מאת:עופר ביידה

השנה בניגוד לשנתיים הקודמות לא רצתי מרתון בחו"ל.

טבריה היא לא ברלין (2010) ואפילו לא אמסטרדם (2011), למרות זאת,
ולמרות שלא השתתפתי מאז הקפת התבור בשנה שעברה בהרבה מרוצים,
בגלל חשש מבעיות ברכיים,
אני נרשם למרתון המלא, זמן קצר לפני סיום ההרשמה באמצע חודש דצמבר.

בשנתיים הקודמות מרוץ ההצדעה לצה"ל למרחק 10 ק"מ,
התקיים יום לפני המרתון המלא וכך יכולתי להשתתף גם בו.

השנה המרוץ ל-10 ק"מ הוחזר ליום המרתון,
אך לא יוזנק זמן קצר לאחר המקצה המלא כבעבר,
אלא רק כ-5.5 שעות לאחריו, בשעה 14:30.

נראה שאסתפק הפעם בחצי מנה…

האם זה יאפשר לי לרוץ חלק יותר גדול מהמרתון, ספק גדול, אבל דייה לצרה בשעתה…

מאחר ולא ניצלתי את החלוקה המוקדמת של ערכות המשתתף במשרדי איגוד האתלטיקה,
הרי שהתחנה הראשונה שלי בהגיעי לטבריה הוא איסוף ערכת המשתתף.
גם השנה מלונות לאונרדו קלאב ולאונרדו פלאזה מארחים את אירועי המרתון.

התחנה הבאה היא מסיבת העיתונאים, אליה אני מגיע בדיוק בשלב שאלות העיתונאים.
חלק גדול מהשאלות מופנה לנציגים הישראלים זוהר זימרו וגזאצ'ו יוסף.

ארוחת הפסטה היא כמובן תנאי הכרחי (לפחות מבחינתי),
גם אם לצערי לא מספיק…

אחרי האוכל יש זמן לצילומי אווירה.
נציגי רצי רעננה – שרון אלמגור ועומר מנוס,

ואתלטיות נציגות הפועל חולון ומכבי י.ג. ריאלי ראשל"צ (שמתאמנות יחד) – אלין וינוגרצקי ורותם להב.

בדרך להראות לרותם ואלין את אזור הזינוק (ברחוב הגליל) אנחנו עוצרים באקספו,
הקור הצפוי במרתון, משכנע אותי לקנות חולצת דרייפיט עם שרוולים ארוכים…

יותר מ-12 שעות חולפות ואנחנו כבר דקות ספורות לפני זינוק המרתון המלא.
הקרבה של המלונות בהם משתכנים הרצים והרצות היא בהחלט יתרון גדול במרתון טבריה.

רצי ורצות העילית בחימום אחרון,
אני לעומת זאת, מסיבות לוגיסטיות קצת בלחץ…

הבעיות הלוגיסטיות נפתרות,
וגם התמונה המסורתית של אלפי הרצים והרצות בקו הזינוק כבר כאן.

באיחור קל של 2-3 דקות אנחנו יוצאים לדרך!!!

הציוד כולל את 2 המצלמות הקטנות איתן רצתי באמסטרדם ובתל אביב.
 
נראה שגם המצלמה היותר טובה מתקשה קצת עם השמש…

אני מנסה לשנות מיקומים ומדי פעם יש תמונה שאפילו מצליחה בכיוון אחד (לכיוון הכנרת),

או בכיוון השני, כמו זו בה נראית יעל בן ארי. 

לאחר לא מעט ניסיונות גם תמונה חזיתית עם שמיים נכנסת לתפריט.

גם הפעם אני מגייס את אפליקציית האנדומונדו של הטלפון הנייד שלי למדוד לי קצב ומרחק,
משום מה אני מגלה בדיעבד שהיא חשבה שאני רוכב על אופניים…

מאחר ובקילומטרים הראשונים לא הוצאתי את הטלפון הנייד מנרתיק שהצמדתי לזרוע ידי השמאלית,
קשה לי לקבוע עד כמה העובדה שנרשם לי זמן של 5:29 דקות לקילומטר הראשון,
אכן אומר שתמונה זו אכן צולמה זמן קצר לאחר שפגשתי את השלט שמאשר מרחק זה..

