קרוב ל- 47,000 איש, יזנקו ב-6 לנובמבר אל תוך מפלסיו של גשר ורזאנו בסטטן איילנד, כדי לנסות ולהגשים את חלומם לסיים את המרתון של ניו- יורק. הגדול מבין מחמשת המרתונים המובילים בעולם ינסה השנה להוכיח שוב, כי הוא הפופולארי בתבל
מאת:אילן גולדמן
מרתון ניו- יורק 6.11.2011 – שידור חי בשוונג
אם אי פעם חשבתם להשתתף במרוץ הכי פופולארי בעולם, דעו, גם אתם, כמו 142,903 רצים כמותכם, תאלצו לקחת חלק בהגרלה מיוחדת שתקנה לכם את הכרטיס הנכסף להשתתפות בארוע. כך זה מתנהל בכל שנה, כשעשרות אלפי אנשים מכל 50 המדינות בארה"ב וממגוון של 100 מדינות ברחבי תבל, מנסים את מזלם להתקבל "למפלצת העירונית" שההרשמה אליה ננעלת על בריח בחודש אפריל- מעל חצי שנה לפני יום הזינוק. סיכוייכם, איך נאמר זאת בעדינות, לא משהו, אך אל תתייאשו: עדיין ישנו סיכוי להתקבל למהדורת 2012 ולהימנות על 914,925 הרצים שכבר זינקו אליו.
הילד מבלומינגדיילס'
כמו כל מרתון עיר ענק, גם מאחורי זה של ניו- יורק מסתתרים אין ספור סיפורים מרתקים – קטנים כגדולים, אמיתיים כבדויים. אך הסיפור אולי המרתק מכל, הוא סיפור המרוץ עצמו, המשתלב עם התפתחותה של העיר, אשר במשך שנים נחשבה למבצרה של האימפריה החזקה בעולם. כשמדברים על מרתון "בתפוח הגדול", קל לדמיין אלפי רצים חוצים את השדרות הרחבות, מקיפים את גורדי השחקים האין סופיים, צובאים על הגשרים המפלצתיים המחברים את חמשת הרבעים: סטטן איילנד, ברוקלין, ברונקס, קווינס וכמובן מנהטן. אך מרתון העיר הגדול מכולם, בעצם נולד ביונקרס, לפחות מבחינה רעיונית. כן, שם ביונקרס ניו – יורק, פרבר מעט צפוני ושקט במעלה נהר ההדסון, אשר כיום משמש בעיקר כמקום משכנם של אנשי פיננסים רבים ממנהטן התוססת, התקיים המרתון הראשון שהעיר ידעה.
בניו יורק התקיימו תחרויות ריצה מתחילת המאה – תחרות ריצה שנערכה בניו-יורק ב- 1922 (צילום parks)
הכל החל ב- 1907, עשר שנים בלבד לאחר חניכתו של מרתון בוסטון, אחד עשר לאחר האולימפיאדה הראשונה באתונה. המנצח הראשון של מרתון בניו- יורק (ולא של ניו- יורק) היה ג'וני ג' היאס, עובד רשת החנויות המתפתחת בלומינגדיילס' שנוסדה במחצית השנייה של המאה ה- 19. ג'וני, בן למהגרים איריים שהתגוררו בלב העיר, התאמן על גגה של חנות הכלבו בה עבד כמנהל מחלקת הספורט, על גבי מסלול עפר מיוחד שהותקן למענו על ידי האחים בלומיגנדיילס' בעצמם. המסלול עליו התאמן ג'וני בעיר, לא היה מושלם, אך בהחלט הכין אותו להתמודדות עם הגבעות הירוקות והתלולות הנפרשות לאורכו של ההדסון, באותו מרתון שמתקיים עד היום באופן מסורתי בסביבות חג ההודייה.
אך מאז אותו מרתון ראשון, מים רבים זרמו בהדסון והעיר ניו- יורק ראתה אין ספור מרוצי מרתון ותחרויות ריצה, שנכנסו אל תוכה, יצאו ממנה, הקיפו אותה וחצו אותה מכל עבר. מרתון ניו- יורק המודרני, כפי שאנו מכירים כיום, הוא תולדה של הצ'רי טרי מרתון (מרתון עץ הדובדבן) – תחרות שהופקה על ידי גלגולו הראשון של "מועדון רצי הכביש של ניו יורק" ברובע הברונקס הקשוח, בין השנים 1959-1970, והקיפה את אצטדיון היאנקיס' המפורסם.
כשפרד לוקח את המושכות
"מרתון ניו-יורק סיטי" בעצם בא לעולם ב- 1970, כשפרד לבו, רץ ממוצע שנהג להשתתף בצ'רי טרי, הציע להעתיק את המרתון אל לב מנהטן. בעת ש"התפוח הגדול" צולל עמוק אל תוך שפל כלכלי לא נוח, ושיעורי הפשע ב"דאון טאון" מטפסים גבוה מעל בניין האמפייר סטייט המזדקר, נעזר לבו בכמה חברים בעלי השפעה "במועדון רצי הכביש של ניו-יורק" ( NYRR ) כדי להשיג את האישורים הנחוצים לקיום המרוץ ביעדו החדש.
