק צח וקוקה. הקולה גרמה לי להבין את משמעות "טעם החיים". המשקה מעורר ומאושש בצורה מדהימה (אשתדל תמיד שיהיה איתי בתחרויות).
במשך הריצה עוצרת הרכבת בעמק, לאורך המסלול, לצד הרצים כדי שמלווים יוכלו לעודד. כאשר חוצים את מסילת הברזל- הרכבת נעמדת וממתינה ומאפשרת לרצים לחצות. בעליות התלולות מרבית המשתתפים עוברים להליכה, לפרקי זמן, אך גם היא מאומצת ותובענית ביותר. בהרים השבילים קשים לריצה בגלל האבנים והשטח. לקראת הסיום מזג האוויר התהפך והפך לחורפי כאשר את 3.5 הק"מ האחרונים עשיתי בסערת ברד וטמפרטורה של 5 מעלות. להפתעתי אותם פקחים לאורך הדרך לא נוטשים את עמדותיהם גם בסערה וממתינים לאחרון הרצים! הנוף בסיום היה שווה כל מאמץ- קרחונים ופסגות עד מכוסות בשלג היו תפאורה מדהימה לסיום המרוץ.
"קרחונים ופסגות עד מכוסות בשלג היו תפאורה מדהימה לסיום המרוץ"
מרוץ קשה מאתגר ומהנה רק שאי אפשר להתאמן בצורה מושלמת בארץ בגלל שאין לנו תנאי גובה דומים לאלו בהם המקומיים מתאמנים. לפחות אימון שבועי אחד בגובה 2000-2500 מטר חשוב באימונים לקראת מרוץ מסוג זה.