נראה שצחי קוטק, חגית סינדליס ודרור גרשון הצטיידו בציוד שונה ממני,
במקום מצלמות וטלפון נייד, שעון ריצה וחגורות שתייה.

דרור זוכה לעוד תמונה, הפעם עם דיאנה עידו.

שניהם רצים עם כפפות, אך אצבעותיהם חופשיות.
בדרך לזינוק חשבתי גם אני לרוץ עם כפפות, אבל מהר מאד הבנתי שמאחר והכפפות שלי סגורות,
המשמעות היא שזה לא יאפשר לי לתפעל את המצלמות, וכך ויתרתי על הרעיון.

נראה שהמסוק שמרחף ממעל, לכבודנו עושה זאת,
לאחר מספר ניסיונות אני "כולא" אותו באותה התמונה עם הרצים והרצות שעל הארץ…

התמונה הבאה כבר לא משאירה ספק שאנחנו רצים לאורכה של הכנרת.
אילן הפיקסל הוותיק בוודאי מעריך זאת לא פחות ממני.

גם לסיום הקילומטר השני אין הוכחה בתמונות,
אבל אנדומונדו טוען שזהו הקילומטר המהיר ביותר שלי בכל המרתון – 5:20 דקות .
 
כנראה לא מקרה שעדיין רצים ורצות רבים נראים בתמונה,
ספק אם מצב זה יהיה כך בחלק השני של הריצה…

 נראה שלא מעט שינויים עברו על הכביש מאז המרתון הקודם,

למשל הוספת הכיכר הנראית בתמונה הבאה.

אני מנצל את הכיכר למפגש עם רחל חזן הוותיקה.

ואם כבר מזכירים ותיקים, 
איזה כיף לראות שוב את מאיר יפרח חוזר לרוץ קדימה מבלי להביט לאחור.

את נעמי וויינשטוק פגשתי כבר בהרבה מרתונים בארץ ואפילו בחו"ל,
להילה לביא זהו מרתון ראשון, ועל כך תוכלו לקרוא בסיכום שלה,
בטור "הילה של לביאה" באתר זה (שוונג) ממש.

 קרן גולדבלט גם השנה מלווה רץ במסגרת אתגרים, הפעם זהו דרור כרמלי.

למי שלא מכיר, קרן היא רצת אולטרה מרתון ומארגנת לא מעט מרוצים כאלה בארץ,
גם בימים אלו היא שותפה עם "שוונג" בתכנון וארגון מרוץ השליחים והאולטרה מ"ים אל י-ם",
וההוכחה לכך הם למשל הפליירים של המרוץ שהעברתי לה לאחר ארוחת הפסטה…

 האנדומונדו כבר רושם לי האטה מסוימת, קילומטר ראשון מעל 6 דקות,
אבל עדיין אני יכול לדמיין שאני בברלין או באמסטרדם, מבחינת כמות הרצים מסביב.

נראה שעוד כיכר נכבשה ע"י הרצים והרצות.
הנוף בהחלט יפה בשלב זה של הריצה.

 לקבוצת הריצה של צה"ל יש כרגיל לא מעט נציגים ונציגות במרתון טבריה. 
המפגש הנוכחי הוא עם רפי שמואל, אורן איסלר ואורן סנדרוסי.

יד נעלמה מופיעה לפתע מלפנים.

מאחורי היד והמצלמה רץ "צלם הבית" עומר מנוס:

 

אני מפקיד בידיו של עומר את המצלמה השנייה שלי,
והוא משתמש בה כדי לצלם אותי על רקע הכנרת.

אני כמובן מצלם אותו בפעולה…

לבקשתו, אני מפרגן לו גם תמונה על רקע הכנרת!!!

גם הקילומטר הרביעי לפי האנדומונדו כבר חלף עבר לו,
6:07 דקות הוא הזמן שלקח לי לרוץ אותו.

קצת לפני סיום הקילומטר החמישי,
וכחצי שעה מהזינוק אנחנו פוגשים את תחנת הריענון הראשונה.

גם משקה איזוטוני מחכה לנו בתחנה זו,
לרגע אפשר לחשוב שאנחנו בברלין או באמסטרדם,

הטעם של המשקה הצהוב לא ממש מלהיב,
אני כבר לא זוכר אם הריכוז שלו היה גדול מדי או להיפך,

אבל אנחנו (למשל דניאל מורגנשטרן הוותיק) לא מתלוננים יותר מדי בשלב זה…

לדעתי כן רצוי להחליף את סדר השולחנות,
כלומר משקה איזוטוני קודם, כדי שכולם יראו שיש משקה איזוטוני.