ברוח הכפור הכלכלי, אדריכלי המסלול הראשוני של המרתון, החליטו כי המרוץ אשר כולנו מכירים כחוצה חמשת הרבעים, יעבור אך ורק בתוכו של הסנטרל פארק בלב מנהטן. אולם אז, הפארק המפורסם מכולם כלל לא היה אותו גן עדן ירוק שכולנו מכירים מביקורינו בעיר. הוא היה מקום אחר, אפל יותר ורווי סכנות. מידי לילה, עם רדת החשיכה, הפך הגן למקום מרבצם של אנסים, גנבים ושודדים חסרי מורא. כולנו צפינו באימה בסרטיו של סקורסזה משנות ה- 70.
מרתון ניו-יורק בגירסתו המודרנית – בסנטרל פארק ראשית שנות ה- 80 (צילום parks)
ובכל זאת, המארגנים ממועדון הריצה המפורסם בעולם – לא נרתעו ובחרו אותו כמקום הבטוח לקיום המרתון. דמי ההרשמה נקבעו על דולר אחד בודד, כדי להחזיק בזכות להקיף את הפארק ארבע פעמים. 127 אמיצים התייצבו ליום הזינוק הסתווי וקצת מעט יותר צופים וסקרנים נפרסו לאורך מסלעותיו ומדשאותיו של הפארק. רק 55 רצים עמדו לבסוף באתגר. מתוכם, אישה אחת. עשרת המסיימים הראשונים קיבלו שעוני יד כפרס על הישגם, ומסופר כי אדריכל "מרתון ניו –יורק סיטי", פרד לבו בכבודו ובעצמו, הוא זה אשר רכש אותם מכספו.
וכשהעיר הפכה למרתון
מהדורתו הראשונה של "מרתון העיר" נחשבה הצלחה מסחררת, ושמו של המרוץ החל נושב לכל קצוות תבל. הפופולאריות ממנה נהנתה העיר ניו- יורק, במקביל לירידה חדה בשיעורי הפשע "ובום" הריצה שהחל סוחף את העולם המערבי, נתנו אותותיהם על רשימת משתתפים שהתארכה משנה לשנה. ב- 1976, החליטו אדריכלי המרתון, כי ראוי שיעבור בכל 5 הרבעים ויציג את תווי פניה המגוונים של העיר. הם קיוו ליצור מודל חדש של מרתון עירוני המציג כמה שיותר אטרקציות, החל מהיציאה התלולה על גבו של גשר ורזאנו בסטטן איילנד הפרברית, וכלה בסיום הראוותני בפארק שבלב מנהטן. 2090 רצים, התייצבו ב- 76' כדי לחנוך את המסלול החדש. מלבדם, עשרות אלפי מקומיים יצאו בהמוניהם אל השכונות, כדי להתבונן בהפקה רב תרבותית חוצת גזעים ואפליות, תוך שהם מעודדים את הרצים כהוקרה למאמצם. כעבור 16 ק"מ ביצעו הרצים את החצייה המתבקשת אל מנהטן, ולאחר כמה ק"מ נוספים שבו "לחפוז" בברונקס, כשהם משתמשים בגשרים המפורסמים המחברים את השכונות.
אם המרתון של 1970 עורר הדים הרי שזה של 1976 עורר מאניה מסוג שעולם הריצה טרם הכיר. לפתע, נדיר היה לפגוש רץ למרחקים שלא פינטז בסתר על ניו- יורק. שנתיים בלבד לאחר "היציאה החוצה", מעל 9,000 איש התייצבו על גשר ורזאנו, ביניהם גם גרטה וייץ הנורווגית, שבאותו יום קבעה שיא עולם לנשים, 2:32 שעות.
וכשהעיר הפכה למרתון – אלפי רצים על גשר ורזנו (צילום: Bigjets)
השנים עשו את מרתון ניו- יורק למרוץ שעיקרו כמות – פחות מהירות. מלבד עשרות אלפי הרצים הפוקדים אותו כיום בהתאם לשיטת ההגרלה המונהגת, הערכות מדברות על כ- 2 מיליון צופים שצובאים על צידי הדרך, כדי לעודד את הרצים בשכונות השונות, והופכים את המרתון לארוע הריצה הגדול בעולם. ב- 2003 חברת ING הפכה לנותנת החסות הראשית של האירוע וב- 2008 חולק הזינוק למספר פעימות (זינוקים) כדי להקל על העומס. הטכנולוגיה כמובן לא איחרה להגיע, וכיום מונהגת שיטת מדידה המאפשרת לקרובים לעקוב אחר הזמנים של יקיריהם, באמצעות הודעות אי – מייל.
