מרוץ המרתון למרחק של 42.195 ק"מ נחשב לאחד מהשיאים שיכול להגיע אליו אתלט חובבן או מקצוען , לכן הוא מהווה מוקד משיכה גדול לספורטאים חובבים, שחושבים בטעות שאינו דורש יכולות מיוחדות.
מאת:רן אפק
הסימן הראשון והמטריד ביותר שמרתון אינו בריא היה כשהאדם הראשון שרץ אותו מת כתוצאה ממנה. מדובר בפידיפידס, שליח אתונאי אשר רץ מהעיר מרתון ועד אתונה בשנת 490 לפנה"ס, על מנת להביא את בשורת הניצחון היוונים על הפולשים הפרסיים בקרב מרתון, ומת מיד לאחר שמסר את הידיעה.
מקצועו של פידיפידס היה שליח, כלומר מה שהוא עושה למחייתו הוא ריצות בין מקומות מרוחקים ומסירת הודעות מנקודת המקור לנקודת היעד. בתור מקצוען בריצות ארוכות, ניתן לצפות שלא ימות בריצה למרחק ארוך, אבל הוא מת. לכן, יש להניח כי אדם זה שהיה מיומן בריצות ארוכות ועשה זאת ביומיום לפרנסתו, רץ יותר מדי ולכן נפח את נשמתו.
הסימן השני הוא "הקיר". התיאוריה מדברת על כך שה"קיר" קורה כשאוזל כליל מאגר הגליקוגן בגוף, והשרירים עוברים לעבוד על שריפת שומן בלבד. אמנם בריצה ארוכה רגילה התמהיל הוא מעט גליקוגן, מעט חלבונים והרבה שריפת שומן, אך כאשר נגמר לחלוטין הגליקוגן בגוף, חשים הרצים תשישות רבה, בהגיעם לשלב שריפת השומן הבלעדית. תופעה זו מכונה "הקיר", תחושה החוסמת את הרץ מלהמשיך. התיאור המדעי של סיום השימוש בגליקוגן נשמע עדין וטכני, אך למעשה מדובר במצב בו הגוף כבר אינו רק "זועק" להפסיק לרוץ, אלא ממש מסרב לשתף פעולה עם המוח, שדוחף ושרוצה שהגוף ימשיך לרוץ בכל מחיר. ה"קיר" משדר לאדם שבשלב זה נגרם נזק ויש סכנה אמיתית ומוחשית למערכות הגוף, ועל כך שיש פירוק מאסיבי של השרירים ומערכות חיוניות אחרות בגוף, לצרכי קבלת אנרגיה להמשך הריצה (קניבליזציה).
הסימן השלישי הוא ה"כדורים". כדי להשתיק את הגוף מלהציק למרכז תחושת הכאב במוח, נוטים מרבית רצי המרתון החובבים לסמם ולשתק את מרכז הכאב שלהם מראש, ולוקחים כדורים נגד כאבים לפני ובמהלך ריצת המרתון. מקובל במדע וברפואה כי כאב הוא מנגנון של הגוף להגיד שמשהו לא בסדר, ושיש נזק לגוף ויש לנטרל את הגורם מידית. אף יש הטוענים שזה לא רעיון טוב לקחת סמים משככי כאב לפני שבכלל כואב, במיוחד לאור העובדה שהכאב הנובע מפעולה יזומה, לא הכרחית, ואינה בריאה. לא מומלץ להגיע עד כדי כאב מצמית, כזה שהמתאמן זומם לעולל לעצמו בשם התהילה: "כן, סיימתי מרתון ולא מתתי!".
הסימן הרביעי הוא פציעות. אימוני הריצה הרבים, המופרזים בתדירותם ובמרחקים של המתאמנים למרתון, עוד בטרם המרתון עצמו, מפעילים ברגליים קבוצת שרירים מסוימת בלבד. אימוני הריצה מחזקים שרירים אלו בצורה משמעותית, בעוד שיתר השרירים, נזנחים ואינם מתחזקים בצורה סימטרית. כתוצאה מכך עלולות להיגרם פציעות בשרירים ובעצמות.
גם באימון מאוזן ומשולב באימונים אחרים, מרבית רצי המרתון החובבים, נפצעים כבר בשלב האימונים לריצה, ואם עברו גם את משוכה זו, הם נפצעים בריצת המרתון עצמה.
מעבר לכך, מיד עם סיומה של ריצת המרתון סובלים השרירים מחולשה קיצונית. ישנן מספר תופעות נוספות הנלוות לכך: המערכת החיסונית נחלשת והאיזון הכימי של הדם משתנה. התאוששות מלאה מריצת מרתון עשויה להמשך כשלושה שבועות. יצוין כי, זמן ההתאוששות מניתוח כירורגי מסובך בממוצע הוא קצר יותר מזמן התאוששות של ריצת מרתון.
אכן מרתון הוא ניצחון המוח על הגוף, רוח האדם על הטבע והפיזיולוגיה, אך השאלה היא באיזה מחיר. לאורך כל ההיסטוריה האדם רצה "לקשט" עצמו ב"קישוטי מעמד" שונים, גם במחיר סבל ונזק פיזי, כמו: קעקועים, פירסינג, מחוכים חונקים, עבודה מסביב לשעון – שנקראת קריירה, ולאחרונה האופנה היא מרתון.
רן אפק– טריאתלט מזה 10 שנים, מאמן מוסמך ( מטעם NFPT) בספורט הסיבולת, חושב על ספורט, אוכל והנאות אחרות