מי שלוקח מים, יש סיכוי שימשיך הלאה בלי להסתכל מה יש בהמשך.
 
סיבה נוספת היא שלטעמי האישי עדיף לשתות לגימת מים,
 אחרי שתיית איזוטוני כדי להעלים את מתיקות המשקה.

 

במרתון טבריה תמיד היו רצים מחו"ל,
עוד מהמרתונים הראשונים בהם רצתי בתחילת שנות התשעים,
גם אם הוא לא מתקרב לכמות המשתתפים הזרים במרתון ירושלים המתחדש.
 
לכן נחמד לפגוש כאלה גם כאן, למשל Diana Monica Celeiro מארגנטינה.

  

סוף סוף אני נזכר לצלם שלטי ק"מ,
נקודת הבקרה לסיום הקילומטר החמישי, היא בהחלט סיבה טובה לכך.

צלם, צלם, השטיח כן מחובר…

האנדומונדו טוען (בדיעבד כמובן) שעברתי את המרחק ב-31:18 דקות.

הבקר ושטיח המדידה תזמנו 32:08 דקות,
לפי זמני צילום התמונות שלי נראה שהצדק איתם.

בשלב זה כבר ברור שהאנדומנדו הוא גאדג'ט חביב,
 אך ממש לא אמצעי מדידה לסמוך עליו…
 
הקילומטר האחרון היה איטי במיוחד (8 דקות לפי האנדומונדו),
נראה שלעצירה שלי בתחנת ריענון היה חלק בכך.

מי שקרא את הסיכום שלי למרתון ירושלים משנה שעברה (2012),
זוכר אולי שכאשר "ביכיתי" את העובדה שיותר מ-15 ק"מ חלפו בלי בננה אחת לרפואה,
פגשתי את מוריס שטרית שכיבד אותי ב"ג'ל" מעשה ידיו להתפאר,
"הפלא" מורכב מתמר, אגוזים ומלח ים.

כמובן שאני שמח לפגוש את מוריס והתמרים גם כאן במסלול של מרתון טבריה,
לאחר מרחק קצר בהרבה ממפגשנו הקודם…

לפני כרבע שעה פגשנו מספר נציגים מקבוצת הריצה של צה"ל,
עכשיו אנחנו פוגשים לא מעט חברי וחברות קבוצה נוספים,
בהובלתה של הרוח החייה של הקבוצה:
ראש ענף אורחות חיים בצה"ל סא"ל שירלי סובל!!!

כמובן שאני לא מדלג על כל אפשרות לצלם כל צלם/ת סטילס או ווידיאו,
שמצלם אותנו "סובלים" כל רגע.

אני מנסה לצלם את מוריס והתמרים בפעולה, אבל זה כנראה קצת בעייתי תוך כדי ריצה…

הקילומטר השישי גם כבר כנראה מאחורינו,
ותחנת הריענון העצמאית (בתיאום כמובן עם המארגנים)
של מועדון הריצה והטריאתלון הוותיק "איילות" נגלית לעינינו.

עם יובל רייז שאחראי לתחנה גם השנה,
רצתי בשנה שעברה קצת במרתון ירושלים וגם במרתון ת"א,
שגם בו הוא דאג לתחנת הריענון של איילות לפני שזינק בעצמו למרוץ.

כמובן שאשמח עוד יותר לפגוש את יובל והתחנה בעוד 30 ק"מ…

אנחנו ממשיכים לרוץ ואני ממשיך "להטריד" רצים ורצות,
בבקשה להיפרד לרגע מהבגדים החמים,
כדי לחשוף את מספר המשתתף שלהם לטובת התמונה.

זהר גרוספלד הוא "הקורבן" במקרה זה…

הזכרתי כבר את מוריס שטרית ויובל רייז איתם רצתי במרתון ירושלים האחרון,
עם אשמורת משעל רצתי במרתון ירושלים שנה קודם לכן,
במה שהיה אז המרתון הראשון שלה.

אשמורת כרגע רצה עם הפייסר ל-4:30 שעות, איליה רבינוביץ.