לא יאומן כי יסופר – מידע ומספרים
זמן הסיום הממוצע למרתון הוא: 4:24 שעות. קבוצת הגיל המהירה ביותר היא זו של 25- 29 וזמנה עומד על 4:06 שעות. הקבוצה האיטית ביותר היא זו של גילאי 65 – 69 , זמנה הממוצע עומד על 5:12 שעות. קבוצת הגיל הפופולארית ביותר:גילאי 30 – 39. בשנת 2010 התחילו את המרתון 45,350 איש (הכמות הגדולה ביותר שנרשמה אי פעם במרוץ מרתון), מתוכם 29,097 היו גברים ו- 16,253 נשים. 45,103 איש סיימו את המרוץ, כאשר מבין הגברים פרשו רק 149 איש ומבין הנשים 98. זקן הרצים היה בן 87 והשלים את המסלול בקצת מעל 8 שעות. הגבלת הזמן במרתון ניו יורק היא 8.5 שעות. שיא המסלול נקבע בשנת 2001 על ידי צפיה ג'יפאר והוא 2:07:43 שעות. יותר מ- 15,000 רצים המשתתפים במרוץ נמנים על מועדון רצי הכביש של ניו-יורק. 42.7% מהמשתתפים מחזיקים בתואר מקולג'. 56.3% מכלל הרצים נשואים, רק 4.3% גרושים. איטליה מובילה ברשימת המשתתפים הזרים (3538 רצים) כשהיא עוקפת את צרפת, גרמניה, בריטניה והולנד. בשנה הקודמת 1,663 עורכי דין השתתפו במרתון, ו- 1,280 מהנדסים. 250,000,000 דולרים יזרמו לכלכלתה של העיר בזכות המרתון.
פרסים
הפרס למנצח עומד על 130,000 דולרים. אם ניצחת כבר בעבר, הרי שאתה יכול לקחת הביתה 200,000 דולר. המקום השני יגרוף לכיסו 65,000 דולרים והשלישי 40,000. המקום ה- 6 עדיין יזכה אותך ב-10,000 דולרים, ואם חלילה הידרדרת ל- 10 הרי ש- 1000 דולר יהיו מנת חלקך. ישנו כלל בתקנון המרוץ הקובע: אם הגעת במקום 7 – 10 וזמנך איטי מ- 2:16.30 שעות, תאבד מחצית מסכום הפרס הקבוע מראש. סך כל הפרסים הכלליים 600,000 דולר.
גרטה וויץ – שיאנית ניו- יורק אולי עוד לקחה שעון כפרס ( צילום parks)
לגזור ולשמור
1979 – הרצה האמריקאית קובנית, רוזי רואיז, מקבלת זמן סיום של 2:56 שעות המאפשר לה להשתתף במרתון בוסטון. מאוחר יותר מתגלה כי רואיז מעולם לא השלימה את המסלול.
1981– אלברטו סלאזאר, כרץ, לא כמאמן כמובן, קובע שיא עולם חדש של 2:08.13 שעות, מאוחר יותר איגוד האתלטיקה האמריקאי מבטל את שיאו בטענה כי המסלול היה קצר ב- 150 מטרים.
1994– אחרי שלקח פנייה לא נכונה, בקילומטרים האחרונים וירד זמנית למקום השני, ג'רמן סילבה מנצח את המרתון בפער של שתי שניות.
2003 – מספר שיא של משתתפים – 34,729 איש, ביניהם כוכב הראפ, פי דידי.
2004 – הבריטית פאולה רדקליף מנצחת את קטגורית הנשים בפער הקטן ביותר שהושג – 4 שניות מהמקום השני.
2006– המרוץ רואה את המנצח הדרום אמריקאי הראשון שלו בדמותו של מרילסון גומז סנטוס. לאנס ארמסטרונג, מנצח הטור דה-פראנס 7 פעמים משתתף גם הוא ומסיים במקום ה- 886 בזמן של 2:59 שעות.
לאנס ארמסטרונג מצטרף לחגיגה בניו- יורק 2007 (צילום: Ingpic)
2008 – פאולה רדקליף מנצחת את מרתן ניו- יורק בפעם השלישית
2009– מב קפליזגי, מראה לכולם שעוד אמריקאי מלבד אלברטו סלאזאר יכול לנצח את המרוץ. הוא עושה זאת 17 שנה אחריו.
2010 – גברמריאם האתיופי מנצח את המרתון הראשון בו הוא משתתף, כשקיסר הריצות הארוכות, היילה גברסילאסי פורש בקילומטר ה- 25 בגלל בעיה בברך. באותו מרוץ הקיסר מכריז על פרישתו רק כדי לחזור בו מאוחר יותר.
אילן גולדמן
עורך המשנה של אתר שוונג – אלוף ישראל לשעבר באופני כביש וכיום רץ תחרותי בעל תואר במזרחנות
כל הכתבות של אילן גולדמן במדור– מזרח תיכון חדש