 

"למזלה" של אשמורת מספר המשתתף שלה נגלה מאחור,
ואני "מרשה" לה להמשיך לרוץ בתלבושת החורף שלה…

כזכור פגשנו כבר רצה מארגנטינה,
והנה נציגי ארצו של הדוד סם – Vadim Yesepkin, Niels Erik Nielsen ו-Michael Koloden.

השטיח מעברו השני של הכביש מיועד לפי הכיתוב לזמן הבקרה לסוף הקילומטר ה-35.
אבל מדוע הוא לא מחובר???

לא לדאוג, אתמול בערב, במקום ללכת לישון מוקדם, ישבתי במלון על כוס קולה,
ובין היתר דיברתי עם שוקי ברניב מחברת 4sport (שאחראים על מדידת הזמנים במרתון זה),
בין שאר הדברים, הוא סיפר לי שהבקר לנקודה זו יוקפץ בהמשך מנקודה אחרת בהמשך המסלול.

נזכור לבדוק זאת בעוד 28 קילומטרים…

יש רצים שעולים על שטיח המדידה הזה גם בהלוך,
האם זה בגלל שהבינו שהוא לא מחובר או בגלל שחשבו שכך צריך?

לדעתי רצוי שיהיה מכוון/סדרן ליד כל שטיח בקרה,
שידאג להכווין את הרצים והרצות שכן צריכים לעלות על שטיח זה או אחר,
ואת אלו שלא צריכים לעשות זאת בכיוון ההפוך.

ליהל דותן ולי יש כבר נוהל קבוע של לצלם אחד את השני במרוצים בהם אנחנו נפגשים.
נשאר לי רק להודות ליהל על התמונות והפרגון!!!

האם ערן ירדני מתפלל כמוני שרק לא ירד גשם?
לא חשוב, העיקר שבינתיים נראה שתפילותינו נענות…

עוד 2 דקות חולפות ונראה שבמקום להתעניין במסעדת אבו שריף,
 אני יותר מתעניין בשירותים בכימיים שמוקמו לידה לטובת הרצים והרצות.

איפה הימים שרצתי מרתון שלם (ונציה 2005) בלי עצירת שירותים אחת,
אפילו לא לפני הזינוק…

בחלוף למעלה מ-6 דקות, אני חוזר למסלול ופוגש את דורון גורודצקי.
דורון, הוא הראשון שראיתי במרוץ כלשהו עם מצלמה.

על ידו על האופניים עופרי מילר שחטא גם הוא בלא מעט מרוצים, בריצה עם מצלמה.
אכן מיני מפגש רצים מצלמים!!!

היום עופרי אחראי בין היתר על פרויקט חלוקת מרק לרצים ולרצות בסיום,
נשאר לי רק לחלום על המרק, אבל הדרך עוד ארוכה ורבה עד אז…

בינתיים בחלוף שניות לא רבות, נסתפק בתחנת ריענון רגילה.

מה לא הייתי נותן תמורת משקה איזוטוני חם,
כמו שהיה בתחנות של מרתון ברלין 2010,
אשר התקיים אף הוא במזג אוויר חורפי,
דומה מבחינת טמפרטורות למה שהועיד לנו מרתון טבריה 2013.

אני נפרד מדורון,

לטובת מפגש עם השלט לסיום הקילומטר השמיני.

זמני צילום התמונות מורים קצת פחות מ-1:03 שעות מהזינוק,
בעוד האנדומונדו נותן לי הנחה של כדקה וחצי.
 
אבל הוא לא נותן לי הנחה על זמן הביניים של הקילומטר האחרון
 כולל עצירת השירותים:
 16 דקות זה באמת קצת יותר מדי!!!

לפחות אני יכול לרוץ ללא פקקים בדרך…

מפגש ראשון ולא אחרון עם הרכב של הצוות של חברת המדידה 4sport.

אם אין רצים ורצות שאפשר לצלם, נסתפק בצילום נוף.

איתי חיים ושי מנה "מזכירים" לי שבכל זאת אני לא לבד פה.

גם רץ איטי כמוני זכאי לעידוד,

זמן קצר לפני סיום הקילומטר התשיעי .

מאחר וצילמתי את השלטים של סוף הקילומטר השמיני והתשיעי,
אפשר להשוות בין הזמן שמדד שעון המצלמה לזמן שמדד האנדומונדו לקילומטר האחרון, 
ברור שמבחינת נקודות ציון פיזיות מדובר בקטעים אחרים,
בגלל אי ההתאמה של האנדומונדו לסימוני הקילומטרים.
אבל למה להיות קטנוניים…

התוצאה:
מצלמה – 6:19 דקות, אנדומונדו – 6:29 דקות

בעיות המדידה שלי כמובן לא צריכות להטריד את מנוחתם של לרצים ורצות אחרים,
למשל ג'ודי וענונו ממרת"א, שנראית שמחה למראה המצלמה.

חגי פנקר גם שותף בשנים האחרונות לתחביב המוזר של לרוץ ולצלם בדרך.

היום הוא ירוץ את המקצה ל-10 ק"מ שיוזנק כזכור רק בעוד יותר מ-4 שעות,
וכך הוא יכול לנצל זאת לצלם את משתתפי מקצה המרתון המלא – תודה רבה חגי!!!

לימור ארמה, מזכירה לי ליד סכר דגניה את המפגש הקודם שלנו,
 חודש קודם בחצי מרתון עמק המעיינות.

לימור הייתה יחד עם עוד קבוצת רצים ורצות,
אבל רק התמונה שלה לבד עברה את הסינון שלי מבחינת איכות התמונה…

, תחנת הריענון הבאה כבר כאן,

ולא נראה שחסר מים, זה שהייתי שמח למשקה איזוטוני, זה כבר סיפור אחר…

לפחות ילדי בתי הספר בסביבה עדיין פה כדי לעודד.

הבטחתי עוד מפגשים עם רכב צוות 4sport,

וכמובן עם שטיחי המדידה שלהם.

במקרה הזה לסיום הקילומטר העשירי.
זמן ביניים לפי התוצאות הרשמיות – 1:14:51 שעות,
שנראה מתאים לזמני צילום התמונות.

רק האנדומונדו מתעקש שעשיתי זאת דקה מהר יותר – 1:13:43 שעות…

השלט בתמונה הבאה מבשר על כך שבאזור צומת צמח, בבית המשטרה הישן,
יוקם מרכז מבקרים בשם : "קסם על ים כנרת".

המרכז שמתוכנן להעניק לכל מבקר תחושה מחווית הכנרת,
הוא יוזמה של רשות ניקוז ונחלים כנרת ומועצה מקומית עמק הירדן.
אם אכן המרכז יהיה מרשים כמו סרטון הפרומו שלו ב-YouTube יש למה לצפות…

בינתיים אני נסחף לשירת "קסם על ים כנרת",
בין אם בגירסה של גלי עטרי, אופירה גלוסקא ודודו זכאי,
או בגרסה החדשה והקצבית יותר של "המכשפות",
עד שאני "מופרע" ע"י אברום בורג,
שמחמת פציעה מסתפק בסיקור המרתון ל"שוונג".

מאז סיום המרתון כמובן שהספקתי לקרוא את הסיכום שלו "מחוות טברייניות" ונהניתי ממנו מאד.
בתקווה להיפגש פעם הבאה כמו בעבר, על המסלול בתור שני רצים.

בניגוד לכיכרות ביציאה מטבריה שהוספתן גרמה למדידה מחודשת של המסלול,
הכיכר באזור צמח אינה חדשה.

התמונות של הילדים שעודדו לא רחוק משם, לא ממש הצליחו, אבל ילד אחד החליט לרוץ איתי,

אני מעדכן אותו שיש לי עוד יותר מ-30 ק"מ, והוא מבין את הרמז ופורש בשיא…

אני מניח שגם בוריס אוסיפוביץ יודע שארוכה היא דרכנו אל האושר.

ותחנת כיבוי האש האזורית, לא מסיטה אותי מהעיקרון של לצלם את כל מי שמצלם אותי!!!

כמו תמיד לאחר כל מרוץ גדול, פורום ריצה וטריאתלון בתפוז (המקושר לאתר "שוונג"),
מהווה נקודת מפגש לכל מי שרוצה לכתוב דברים טובים על המרוץ, וכמובן גם ביקורת.
אחד הגולשים הפנה טענה/ביקורת כלפי עיריית טבריה,
על מקרים בהם נצפו בורות בכביש במסלול המרתון.
התמונה הבאה מראה שאכן יש דברים בגו.

אחד מרוכבי האופניים שחלפו על פנינו בשלב מוקדם יותר,
גם אם לא הבחנתי בכך היה יעקב מזרחי.

יעקב, שהוא אביו של הרץ מוכשר מוטי מזרחי,
היה לפני יותר משנה ביחד עם עוד ישראלים,
במחנה אימון בקניה לקראת מרתון טבריה 2012.

במהלך האימונים הוא נפגע בתאונת דרכים די מוזרה כאשר משאית שגרמה לתאונת שרשרת,
הביאה לכך שרכב שניסה להימלט מתוצאות התאונה פגע בו פגיעה לא קלה.

לפני הפציעה הוא רץ 10 ק"מ בתוצאה של פחות מ-37 דקות,
תוצאה מצוינת לקטגוריה לה הוא משתייך – גילאי 55-59.

בשנה שעברה יעקב הגיע למרוץ ההצדעה לצה"ל בתור צופה, כשהוא יושב על כיסא גלגלים,
וריגש לא מעט אנשים בעצם נוכחותו בטקס של המרוץ אז. .

אחרי שיקום ארוך, וכן סיום קורס מאמני אתלטיקה במכון וינגייט לפני זמן לא רב,
יעקב יזנק בהמשך למקצה ל-10 ק"מ.

נראה לי שאין רץ או רצה אחת שלא יאחלו לו הצלחה בחזרתו למרוצים!!!

תחנת הריענון הבאה, היא זמן טוב להחליף את הסוללה הראשונה של המצלמה היותר טובה,
כדי שתהיה מוכנה "לקליטת" רצי העילית, אותם אני צפוי לפגוש בקילומטרים הבאים…

הקילומטר ה-12 מסתיים זמן לא רב לפני צומת מעגן בואכה הפנייה לכיוון עין גב.

נקודת הבקרה בצד השני של הכביש היא זו של סוף הקילומטר ה-30,
ולכן לצערי הרב רחוקה ממני כמו מזרח ממערב,
ממש מרחק שנות אור (לא לטעות, שנות אור היא מידה של מרחק ולא של זמן).

שמאלה פנה, 

אחרי פחות מדקה אני מופתע לראות את הרכב המוביל,
כנראה שהימים בהם הייתי פוגש בו ליד קיבוץ האון לא ישוחזרו היום,
נראה שלעצירת השירותים שלי כמו גם עצירת החלפת הסוללה, יש חלק בכך…

אני מנסה להעריך מה אומר הזמן שמראה השעון שעל הרכב המוביל – 1:31:42

בתחילה אני עושה חישוב של הזמן לפי 29 ק"מ וקצב 3 דקות לק"מ עד הסיום ומגיע בערך ל-2:10,
לאט בהרבה משיא המסלול של 2:07:30 ששבירתו תבטיח למנצח פרס של 100,000 דולר.

אבל מהר מאד אני נזכר שהם יותר קרובים למעגן ולנקודת ה-30 ק"מ,
וחישוב מהיר מלמד על 2:07 שעות, וכאן אני מבין שזה הולך להיות גבולי.

בדיעבד Dominic Ondoro הקנייתי בגופיה האדומה מימין,
שמוסתר חלקית ע"י בן ארצו Francis Kibiwott Larabal בגופיה הירוקה (יסיים שלישי), 
יפספס את השיא והפרס הגדול ב-30 שניות…

הוא יאלץ להסתפק בחמישית הפרס (יש קריטריונים ברורים לפי זמנים), כלומר 20,000 דולר.

עוד ועוד רצים זרים חולפים על פני, ביניהם גם רצים מאתיופיה,
למשל Gidena Gebremedhin Mirach.

כאשר אני מזהה רצים/ות שאני מכיר אני משתדל מלבד לצלם גם לזרוק קריאת עידוד.

כמובן כך עשיתי כאשר זיהיתי את זוהר זימרו שייצג את ישראל באולימפיאדת לונדון,
ומחזיק בתוצאה השנייה הטובה ביותר של ישראלי בכל הזמנים – 2:14:28 שעות,
רק 7 שניות לאט משיאו הישראלי של היילה סטאין הוותיק.

בתמונה גם Samuel Mutui Mugo הקנייאתי.
לצערנו, בדיעבד – זוהר פרש בסיום הקילומטר ה-35.

גם הקילומטר ה-13 מסתיים,

ודקה וחצי אחר כך, אני פוגש את אסרט ממו שרץ כמוני במרתון אמסטרדם 2011,
אם או בלי קשר לפרישה בהמשך הריצה של זימרו, ממו ינצל זאת כדי לזכות באליפות ישראל.

משום מה לא שמתי לב במהלך הריצה לגזאצ'ו יוסף (אולי כי ציפיתי שיהיה יותר קדימה),
שכמו אסרט ממו רץ גם הוא במרתון אמסטרדם 2011,
ופיספס מאוחר יותר את הקריטריון לאולימפיאדת לונדון ב-7 שניות בלבד.

אני זוכר שכן שמתי לב בדרך לבריהון וובה ואף קראתי לעברו מילת עידוד,
אבל כנראה שהתמונה לא צלחה.
בריהון יקדים בסיום את גזאצ'ו ויזכה במקום השני מבין הישראלים.
אחרי גזאצ'ו אפשר לראות (מוסתר חלקית),
את המרתוניסט האולימפי הוותיק מאולימפיאדת אתונה אסף בימרו,
שחוזר לרוץ מרתון אחרי מספר שנים.
בימרו יסיים במקום הרביעי מבין הישראלים.

אפשר לנצל את השקט מבחינת רצי העילית,

לחזור לצלם רצים כמוני וכמוך, למשל יהושע שטראהל…

הקילומטר ה-14 מסתיים כמו גם המנוחה הקצרה שלי,

בדיע יוסף, דב קרמר וגלעד רותם בין היתר אחראים לכך.

קרמר הוותיק, לשעבר אלוף ושיאן ישראל במרתון,
יסיים חמישי מבין הישראלים לפני איש הברזל גלעד רותם.

בדיע יוסף יסיים שמיני אחרי אווקה מקונן,
שבשלב זה היה כנראה לפני חבורה זו של שלושת הרצים בתמונה,
ולא נקלט בעדשת המצלמה שלי…

המצלמה הנוכחית מצלמת ברצף,
ולעיתים אני מוריד אותה מהר מדי,
ומה שמתקבל הוא צילום של הצל שלי על הכביש.

כשהתוצאה מוצאת חן בעיניי,
 אני מחליט לשמור עליה כמו במקרה זה.

אייל ליכטבלאו לא "נמלט" אף הוא מהבקשה שלי ל"חשיפה" אישית,
גם אם לא סירבתי לעוד תמונה יותר חמימה (ללא שרואים את המספר למי שלא הבין),
שלא תיכנס לסיכום זה…

באזור תחנת הדלק שליד קיבוץ האון בה פגשתי בעבר במובילים מבין הגברים,
אני פוגש היום את המובילות מבין הנשים,

אם על מרוץ הגברים השתלטו הרצים הקנייתים,
הרי שבמרוץ הנשים, היו אלו הרצות מאתיופיה.
Ashete Bekere Dido (מצד שמאל בתמונה בגופייה האדומה) אומנם ניצחה,
אבל בתוצאה הרבה פחות טובה מהמקווה, כאשר הסתפקה ב-2:40:22 שעות.

בנות ארצה Hadish Letay Negash ו- Zenebu Haftu Abay
בגופייה התכולה עם החולצה האדומה מתחתיה ובגופייה הוורודה בהתאמה,
יסיימו במקומות השני והשלישי בין הנשים .

מאחור בתמונה, אפשר לזהות בשלב זה את תומר אלמוג וגיל לוטם מישראל.

והנה הם גם בתמונה הבאה,
האם ניצלתי את תחנת הריענון שנראית ברקע לכוס או בקבוק מים?

לא לגמרי ברור, ולמרות שעברו מאז רק חמישה ימים אני כבר לא זוכר,

ברור ש-16 שניות אחרי התמונה הקודמת,
כבר המשכתי הלאה וצילמתי את Abeda Tola Eda מאתיופיה,
שתסיים שנייה בקטגוריה שלה – גילאי 35-44.

נראה לי שתמונה שלה על רקע נוף ירוק, היא מזכרת יותר יפה מאשר על רקע תחנת דלק…

אבל בינתיים אני נפרד מצד זה של הכביש,
כדי להגיד שלום לנקודת הבקרה לסיום הקילומטר ה-15.
זמן הביניים הרשמי שלי הוא 1:46:42 שעות,
שגם הפעם נראה מתאים לזמני צילום התמונות.

בשנים האחרונות מחכה לנו באזור זה תחנת ג'לים של GU.
אני אומנם מעדיף פאוור בר, אבל בשלב זה של המרתון קשה להגיד לא ל"זריקת אנרגיה" חוקית.

מאחר והתחנה בעיקר אמורה לשמש את הרצים החוזרים,
היא ממוקמת כך שאלו יפגשו אחריה את תחנת השתייה.

אחרי שמצאתי את הטעם האהוב עלי – פירות טרופיים (או משהו כזה),
אני שוקל אם לחזור אחורה לתחנת הריענון כדי לקחת בקבוק מים,
אבל מחליט שאסתדר גם בלי מים,
ואכן הג'ל נבלע ללא בעיה וללא הרגשת בחילה,
כמו שיכול לקרות לפעמים למי שלוקח ג'ל ללא מים.

דוד רסקאי ממשטרת ישראל וציון נגר מאיילות, מוותיקי הרצים בארץ,
בדרכם לסיים עוד מרתון בפחות מ-3 שעות – כל הכבוד!!!

אחריהם בתמונה כרגע ארז אייזנברג מרצי משמר העמק.

בסיום ארז יקדים אותם במספר דקות,
אך בל נשכח שארז ממש "ינוקא" לעומתם,
ועדיין שייך לקטגוריית הבוגרים הכללית.

כמות הרצים שמגיעה ממול הולכת וגדלה, הם מייצגים אגודות ומועדונים שונים
כמו אלכס דוקרסקי מעירוני אחי נצרת ואחריו בתמונה דודיק סידס מהסוללים י"ם,

או אביגדור בוק מהמועדון הירושלמי המקביל – מועדון ארוחת הבוקר…

את אבי חנינה המצלמה שלי הספיקה לקלוט,
אבל לא  את מי שנמצאת מאחורי רוכב האופניים בתמונה,
ריקי סלם בדרך לזכייה באליפות ישראל במרתון הראשון שלה בזמן של 2:54:31 שעות.

את אור כרמלי לא פספסתי.
הישגה הטוב ביותר עד היום, היה במרתון ברלין עוד בתחילת העשור הקודם,
עדיין בשמה הקודם אור ממו, ועמד על 3:04 שעות .

אור תסיים שניה אחרי ריקי עם שיא אישי חדש של 2:57:08 שעות,
כאשר תקדים ב-16 שניות את אלופת ישראל מלפני שנתיים יערה זנגי רדושצקי,
שחוזרת אחרי פציעה וגם סיבה יותר משמחת, של לידת בנה הבכור.

כמות הרצים ממול עולה עם הופעתה מולי,
של קבוצת הקצב בהובלתו של מכתיב הקצב (פייסר) ל-3 שעות, אריאל רוזנפלד.

לא מזמן פגשנו את אור כרמלי בדרך למקום השני באליפות ישראל,
והנה החצי השני אלדר כרמלי.
בנם הבכור כפי שיצא לי לראות פעם את אור רודפת אחריו,
עושה רושם שהולך בדרכי ההורים…

שלט הסיום של הקילומטר ה-16 מחכה בצד השני של הכביש,
שבו כנראה הייתי אמור לרוץ,

אז נעבור לשם כדי לצלם מישהו,
שהעדיף לרוץ בחזרה מנקודת הסיבוב בצד ההפוך…

בכל זאת נראה שרוב הרצים,
שומרים על הבקשה לרוץ בצד ימין של הכביש.

בדרך אל המקום החמישי מבין הנשים,
נמצאת אלכס סולן שתסיים אחרי אורנה בלאו הוותיקה.

לפעמים כמו שראינו אני מצלם בטעות את הצל של עצמי על הכביש,
ולפעמים התוצאה אפילו יוצאת אומנותית, לפחות לטעמי…

המאבק ברוח הפנים, נראה בבירור על פניהם של יורם ולד ודניאל לוין,
והעיקר לא להישבר כלל!!!,

מדי פעם אפשר לזהות בתמונה בחלק זה של המסלול את מימי הכנרת,
אבל זה יחכה לחלק השני של הסיכום…

החלק השני של הסיכום שלי למרתון טבריה 2013 כאן

קישורים קשורים
סרטון שהכנתי מהתמונות שצילמתי במהלך המרוץ כאן

תגובות לטור של עופר ביידה בכתובת הבאה האימייל של עופר ביידה או למערכת שוונג באמצעות עמוד צור קשר